שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה לעזאזל

לפני חודשיים. 26 באוגוסט 2024 בשעה 9:22

"מאיפה להתחיל?"

הוא שואל.

והאמת?

אין לי מושג.

כאילו רק לפני יומיים פתחתי פה את החשבון

והנה עברו שנתיים.

המון קרה בשנתיים האלו

לטוב ולרע.

"איך אני יכול להכיר פה אנשים?"

הוא שואל.

אני לא מומחית גדולה בתחום

אז זה כל מה שהיה לי לומר.

 

תפנה בנימוס.

אל תתנהג כמו חיית מין.

אף אחת מאיתנו לא אוהבת שמתייחסים אליה כמו אביזר מין בהודעות הראשונות

אפילו לא הנשלטות.

 

תהיה פעיל.

אל תפחד לחשוף קצת מהחיים שלך

לכתוב בבלוג

לשתף בפרטי

הכל הולך

רק אל תהיה סגור.

זה לא יוביל אותך לאף מקום חיובי.

גם לפרסם תמונות זה אחלה.

רק שים לב שאתה לא מגזים.

תהיה עם יד על הדופק.

אולי זו רק אני

אבל ממה שאני רואה

דווקא אלו שמפרסמים יותר תמונות אירוטיות מהאינטרנט

או גיפים של זיונים

הם אלו שמזיינים הכי פחות.

אין מה לעשות.

קצת ענווה זה מחייב.

אי אפשר ישר לחשוף את כל הקלפים.

 

תהיה ישיר.

אם אתה מחפש רק קשר שליטה

תגיד את זה.

אם אתה רוצה סתם קשר מיני זה גם בסדר.

קשר רציני?

ידידות?

חברות עמוקה?

הכל מקובל

רק אל תסתיר את הכוונות שלך.

יש פה אחוות נשים מאוד חזקה.

אם תספר לאחת שאתה רוצה קשר רציני

תשכב איתה ואז תזרוק אותה

השם שלך כאן יושחר ותוצג בתור שקרן.

זה ממש לא יעזור לך להתקדם.

בעצמי יצא לי להשחיר פה כמה שמות

או לחילופין לפרגן כשהגיע

אני לא רק רעה ;)

 

תהיה אתה.

זה אולי קלישאתי אבל זה הכי נכון.

אף קשר ארוך טווח לא יחזיק אם תזייף את מי שאתה.

 

הוא קרא את הטקסט

הודה לי

ואז שאל

"ואיך אני יכול להכיר אותך?"

 

 

אבל זה

סיפור לפעם אחרת :)

לפני חודשיים. 23 באוגוסט 2024 בשעה 15:59

היא בהתה בחזה שלי

שניות ארוכות

חמש שניות אולי

חמש שניות שהרגישו כמו הנצח.

היא לא ראתה אותי חודשיים 

אולי קצת יותר

היא תפסה ברצועת חזיית הספורט שלי

משכה אותה מעט.

"את לא יכולה ללבוש אותה יותר"

היא אמרה לבסוף

"את רואה? היא ענקית עלייך".

צחקקתי.

הבטתי על החזה שלי גם כן.

לא ענקית ולא נעליים 

היא בסדר.

"אחותי..."

היא אומרת לי

"החזייה הזו לא נותנת לחזה שלך תמיכה".

הרמתי גבה.

אני לא מרגישה ככה בכלל.

"ובכלל נהיית חצי בן אדם

את צריכה להחליף את רוב הבגדים שלך".

 

ידעתי שיהיה הלם כשאחזור לסטודיו

אחרי שלא ראו אותי כל כך הרבה זמן 

יראו אותי אחרי כזו ירידה במשקל.

ועדיין

עמוק בלב

לא משנה מה יגידו כולם

אני לא חושבת שאי פעם אוכל

לזרוק את הבגדים הגדולים

כי בראש אני שמנה.

תמיד אהיה.

אני כותבת את זה בעודי הולכת ברחובות עירי

עם מכנס שגדול עליי במידה אחת לפחות

אבל בתקופה זו אשתקד

היה אחד המועדפים עליי.

 

אל תטעו

אני עדיין שמנה.

אחוז השומן שלי עדיין מעל הנורמה

עדיין אין לי קוביות בבטן

אבל כפי שאומרת הקלישאה

בהתחלה תרגישי שינוי

אחר כך תראי שינוי

ולבסוף

גם הסביבה תראה שינוי.

אני לא טיפוס של קלישאות

אבל זו מדברת אליי נהדר.

