|
|
|
לפעמים
כל מה שצריך
זו שתיקה ארוכה
לתת למחשבות לרוץ בלי הפרעה.
אתה ועצמך מנהלים שיחה.
אני חושב וודי אלן אמר את זה מצויין.
לנהל שיחה עם עצמך , זה לנהל שיחה עם אדם חכם ואהוב עלייך במיוחד.
לרגע אחד אתה יכול לשכוח הכל ולהתמקד בפנטזיה שהיא מגשימה לך
בלי הקדמות
בלי טיזינג מטורף
רק היד שלה עמוק בתוך הרצונות שלך.
תודה
זה מאד מנחם אותי לדעת שאתם שם
כותבים ומופיעים בפעמון הקטן שלי
אבל לשבת ולקרוא את הכל
אלוהים
למי יש אנרגיות לזה!
אולי אחרי החגים, בכל זאת מעניינים אותי דברים..
חשבתם פעם למה קניות בחנות סקס זה כזה סיפור?
אחרי הכל, המיניות שלנו היא דבר חשוב
העונג שלנו, הכי חשוב!
זה, אביזר מין, זו דרך טובה להגיע לכמה רגעים של אושר,
דרך אורגזמה.
עזבו רגע את רגשות האשמה שתוקפים חלק ממכם אחרי (כי כבר גמרתם אז זה לא באמת משנה)
הנקודה הזו.. הרבע שניה שבה הכל מתפוצץ בגוף.
זה לא שווה את הקניה הנכונה בחנות הנכונה?
ובכל זאת, קניות בחנות סקס.. זה .. טאבו. זה חנות בלי חלון ראוה ושלטי מבצעים.
היא תמיד נמצאת במקום סתום בקניון או ברחוב.
תמיד , מרחוק, המוכר/ת נראים מוזרים.. אפלים .. מבישים.. סוטים..
יש אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס למקומות הללו (מסיבות!)
מאז שחזרתי, יודעי דבר יודעים גם למה.
תמיד חשקה נפשי לחזור אל החנות סקס ולקנות את הכל
עכשיו אני חכם יותר
עכשיו אני מנוסה יותר
ויותר מהכל, עכשיו בכלל אין לי בושה להגיד למוכר/ת בדיוק מה אני חושב על המוצר.
אחרי כל ההקדמה הזו, זה יהיה דיי מפגר אם לא הלכתי לאחת. נכון?
אז כן.
שבוע חלף אומנם,
אבל בניגוד להרגלי פתחתי כבר את כל האריזות..
(ולא, לא ניסיתי את כל המוצרים, אבל את מוזמנת להציע את עצמך לדבר)
אני חייב לסכם את החוויה.
היה נהדר!
הזמן חלף ביעף.
אנשים נכנסו ויצאו
שותפתי לקנייה ניסתה עלי דברים,
אני עזרתי לה לבחור דברים
(יש לה בעיה בקבלת החלטות . בחוגים מסויימים אני נחשב למושיע...)
לא ניסיתי חזרה.. לא היה מספיק מקום . (<התביישתי)
המוכר היה מקסים, והוא גם היה הבעלים שזה תמיד פלוס.
(המלצות רק בפרטי, אני לא זונה פרסום, רק כאב)
הרגשתי שאני נכנס למקום שאני מרגיש בו נוח
עברתי מדף מדף ובחרתי מכל הקטגוריות:
שוטים, קיינים, חבקים, אנאלי, גלגלי, צביט צביט (מצבטים) ועוד..
כן , חלק מהדברים אני מכיר היטב וחלק הם סוף סוף שלי, אחרי חשיבה מרובה.
רק מחלקה אחת , לא נגעתי. רוטטים.
עדיין קשה לי לתת למישהו אחר לעשות את העבודה הקשה :)
גם סוף הסשן לא היה כזה נורא..
אפטר קייר מישהו/י???
במקום שלנו
עם גוינט ומגה גוינט אנחנו מנסים לגבש מחשבות
אני כמעט לא מקשיב לך
נכנע לתחושות ולתשוקות שלי
הרצון בכאב מפצפצ כל כך הרבה חלקים במוח שלי.
