העולם כבר לא פשוט

למה יש יתושות שעוקצות אותי רק בתחת

באמצע ינואר

כאילו .. לפחות תביאו אבטיח שיהיה שווה פה..

כולן שקראתי ביומיים האחרונים כותבות על מחסור בגוף חיים וחמים להתכרבל איתו.

זה באמת עובד? שקית חימום לכמה שבועות עד שנגמר החורף ואפשר להתפרס?

או שזה שקר במיטה גם קר ביותר שכבות מתחת לשמיכה?

אף אחת לא תענה בכנות , כי לא מדברים פה על רצינות.

פשוט קר נודניק, אל תגנוב לי ת'שמיכה.

 וגם אם כבר שקית חימום , אז ריבועים זין ענק ובלי בעיות בארנק.. ואל תבוא להגשים פנטזיות על מערכת יחסים , שנגמר הטמפ מתחת ל15 אתה , כרית חימום יקר, עף לפח עם שאר הרגשות השליילים. . 

כל כך כיף לי לשחק בך

כל כך כיף לי לחבק אותך

כל כך כיף לי לזיין אותך

להגדיל את ההתמכרות שלך לזין שלי

לדעת כמה את חרמנית ורטובה יום יום שאת לא מקבלת אותו על הבוקר

או בערב

או בכלל..

ואת מאבדת לאט את הביישנות, את הבושה..

מתחכחכת מיוחמת עלי.

מתחננת כל כך יפה , אבל יש עוד המון להשתפר.

לפעמים אני מרגיש כיושב על מרפסת ומביט בעציצים שקנינו

מחכה לראות עוד פרח ועוד גבעול שיוצאים מהיצר , מהפוטנציל שטמון בהם.

כמו שהפוטנציל שבך להפוך לאדם שלם יותר

לצעצוע חרמן יותר

לתת לנפש המלוכלכת שלך להציץ ולהציף אותך ולהוציא ממך מעט  מהשתיקה שלך.

פעם התרגשתי מהעתיד

אבל אם העתיד זה ריחוק חברתי

מסכות שלא רואים את הפנים

מסכים ומסכים ומסכים בלי סוף

וממשלה כושלת שפשוט סוגרת ופותחת 

לי את המצב רוח.

סוגרת לי כל עניין לדבר עם אנשים כמה חרא פה.

ואולי לקוות בזוית של האינסוף שיהיה פה נורמלי ..

עם שמחת חיים

ולא הורים מרוטים ממערכות

חינוך,

אכיפה

וכלכלה שרק חונקת.

אני חייב טבע ושמיים בלי בניינים

חבלים וסימנים עלייך

אותך מלוכלכת בכל חור שאחפוץ.  

להרגיש את התאווה שלך לזין שלי. 

להגמיר אותך בקהל צפוף.

בעיקר לראות אנשים מאושרים, בלי יותר מדי דאגות. 

כי לא כיף פה ואני לא מדבר רק על הכלוב.

שנת 2020

איזו שנה חסרת מעצורים.

אי שם בינואר עוד התקלמתי לדירה חדשה וחצר חדשה ובסיס מיטה חדש ובעלת דירה משוגעת נוספת. 

בפברואר החורף עוד המשיך להכות ומתחת לפוך יצרנו הרבה זיכרונות. 

מרץ הביא איתו תקווה. שהנה האביב בפתח ועונת הטיולים סוף סוף מגיעה.

אבל סוף החודש מרץ הביא איתו לא מעט דיכאון, כי בואו נגיד את האמת לשבת מול נטפליקס כל היום.. זה פשוט לא אני.

סגר ראשון 

אני ואת ביחד. כל יום וכמעט כל שעה

ישנים

מתכרבלים

יוצרים מציאות חדשה

לא נותנים לסגר לעצור אותנו. 

למעשה השעות הרבות , הלילות והשיגרה הכפויה החדשה. יצאה לנו זוגיות מדהימה. שלא עוצרת סגרים אומנם, אבל בהחלט עושה אותם הרבה יותר נעימים.