השתניתי.

אני עדיין משתנה.

ואני אהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

 

 

אני צריכה בגדים חדשים.

דחוף.

לפני 3 חודשים. 17 באוגוסט 2024 בשעה 18:42

למה אני תמיד יוצאת עם גבוהים...

זו שאלה ששואלים אותי הרבה.

והאמת?

הסיבה לא הכי רציונלית.

אני לא כל כך גבוהה

אז אפילו גבר בגובה 170

אמור להיראות גבוה ממני בפער.

אז למה הגובה הזה תמיד מרגיש לי נמוך כל כך?

זו שאלה יפה.

 

לפני לא הרבה זמן

הייתה לי השתלמות מטעם העבודה

ובה פגשתי חברים שעובדים מולי.

באחד הימים

עמדתי ליד אחד מהם והבטתי בו

הוא היה גבוה ממני.

שאלתי מה הגובה שלו

הוא אמר בנונשלנטיות

רק 173.

חשבתי לעצמי

שהוא נראה ממש גבוה לידי

אבל איך זה יכול להיות?

הוא רק 173

ורק השבוע הבנתי

למה כל החיים אני מרגישה ככה.

 

השבוע דפדפתי באפליקציות

באופן דיי סתמי

הרבה שמאלה כרגיל

ואז נתקלתי באדם שאני מכירה.

שמו דניאל

והוא חבר טוב של ארוסי לשעבר.

הסתכלתי קצת בפרופיל

ראיתי מה הוא אמר על עצמו

ואז קלטתי משהו שהטריד אותי

הוא כתב שהוא 180.

 

דניאל לא 180.

לדעתי הוא לא יותר מ165.

יש בו הרבה דברים חיוביים 

גובה הוא לא אחד מהם.

ואז קיבלתי את הסטירה.

בגלל זה אני מרגישה שגברים בגובה 170 הם נמוכים

כי באפליקציות הם משקרים על הגובה שלהם!

הרי

אם הייתי רואה את הפרופיל הזה

והייתי מחליטה לצאת איתו

בפגישה הייתי מעט מתאכזבת

כי זה לא גבר גבוה כמו שדמיינתי

אלא אחד שיותר גבוה ממני ממש במעט.

וואלה

ההבנה הזו סידרה לי כל כך הרבה דברים בראש.

 

רק דבר אחד לא הבנתי.

למה?

למה לשקר על גובה?

הרי זה לא משהו שאפשר להסתיר לטווח הארוך.

זה בולט.

הפער בין המציאות לדמיון הוא משמעותי

וכשאני מדמיינת 170

אני רוצה להרים אליו ראש מעט

ולא לקלוט שהוא כמעט בגובה שלי.

נו קדימה

תקראו לי שטחית

אבל זה הטעם שלי

ולנסות לשנות אותי

לא יביא הרבה תועלת.

אבל היי

אני עדיין יותר טובה מהם

לפחות אני לא משקרת.

 

 

דאמ.

לפני 3 חודשים. 7 באוגוסט 2024 בשעה 19:59

חמישים

זה הרבה?

זה מעט?

בואו נדבר על זה קצת.

 

אתם יודעים מה דעתי בחיים.

הכל יחסי.

אז חמישים זה הרבה או מעט?

תלוי.

חמישים במבחן זה מעט.

הציון המלא היה מאה

חמישים זה כלום.

מצד שני

חמישים שנים של הפרש בין בני זוג זה הרבה

זה הבדל של שני דורות.

ומה בנוגע לחמישים חודשים?

זה רק ארבע שנים וחודשיים.

זה הרבה?

לא יודעת.

לי ולמישהו מולי

לא

אבל לילדה בת 6 וילד בן 10

כן.

 

וחמישים אנשים?

האם זה הרבה?

חמישים מפגינים

זה מעט

אבל חמישים נפגעים בתאונת דרכים

זה המון.

 

בסוף הזמנתי בגדים.

רק שלדבר אחד לא שמתי לב.

לכמות הסטים של התחתונים שאני מזמינה.

הזמנתי חמישים תחתונים חדשים.

חמישים

הרבה או מעט?

אין לי מושג.

הרבה לקנייה אחת

מעט לאישה ממוצעת.

הכל יחסי.

 

בין היתר

הזמנתי גם את זה

זו סימניה

(ממנה הזמנתי רק אחת)

קראתי את המשפט שוב ושוב

וזה כבש אותי.

אין מה לומר.

אני עדיין מחפשת את הנבל שלי :)

 

 

מתנדבים?