בפינה שלנו יש שילוב של שני עולמות
ונילי של הבחוץ, עם ההתנהגות הוולגרית והמבטים שננעצים.
והמסיבה שמחכה לנו בפנים, עולם שלם של חוויות ותחושות. במקום בטוח.
אני טיפה אטום לחוויה שלך.. כולי מפומפם בכל שקורה סביבי.
מנותק, מביט פנימה.
המעבר מבחוץ לפנים הוא מענג
אני לא זוכר מתי הוחלט אבל הגענו גם לקומה העליונה.
גם פה, יש מסדרון ארוך של מדרגות והנה.. נפתחת לה קומה של דמויות
דמויות מוכרות ודמויות חדשות
גברים, נשים, שולטות נשלטים , שולטים נשלטות..
הכי כיף להגיע לחלל ולנסות לנחש
מה הדינמיקה
איפה כל אחד מרגיש טוב עם עצמו
ואיפה הייתי רוצה להיות
למטה או למעלה
על הברכיים או צמוד לצלב
כל ההחלטות הללו מסחררות אותי ואני פונה לשיחה
אל תשאלו אותי על מה היא הייתה, אבל במהלכה עלה לאוויר חבר, חבר ותיק
גלגל הכאב.
לקרוא לו חבר ותיק זו הגזמה. אבל בשבילי הוא מהווה מפתח לעולם של תחושות שאני לאט לאט מתמכר אליהם
כן, זה לא סוד ואצהיר על זאת הרבה, יש לי רומן עם כאב.
במקום שהייתי לא היה מוזיקה
גם לא היו אנשים אחרים
רק זוג עיניים סקרניות
והתחושות שלי
הרצונות שלי
ו.. נו. האנחות שלי.
לתאר במילים וצלילים את מה שעבר בי לא אעשה
אני לא כותב מוכשר עד כדי כך.
אבל הנפש שלי הייתה קרועה בין הרצון שלי לחוות כאב כאן ועכשיו
לבין להיות לרגליה של האישה היפה שנותנת לי חלקים קטנים מדי ממנה ומלמדת אותי ריסון.
הפעם הכאב ניצח ולא רציתי להפסיק.. גם שדם התחיל לבצבץ מן השריטות שעכשיו מעטרות את זרועותיי.
שהבוקר עלה והיה אפשר להתפאר ביצירה של ידיי
הבנתי
שזה אחד מהסופי שבוע המיוחדים ביותר שלי.
הסוף.
את הרגע של החניה אני שוכח מהר.
הכי גרוע נגלה בהמשך.
הצעדה אל הכניסה טיפה ארוכה מהרגיל.
חולפים על פני המקום האישי שלנו ומגיעים לכניסה.
כמו תמיד יש חששות. איזה נאום נקבל הפעם..
אבל את פנינו מקבל שומר אטום ואדמונית מעקצצת, 'בשימלה הזו את לא נכנסת!'
אני מתרעם :'זו מסיבה של רוקי, ולפנייך עומדת ג'נט'
האדמונית מתלחשת באוזנייה ומתרצה,
ואני סוג של מדלג איתך אל הכניסה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את הנאומים של אלכסיי. האיש מיוחד בכל כך הרבה רמות.
פשוט אי אפשר לדעת באיזה מראה וגישה נקבל אותו כל מסיבה.
הנאומים הללו חשובים, לחברי קהילה חדשים וותיקים, גם דינוזאורים צריכים לפעמים תזכורת
שאנחנו קטנים וסוטים ומיוחדים.
יש משהו מיוחד מאחורי הוילון בכניסה,
כן עננת העשן זה לא החלק המיוחד...
זה מרגיש כמו הקולסאום .. אתה צועד במסדרון ארוך, במקרה הזה גרם מדרגות מתפתל ומפחיד
והכל נפתח לרחבה צבעונית.
בכל מקום יש אנשים ונשים
לבושים וחשופים
מרקדים בהנאה או זזים בעצבנות מפינה לפינה.
