Postcoital Dysphoria (או PCD) גורמת לחוש תחושות של עצב, כעס ודיכאון לאחר קיום יחסי מין.
כותבת פוסט לאחר שיחות רבות עם גברים שמציינים ריקנות אחרי שפיכה. וזה מעבר לנפילת מתח רגילה אלא ממש תחושות עמוקות שיכולות ללווות גם זמן לא מועט אחרי הגמירה.
עולה כי קורה יותר באוננות מאשר בסקס עם מישהי ופחות קורה בתוך קשר אוהב ועדיין קורה.
תחושות אשמה וגועל - תיאור נוראי האמת.
מסתבר שגם נשים חוות את הדאון הזה.
כל זה חדש לי, אני אומנם מתבאסת לאונן מכיוון שזה בזבוז חרמנות שיכלה לבוא לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר. אבל לא ברמה כזאת.
אז יש שיא ואז ירידה אנרגטית טבעית ואותה אנרגיה מתחדשת אצל כל אחד בזמנו. מדוע ההבנה של הסיטואציה עצמה אינה מספיקה? להירגע, לשתות משהו, להתחבק, לדבר. אצלי זה עובד.
האם זה גם קשור להחלטות ולהיות שלמים איתן?
אני מראש נכנסת למיטה במודעות מלאה, בלי ציפיות גבוהות ועם הבנה שיכול להיות שלמרות כל המילים לא נפגש יותר. ויתכן שיהיה מאכזב ואולי לא אגמור. ואפילו יתכן שאגלה שעשיתי טעות. בסדר אני מקבלת.
השאלה החשובה היא למה? איך מתמודדים /מצמצמים. מה שונה מי שאין לו את הנפילה הזאת?
הפתרון של חלק מהגברים זה להעדיף לא לגמור שזה כשלעצמו נראה לי עצוב. בכלל, לנסות לא להבין ולהתמודד עם משהו ורק להימנע לאורך זמן זה לא פתרון.
אז מי שיש לו תובנות לכאן או לכאן מוזמן..
לפעמים מרגישה שרק בכלוב אפשר לנהל דיון אמיתי וכנה. אז תודה מראש למי שטורח להגיב
❤️