חוזרים לחיים בתחילת מאי . האביב כבר במלוא הפריחה. אנחנו לא מבזבזים אף דקה. 

מסעדה, פאב , טבע ועוד.. חוזרים לשיגרה שכו ערגנו בחלומות.

מגלים שאנחנו מסתדרים ביחד ולא רק בחיבוק. 

החלקים מתחברים גם באישיות.

את עושה חביתה, אני אחתוך סלט

את תסדרי את השולחן, אני אביא את הערכה.

על הכלים עוד יש מחלוקת , רק כי את עקשנית.

החודשים חולפים והמספרים שוב עולים

יודעים שזה כנראה בלתי נמנע, אבל מצפים לסוג של גאולה

אני מכין את עצמי נפשית

לעוד שבועות ללא יעד או תכלית

ואת מתכוננת לפנות הרבה מקום בבית.

כי סוף סוף יש מוטיבציה 

מביט בך מיוזעת ועומלת

מפנה מקום וחלל 

מתרפקת בלילות 

ומתענגת על כל חדירה

של זין, רגש וחולצה.

לחללים שהם שלך ואת רוצה שיתמלאו.

במילים , מעשים ואין ספור תעלולים

הצחוק מלווה אותנו תמיד

ולאט לאט את ממלא גם את החלל במילים.

אפילו לרמה שהסטטוס שלך משתקנית, הופך לסטטוס אנושי...

הנה זה בא

ראש השנה

וכדאי לעשות את זה מיוחד

סגר שני מתחיל לו 

את המעט שיש לי בחפצים, אנחנו מעבירים יום לפני השנה החדשה

ומבלים עוד חג של סגר בסידור של מדפים.

סגר שני ומיותר

משתדל לא ליפול לתוך בורות של ייאוש בגלל המצב.

רוצה להאמין שיש פה עתיד

לכל אותם אנשים שחשובים לי בחיים. 

סגר שני עושה לנו טוב

המון זמן לחטט בין הניירות

ניירות של מסמכים , זיכרונות ושלבים בחיים

תמונות, גלויות ואוספים של שטויות

אנחנו עסוקים בשיגרה

כי מה עוד יש.

השקרן סגר את הטבע, את הים , את הדרכים 

ואנחנו מנצלים את הזמן לסגור המון פרוייקטים. 

והשבוע במיוחד עשינו המון, ביחד. 

אז כתבתי הרבה אותיות וסימנים, כדי לסמן עוד שלב ביחסים.

אנחנו מתקרבים לתאריכים מאד מיוחדים.

וזה הפוסט שמכין אותך לדרכים חדשות, מסעירות ומעוררות..

לפעמים אני מתגעגע למילים שלך כאן. 

שהכל היה חדש ומסעיר

לפעמים אני שוכב לידך

ולא מצליח להבין את האושר שיש בי

עדיין מסרב להאמין

המילים שלך עוד מלוות אותי

מילים של געגוע פשוט

לא חיפשת בגעגועייך אורגזמה משתוללת

פשוט להיות לידי

להרגיש אותי צמוד

לדעת שאני שם

ולדעת שאת התחושה הזו את רוצה, עוד ועוד.

קרוב קרוב

הרבה הרבה

מגע.

אני יושב וחושב איך כל הזמן הייתי סגור

סגור בתוך קופסא של התעללות עצמית.

יצאתי ממערכת יחסים אחת לתוך אחת לא פחות הרסנית מהקודמת

באותו תום לב, של רצונות טובים. גררתי את עצמי לתוך אותם דפוסים של רצון לעזור, לשפר ולהכיל.

איתך זה אחר,

אני רוצה בחברתך.

את רחוקה ואני חושב עלייך עוד לפני הודעת הבוקר טוב, עוד לפני התמונה המצחיקה שלא היית מצלמת ללא הייתה מיועדת לי.

גם שאני עייף אני מעדיף למשוך את הנסיעה עוד קצת .

להתרחק מקירות הדירה שהייתה לבית עבורי כמה חודשים כדאי לקבל עוד מהאנרגיות שלך

מהסביבה החמה המלטפת והמחבקת שאת בונה סביבי.