לרוב, לוקח לי כמה דקות לקלוט את האווירהץ
אבל הפעם מהר מאד אני חש אל החברים הקרובים.. שבאו מרחוק כדי להצליף בישבנים אוהבים.
לראות אותה שוב מכופפת, ואותו לוקח תנופה כדי להנחית זוג כפות ידיים ולייצר אין ספור שטפי דם גדולים וקטנים,
להביט סביב בחברים הטובים, הסוטים והמחבקים.
מסוג החברים שקודם יתנו לך חיבוק ואחרי זה סטירה וגם צביטה טובה בפיטמה או בישבן,
( אה רגע, זה אני)
החברים הטובים אומרים אחד אחת שלום. מחבקים שואלים ומנסים בעיקר להציף באהבה, מעל הרעש של המסיבה.
הפעם ההיכרות טיפה שונה, כי למרות שהופיעה במערכת הקודמת
היא פה לידי וסוף סוף היא פוגשת בכינויים ובאנשים שהם חלק מהעולם הבדסמי שלי.
את נבוכה ולאט לאט מפנימה שאת נמצאת בחברה הכי טובה שיש.
הם סוטים
הם שובבים
הם גברים
ויש גם נשים
יש פה אהבה
סקרנות
ושפע של דברים קטנים ונפלאים.
שלרגע עוטפים אותך כל כך חזק ש..
בואי נגיד שלא הפסקת לחייך
ופשוט התמסרת.
דברים יצאו ממקום,
סימנים נוצרו
רטיבות
צמרמורות
והרבה תחושות
כל כך כיף, להביט ולצפות בך נעלמת למקומות הטובים
מקומות שאנחנו רק מדברים עליהם , לעיתים גם חולמים.
אני מוצף בתחושות
בשאלות
ובעניין של זהות
מה אני איתך, שולט ? נשלט? מתבונן מן הצד בך מתגרה בי למוות?
או אולי אגרד קצת ואנסה להשחיל קצת מהרצונות , תאוות ומחשבות משל עצמי.
'אוי, איזה שוט נחמד'
'אוי, זה נורא כבד.. מה זה תוספת? אוי .. זה ממש כבד'
'מממ אני אוהבת את התחושה של זה'
חלק את אומרת לי בלי מילים, חלק את לוחשת לי באוזן ונצמדת בחצי חיבוק .
אני כל כך נהנה לחוש את התחושות שלך, הידיים שמפשפשות בין הצעצועים, נוגעות לא נוגעות
העיניים שמתבוננות ומאפשרות להסתכל עמוק לתוכך
יש בהן חששות, סקרנות בלתי נגמרת ו.. תאווה לנסות..
כמה הייתי רוצה שתנסי, עלי..
'אני רוצה שתצליפי בי' אני מצליח בקושי להגיד בקול רם. הגרון יבש פתאום.. הביטחון נעלם.
'אני לא יודעת...' ,
אני רואה את הספק.. את הדילמה. מבין שעדיין את לא בשלה ושולח אותך להתמסר לידיים בטוחות.
שהחברים שלי קודם יעשו ואחר כך ישאלו. זה אולי נשמע רע אבל שאתה סומך על אדם. קל לך לתת לו את החשובים שבאוצרותייך : הרגשות שלך, הסודות שלך וגם אותך..
שאני מחזיר את המבט אלייך את כבר בעולם אחר
השדיים שלך מבצבצים בצורה נאה למדי מהשימלה
יד אחת אוחזת בגרונך שניה מלטפת את ישבנך שלישי ורביעית צובטת את פטמותייך
והעורק הצווארי מאותת את תחושותייך
העיניים שלך עצומות ולי נשאר רק לנחש מה עובר בך ששני דינוזאורים אדירים ממיסים את כל עכבותייך.
יש בי הרבה סיפוק והנאה לקבל אותך רגע אחרי לחיבוק מסטול ומרחף.
אל המסיבה אנחנו נגיע
את שיכורה
ואני מת לשכטה שתעיף אותי לענן טוב כזה.
אנחנו לא נגיע בזמן, כי אני לא קובע את הזמנים ולך יש לוח זמנים משלך.