לפני 3 חודשים. 6 באוגוסט 2024 בשעה 10:36

איזה חלום חלמתי בלילה

בואו תשמעו.

הרי אתם בבלוג שלי

מה חשבתם

לא יהיו חפירות?

חחחחחח

 

בכל מקרה

הייתי צריכה לטוס

לבד

בחיים לא טסתי לבד.

היה המון לחץ סביב זה

הייתי לקראת איחור לשדה

שלוש שעות לטיסה ועוד לא הגעתי לשדה

אבל רגע

למה אני לבד?

לא משנה

התחלתי לשכנע את עצמי

לטוס לבד זה בסדר

אני יכולה ליהנות לבד

אני לא צריכה אף אחד.

אני יודעת שאני טסה לאירופה

אבל לאן?

יש לי את השם של העיר

אבל אני לא מכירה אותה.

חיפשתי בגוגל.

מסתבר שזו עיר הבירה של בלארוס.

מה יש לי לחפש לבד בבלארוס באוגוסט?!

לא משנה

יהיה לי כיף

אני אהנה עם עצמי.

ואז התעוררתי.

 

זה לא כזה מעניין

אבל מה שמעניין זה

ששכנעתי את עצמי כל כך

שאני יכולה לעשות חופשה לבד

שאני יכולה לטוס לבד

שפתאום

התעורר בי חשק.

זהו.

תזכרו מה אני אומרת

בשנה הבאה אני טסה לבד.

 

 

משוגעת.

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 19:49

אני לא אוהבת רחמים.

כשאני מקבלת משהו שאני לא ראויה לו

מחמאות לדוגמא

אני לרוב דוחה אותן

ואנשים זועמים

אבל זה המצב.

כשמחמיאים לי

ולתחושתי אני לא ראויה לזה

אני דוחה את המחמאה בלי לחשוב פעמיים.

אפילו יותר מזה

זה מכעיס אותי

זה מרגיש לי שמחמיאים לי מתוך רחמים

אני לא מעוניינת ברחמים שלכם.

אל תחמיאו כשאין בכך צורך.

אל תיתנו לי דבר שאיני ראויה לו.

 

זה בדיוק מה שהוא עושה.

הוא נותן לי מקום שאני לא ראויה לו.

מקום של כבוד

אני לא ראויה ליחס החם הזה

ובינינו?

אני גם לא ממש רוצה בו

אבל הוא בטוח שאני ראויה ורוצה

לכן הוא נותן לי אותו.

עם כל כמה שירקתי עליו

השפלתי אותו

קיללתי וגידפתי

הוא עדיין מכבד אותי.

ולא

הוא לא נשלט

לכן הקללות לא גרמו לכבוד לצמוח

להיפך

הן היו אמורות לגרום לו לוותר

אבל הבן זונה עקשן

ואני עדיין חשובה לו

God knows why

למרות שהבהרתי לו

שאין לו מקום אצלי בעולם.

 

כן

אני יודעת מה אתם חושבים.

"אם הוא כל כך משתדל

לא הגיע הזמן לסלוח?"

התשובה הקצרה היא פשוט

לא.

התשובה הארוכה היא

אני לא כועסת

זה פשוט.

פשוט אין לי אמון באיש הזה

אני לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לו מהפה

והוא יודע את זה

אמרתי לו את זה אינספור פעמים

"יש לך מילה של עמידר"

ועדיין

משום מה

הוא רוצה אותי בחיים שלו.

אז או שהוא מטומטם

או שהוא מגלה בעצמו צדדים חדשים של מזוכיזם.

כי אם אני והוא נהיה בקשר

בין אם בכוונה ובין אם לא

אני אעשה את המיטב כדי לגרום לו לסבול.

מגיע לו.

אחרי כמה שהוא הכאיב לי

מגיע לו שיכאב לו

מגיע לו שישרוף לו

כמו שהלב שלי שרף.

 

אין מקום להתבלבל

יש החלטות נכונות

ויש החלטות שגויות.

כמעט כל ההחלטות שקיבלתי בנוגע אליו

היו שגויות.

ההחלטה הנכונה היחידה שקיבלתי שקשורה אליו

הייתה להעיף אותו מהחיים שלי לאלף עזאזל

בתור עונש.

מתי זה ייגמר?

אני לא יודעת.

בינתיים זה לא כזה קרוב.

אצלי אין חנינות.

 

 

לא מתעסקים עם אישה משוגעת.

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 19:06

אתה בסדר?