מדהים כמה אנחנו משלים את עצמנו לעיתים. שיהיה יותר טוב ולא יודעים שיכול להיות טוב כל הזמן

גם שמתגעגעים

גם שרחוקים, במדינה הקטנה שלנו זה לא באמת מרחק. אבל עדיין.. 

להתגעגע לקצוות השיער שמדגדגות אותי שאת רוכנת לנשיקה אחרונה לפני העבודה

לקימורים שלך שאת שוכבת לצדי. רגועה, ישנה, חצי כל הזמן מוודא שאני שם. כי בלעדיי השינה בורחת מהר. 

להתגעגע. 

אני אוהב. 

לחשוב, לחייך סתם כי עלתה בי מחשבה. 

''אתה מתגעגע (סמיילי טרוד) ?'' 

כן ואני שמח שאני יכול להגיד פשוט כן. כי זה מה שנכון. שתי אותיות שאומרות לשנינו הרבה. 

את התירס והזיתים את גם תזכרי בחיוך. למרות שזה היה מוזר.

אני אוהב להוציא ממך את זה. את המבוכה. בתוך השיגרה הזמנית עם כפפות וקהל ואת במחשבות בורחת אלי.

את בוררת אותם, את הזיתים ואולי גם שואלת מה יקרה עם תירס אחד ייכנס לך לפה.

אולי עולה בך זיכרון הטעם שלי בפה שלך. לשון,זין , זרע.

זה לא רק זיתים ותירס.

זו דרך.

מתוקה

סוערת

מרתקת

שלך.

המבוכה שלך כל כך סקסית בעיניי. 

אז מה התוכניות לסופ"ש שלנו?

ללכת לזגג 

לקנות אצטון

לאסוף חבילה מהדואר

וגם.. -תוך כדי ליטוף- לפנק את אורי שלי.

שאני חושב עלייך שוכבת..

מלוכלכת בנוזלים לא רק שלך

ומסגרת אדומה סביב השפתיים

"למה שמת אודם?"

-"לא שמתי...למה?"

""כנראה שפצעתי אותך עם הזין שלי, שזיינתי לך את הגרון.."

אם אני רוצה לשחזר את זה, זה הופך אותי לסוטה? :)

האם השיחזור יעלה על המקור?

רגע לפני שחוזרים לשיגרה

סוג של שיגרה, אף אחד לא יודע באמת מה זה יהיה או איך זה יקרה.

אנחנו מסכמים רגעים של חצי שנה יחד.

הימים עברו מהר

הלילות אפילו יותר

מערבי שתייה ולחמי הבית, עברנו לארוחות שישי ואירועי בית משעשעים.

הרגשות שלנו העמיקו

הגעגועים התמתנו

שרוב השבוע זה סוג של חג ואני נמצא יותר ויותר במיטתך וצמוד צמוד לא רק מכוחו של הסגר.

למדתי לפתוח את ההגנות ולתת למבט הביישן שלך לעטוף אותי באהבה המדהימה שאת משגרת אלי. 

למדתי להרפות, פשוט להיות, שנינו יחד באותו חלל.

להנות מהליטופים שלך בדיוק ברגעים המתאימים

לדעת שאת שם בשבילי , לא רק שנחמד נחמד.

מצחיק אותי שבתוך הבלגן, החופשה הלא ידועה והמגפה שמסביב, המגפה שביטלה את כל החוץ עדיין מצאנו דרך לעשות מסע

מסע לתוך עצמנו, לתוך האהבה שלנו. 

אני לא יודע אם אפסיק אי פעם לשאול את עצמי, איך זה יכול להיות כל כך מושלם?

אחרי הכל, אני אדם נחמד אבל אף פעם אין לי כזה מזל בחיים.. 

אולי יום אחד, אדע להגיד במילים את כל מה שאת עבורי, את כל מה שאני מרגיש איתך.

עד אז,אומר לך.

את שלי, כמו שאני שלך.

אורי