באמת שאני מנסה
לשמור את הכל רגוע וטוב
אבל אני לא יכולה לבד!
באמת שהיה לנו סופ"ש דיי בסדר
אז למה לסיים אותו ככה?
כבר התכוננתי נפשית לסיים את הקשר עם הבחור השני
כי זה לא הוגן כלפי הראשון
ואז הראשון בא
ואומר דבר כזה
ועושה דבר כזה
וזה פוגע
זה פשוט מעליב
כמה מעליב?
התקשרתי לאבא שלי בוכה.
אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי.
סיפרתי לאבא שלי בדיוק מה שקרה
והצלחתי לשמוע את המסר שלו בין השורות.
לא במפורש
(כי אבא שלי סומך על כל החלטה שלי)
אבל כן ברמיזה
הוא רוצה שאני אעזוב אותו.
ואולי הוא צודק.
אולי הוא לא מתאים לי.
אבל מי כן מתאים לי?
אם תשאלו אותי
אף אחד
כי אתמול הבחור השני פגע בי
והיום הבחור הראשון.
אפשר לאהוב בלי להיפגע כל כך?
אני אוהבת את שניהם.
אבל שניהם בלתי נסבלים!
אף אחד מהם לא יכול להכיל אותי.
אף אחד מהם לא יכול להיות כאן בשבילי באמת.
אחד עדיין ילד שלא סגור על עצמו
והשני אמנם כבר לא תינוק
אבל אף פעם לא יראה בי שותפה רצינית לחיים.
אני בושה לשניהם.
האחד קורא לי שתלטנית
השני קורא לי תינוקת
אבל מה משותף לשניהם?
שלכל אחד מהם
יש את הדרך הייחודית שלו
לגרום לי לרצות לשים לעצמי כדור בראש.
נמאס לי מגברים.
בא לי להעיף את שניהם עם טיל בתחת
שיזדיינו שניהם
מצידי אחד עם השני
העיקר שיסתמו את הפה שלהם כבר וירדו ממני!
אני שונאת את המצב הזה.
תיאורטית יש לי שניים.
אבל מעשית?
בחיים שלי לא הרגשתי כל כך לבד.
הלוואי שמישהו היה מבין.