לא נו

אל תשקר לי

משהו עובר עליך

אני רואה לך את זה בעיניים.

אני קוראת את הנשמה שלך.

לא הכל טוב.

אתה לא טיפוס כזה.

אתה חברותי

חייכן

משהו בך השתנה.

מה השתנה?

 

לא לא לא.

אל תמכור לי סיפורים.

עבודה ולימודים

נו באמת.

זה התירוץ שלי.

תסתכל עליי.

הלו

אמרתי משהו

תסתכל עליי

תסתכל לי בעיניים כשאתה משקר לי!

יופי.

ככה יותר טוב.

עכשיו אני רואה את זה בבירור.

אתה עצוב.

אני יודעת שאתה עצוב.

אבל אני לא מבינה למה.

הכל אמור להיות לך טוב.

אתה אמור להיות מאושר.

 

מה עוצר אותך?

הו יקירי.

לראות אותך ככה

זה שובר לי את הלב.

זה לא הוגן

כמה פעמים תוכל לשבור לי את הלב?

אני רק רוצה לחבק אותך

לומר לך שהכל בסדר

הכל יהיה בסדר

הכל חייב להיות בסדר

ללחוש לך

"אני כאן"

לתת לך להוציא את כל היגון

את כל התסכול

את כל הכאב

עליי

מי הטיפש שאמר שגברים לא בוכים?

גם גברים יכולים לבכות.

גם גברים צריכים לבכות.

 

מה אתה רציני?

ברור שהתגעגעתי אליך.

מאיפה באה השאלה המטומטמת הזו?

אתה יודע שהקול שלך הכי יפה בעולם

לשמוע אותו עושה לי טוב

אני מחייכת כשאני חושבת עליו

חושבת עליך

מדבר.

זה משמח אותי.

 

דעתך תמיד הייתה חשובה

ואף פעם לא חסכת אותה ממני

גם כשלא רציתי אותה.

הערכתי אותך על זה.

ועכשיו

כשאתה קורא את מה שאני כותבת

ולא אומר לי מה דעתך

אני חושבת רק דבר אחד.

פתטי.

 

 

אבל עדיין אכפת לי ממך...

לפני 3 חודשים. 29 ביולי 2024 בשעה 19:26

הגוף שלי עובד מוזר 

ומיום ליום אני מגלה בו מוזרויות חדשות.

רוב הדברים יישמעו לרוב האנשים לא הגיוניים

ועדיין

מבחינתי הם המצב הטבעי.

(אזהרה - פוסט ארוך)

 

פעילות גופנית עושה לי ללכת לשירותים.

בדגש על פעילות אירובית.

מצד אחד

זה מוזר בטירוף

מצד שני 

אני לגמרי יכולה למנף את זה לטובתי.

אם יש לי עצירות

אני יכולה ללכת לרוץ שניים שלושה קילומטרים

(ולסבול מכל רגע כמובן)

ואז ללכת לשירותים.

קסם.

 

משככי כאבים מעלים לי חום.

כן כן

זו תופעה שרוב הרופאים לא שמעו עליה

אבל כשמשהו קורה לי אינספור פעמים

אני מאמינה בו.

כשאני לוקחת כדור

כמו אופטלגין או אקמול

בתוך פחות משעתיים

החום שלי עולה ואני מושבתת למיטה.

זה לא כיף

כי אם יש לי כאב ראש אז אני תקועה איתו

אבל מצד שני

אם אני רוצה לזייף מחלה

זו הדרך הכי קלה בשבילי.

 

ואם כבר כאבי בטן הזכרנו

גם הימנעות ממזון עושה לי רע.

אם אני לא אוכל כמעט יממה שלמה

הבטן שלי תכאב

עד לכדי הקאה.

למה?

לא יודעת.

האם לזה יש יתרונות?

יכול להיות.

עוד לא חשבתי על אחד.

 

אני יכולה להירדם בכל מצב.

כן 

ממש בכל מצב

אני לא צריכה לשכב 

או להיות בנוחות כלשהי

העיקר לסגור עיניים

ואני יכולה לישון.

כן

אפילו מול אנשים.

 

אני נראית יותר רזה בעירום.

גם זו לא תופעה הגיונית

הרי בגדים אמורים לטשטש שכבות מיותרות

ואצלי?

הבגדים רק מבליטים את השומן המעיק

והעירום דווקא גורם לו להיראות... סביר.

(מי שיגיב ויבקש תמונת עירום - ייחסם)

 

אני מקבלת עונג מכאב.

