לפני חודש. 18 באוקטובר 2024 בשעה 16:57
לחבר טוב שלי היה יום הולדת
וכן
אומרים היה יום הולדת
מדברים על היום שהיה
לא על ההולדת שהייתה.
בכל מקרה
זה ממש לא היה היום.
הוא נולד בסוף אוגוסט
אבל הלחץ בעבודה הובילו לחגיגה באמצע ספטמבר
באיזשהו יום חמישי.
לג'יט.
האיש היה צריך עזרה בארגונים
וכיאה לחברה הטובה שאני
מיד התנדבתי לסייע.
הקונספט של המסיבה היה יוון העתיקה
ובהתאם הוא רצה לעצב את המקום
אבל מכיוון שהוא היה עמוס בטירוף
הצעתי ללכת לקנות עבורו את הקישוטים
ובכך גם התחייבתי שאגיע מוקדם למקום האירוע
כדי לעזור לעצב.
ממש לא הפריע לי
להיפך
שמחתי לעזור.
ביקש שאגיע בסביבות השעה שש
הגעתי בשש וחצי
התקשרתי לשאול איפה זה
והוא אמר לי
"הקדמת
אפילו לא הגעתי".
פאק.
מה אני עושה עכשיו?
הוא נתן לי מספר טלפון ואמר לי
"תתקשרי אליו
תגידי שאת חברה שלי
הוא יעזור לך"
אמממ
אוקיי.
התקשרתי ואמרתי את הטקסט שלי
והאיש מהצד השני אמר שהוא יוצא אליי.
הסברתי לו איפה הרכב חונה
והוא הגיע.
"אעזור לך עם השקיות"
הוא אמר
והרים את כולן.
ניסיתי לקחת ממנו חלק
והוא סירב.
ואז הגענו לבית.
"כאן המסיבה?"
אני שואלת.
"זו הדירה שלנו
החבר ביקש לארח כאן מסיבה ואנחנו רגילים"
וואו.
הם היו שמונה שותפים שהיו חברי ילדות בימי הזוהר
כרגע היו רק ארבעה.
נכנסתי לדירה ונחרדתי
דירת שותפים במאת האחוזים
"מצטער על הבלאגן"
הוא מחייך ברוגע
"גם אני מזועזע מזה"
נשמתי עמוק.
"רואים שאתם רווקים"
עצרתי
והוא ענה
"לצערי יצאתי מעזה לפני כמה ימים
אז הם הרסו את המקום בזמן שלא הייתי"
הסקרנות שלי גברה
התחלתי לשאול שאלות
והאיש?
קרח.
אדיש לעובדה שלפני כמה ימים היה קרוב למוות
מדבר על עזה ומחייך
כאילו לא היה לפני רגע מוקף בגופות.
אחרי סיפורי עזה ותמונות
התחלנו לנקות ולסדר.
והוא מזהיר אותי לא לשטוף את הכלי הזה עם הספוג ההוא
"אתה שומר כשרות?"
אני שואלת.
"לא"
הוא עונה
"הבית שומר כשרות
אני בעצמי דתל"ש"
הסתקרנתי שוב
והוא סיפר ממש בקצרה
על החיים עם שמונה אחים ואחיות
בבית דתי
ואיך הוא היחיד שיצא.
בתור אחת שסולדת מהדת
זה נגע בי באיזשהו מקום.
(תגובות מגעילות יובילו לחסימה)
"פשוט הפסקתי להאמין"
הוא מושך כתפיים באדישות.
מעניין מאוד.
החברים הגיעו
את הרוב לא הכרתי
אבל יצרתי קשרים חדשים.
אני דיי טובה בלהיקשר לאנשים חדשים.
ואני מודה שגם קצת פזלתי עליו.
"הוא מתוק"
אני לוחשת לחברה שלי.
"את צודקת"
היא מחייכת אליי.
אנחנו כולנו חוגגים
רוקדים
אוכלים פיצות וג'אנק
שותים טיפה
אני מוזגת צ'ייסרים של ערק
ונותנת לו אחד באופן אישי
בעוד שלעצמי אני מוזגת יין.
הוא מחייך אליי
מביט לי בעיניים כשהוא שותה.
אנחנו מספיקים גם לשבת קצת ולדבר לבד
מדי פעם אנשים נוספים נכנסים לשיח
אבל זה לא באמת מפריע לי
כי גם אני אחת שנדחפת לשיחות
(אין דרך אחרת לעשות סיטואציות חברתיות פחות מביכות)
בשלב מסוים
כנראה שהאלכוהול עלה לחוגגים לראש
כי התחילו להתנגן שירים ברוסית
וברגע אחד אני רואה את הבחור השקט והמופנם
רוקד עם החולצה שלו ביד ושר.
"מאיפה אתה יודע רוסית?"
אני שואלת.
"אני רוסי"
הוא עונה
ואז אני מבינה למה אני נמשכת אליו כל כך.
הוא לא לבש את החולצה שוב
ואני נשארתי לבושה בשמלה הלבנה שלי.
אין מה לעשות
אירוע יווני ואין לי טוגה.
מאלתרים.
בשלב מסוים האלכוהול ירד
ישבנו על הספה
קרובים
הוא שם עליי יד
חבר שלו צילם ואמר לי
"זה בשביל הילדים שישאלו איך אבא פגש את אימא"
ואני גלגלתי עיניים.
הרי
ממש לא מזמן איבדתי תקווה
הרמתי ידיים
ממש אמרתי לכל מי שהתחיל איתי
שאני לא רוצה להכיר
כי אני לא מאמינה שאני יכולה להכיר
שלא לדבר על להתאהב.
ואז אנשים התחילו להתקפל
חלק עלו לישון בחדרים
חלק הלכו לבתים
ואני והוא נשארנו על הספה
לבד.
השעה כבר אחרי חצות
הוא מסתכל עליי ומנשק אותי.
וואו.
לא ציפיתי.
יצאתי מהבית שלהם בסביבות השעה ארבע בבוקר.
הגעתי לבית שלי בסביבות השעה חמש
ונכנסתי לישון.
בצהרי יום שישי כתבתי לו הודעה.
"תודה על אתמול"
והוא שלח לי לב.
חשבתי שכאן זה נגמר.
עד שבשבת קיבלתי ממנו הודעה
"רוצה לעשות משהו השבוע?"
אבל זה....
סיפור לפעם אחרת :)