טוב נו

אני באמת צריכה להסביר מה זה אומר כאן?

פה כולם סוטים.

 

אני צוחקת כשאני עצובה.

זה לא מסתדר בכלל

אבל אני פיזית מתחילה לצחוק

כמו איזה גאון משוגע

ברגע שבו אני חשה אבל או צער כבד.

למה?

לעזאזל אני לא יודעת.

 

אני בטוחה שיש עוד הרבה דברים

דברים שלא עולים לי בשלוף

ואם אמצא

אעדכן.

לא שזה באמת מעניין מישהו.

 

 

תזכורת לעצמי

שום דבר לא מובן מאליו.

מה ששגרתי עבורך

יכול להיות חריג ומוזר לאחרים.

לפני 3 חודשים. 27 ביולי 2024 בשעה 22:42

למה את בוכה?

אל תבכי

כשאת בוכה גם אני נהיית עצובה.

תתחשבי בי גם קצת.

 

מה

זה בגללי?

את לא יכולה להגיד לי את זה.

אל תאשימי אותי.

אני לא גרמתי לך לקחת את הבחירות שלך.

טוב עזבי

בואי נדבר על משהו

משהו שישכיח ממך את הבכי.

 

מה

הקעקועים?

איזה יפים הם נכון?

פשוט מדהימים

אחד אחד.

מה

אני אשמה שאת מפחדת מהצל של עצמך?

די נו באמת

זו רק מחט

שדוקרת אותך מיליון פעמים ברצף

שוב ושוב באותו אזור

ממה כבר יש לך לפחד?

מקסימום תבכי קצת.

אה שיט

לא רצינו שתבכי.

טוב טוב

בואי נחליף נושא.

 

איזה מגניב המקצוע שלי

נכון?

את יודעת שביום חמישי היה לי מבחן ראשון הסמסטר?

איזה טירוף זה היה.

הוא היה מדהים.

למה את כל כך מפחדת ללמוד?

נו בואי כבר

זה כיף.

אני מודה שפחדתי

לימודים זה מפחיד 

מבחנים זה מפחיד

החיים זה מפחיד

אבל חייבים להתחיל איפשהו

את יודעת כמה פעמים בכיתי בגלל המבחנים האלו?

אוי

שוב בכי.

פאק.

נושא חדש.

 

איזה שבוע מטורף היה לי בעבודה.

כמה עומס

כמעט קרסתי.

אבל זה לא משנה

תגידי

למה את לא מתחילה לעבוד?

אני יודעת שזה מלחיץ

כשהכל קורס

כשהאחריות עלייך

כשכל מה שאת רוצה זה פשוט...

פאק.

שוב.

אמממ...

 

אני לא יודעת מה להגיד לך.

תפסיקי לבכות.

אני לא יותר טובה ממך.

אני לא

אני באמת שלא.

אל תשכחי

למרות הכל

כשהוא היה יכול לבחור בי

הוא בסוף בחר בך.

 

 

עכשיו גם אני רוצה לבכות.

לפני 3 חודשים. 26 ביולי 2024 בשעה 20:44

פעם היינו חברים

ולא סתם חברים

היינו מדברים המון

היינו בוכים ביחד

סיפרנו סודות שאיש לא ידע

חשפנו צדדים אפלים

הדברים שסיפרתי לו

אלו דברים שהאמנתי שאקח לקבר

הייתי תמימה.

 

אילו רק ידעתי שלשם זה יגיע

לא הייתי פונה אליו לעולם.

היינו ממשיכים בחיינו

בתור קווים מקבילים

לא מדברים

לא מקשיבים

הכל היה בסדר.

 

זה באמת יכול לקרות?

אני לא יודעת.

אולי הגורל שלנו היה להיפגש.

אני מודה

חשבתי שהוא מישהו אחר.

לא רציתי להכיר מחדש

רציתי לעורר קשר ישן.

אז רציתי.

בסוף גיליתי שזה לא הוא כמובן 

אבל השיחה כבר הייתה בלתי נמנעת.

אי אפשר לברוח מהגורל.

אולי זה היה הגורל שלי

לפגוש אותו ככה

והיום?

אני מתגעגעת

אבל לא רק אליו 

ולמי שהוא היה פעם

אלא גם למי שאני הייתי לפניו 

ואפילו לימים של תחילת הקשר

שעוד הרגשתי שהכל בסדר

לפני שהייתי על רכבת אקספרס לאבדון.

לפני שהייתי אבודה.

 

 

אני לא אסלח לעצמי על אובדן השליטה.