מדי פעם אני מעיר אותו. כתוצאה מכך דברים נעים יותר לכיוון שאני רוצה,אבל אני ממהר לשחרר אותו, את הרצון. כי למסיבות אין רצון. שום דבר לא נקבע עד לרגע שהוא קורה.
לא חושב, עושה. וגם זה בערבון מוגבל.
לפני המסיבה יש רגע נהדר, בו את חשופה לפניי ואני מביט בלי אגו.
אל גוף יפה, ככה אני חושב, הדעה שלך נרשמה אבל לא נשמעת.
מביט אל גוף יפה שמחליף בדים עבורי.
אני יכול , ממש כמו במשחק מחשב, להלביש אותך בשלל האביזרים שיש.
לזרוק הערות ולראות אותן מבשילות בך רק כי בלבוש, אין לך באמת יכולת החלטה. אפילו בנעליים את לא החלטית ואין לך הרבה מהם.
'אני רוצה ללבוש מכנסים וחולצה' אמרת ואני ,חושב לעצמי ,אני רוצה ללקק לך את הפיטמה.
-'זה לא יקרה, תראי לי על מה עוד חשבת'
'יש את זה או שיש את זה עם זה'.
-'מה עוד', אני מקשה.
זוכר את השימלה, עם הגוון שאין לו שום מקום במסיבה רגילה?
'כלומר, לא גוון שחור?,
'כן'.
-'בואי נראה'.
'אין סיכוי שאני לובשת אותה, אבל.. אני אראה לך'
יש משהו אצלכן הנשים, הדרך שאתן מורידות ומלבישות את הבגדים, התשומת לב הזו לפרטים הקטנים
גבר, בשלב מסויים יקמט ויהרוס, אבל אתן.. מתייחסות לבד בעדינות לא צפויה. ואתן חוזרות על הפעולות הללו
מורידות
מלבישות
את עצמכן
זה מקסים..
(אבל בנינו הגברים, עם לא היה עירום.. היינו מתייבשים)
יופי, ככה תלכי.
'מה? , לא אין סיכוי. זה כל כך ... כולם יסתכלו עלי'.
'לא רואה בעיה עם זה'
'אבל זה ... איך אפשר להיכנס. יעשו בעיות כי זה לא שחור'
'לא יעשו, זו מסיבה של רוקי.. ואת יפייפיה'
'אבל היא שקופה!'
'מממ.. אז תצטרכי חזיה ותחתונים, חבל. אבל יש לאן לשאוף תמיד'
-אני רואה את החשש בעינייך, אבל יותר מהכל אניי רואה את היופי והעוצמה שבך מתפרצת.
אני אוסף אותך לרגע ומסתכל לך עמוק בעיניים ואומר לך בדיוק מה אני מרגיש.
יודע שזה יציף אותך ויסיח לרגע את הדעת שלך מדברים. יגרום לגלים לחרוש את הספקות ואולי.. עם קצת מזל, תשתכנעי שאת השמלה הזו , את לובשת הערב וזין על כל העולם. וייחוד על הספקות.
יפייפיה אחת.
(בסוף דווקא הצליח לי, כמעט ונשברתי, אבל למסיבה הזו הלבשתי אותך בדיוק כמו שרציתי)
לילה ראשון שאני הולך לישון עם הידיעה שסימנת אותי.
מעניין על מה אחלום,
כי כל כך חיכיתי לזה.
תודה
שהענקת לי
את הזכות הזו.
גם לפצצת אנרגיה צהובה כמוני
לפעמים נגמרת האנרגיה.
רק עוד סוף שבוע אחד..
ואז אנוח...
מאמינים לי?
קצת יומרני מצידי לחשוב שמה שלא צלחתי במנות אחרות,
פתאום אצליח במכה הראשונה בסלט.
אם אני מביט בזיכרון, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, פלוס מינוס עגבניות וגבינה.
הייתי מכין את הסלט הזה שוב ושוב.
כל התהליך היה נהדר
המחשבה מה לקנות..
החנייה והכניסה לסופר.
בחירת המוצרים והירקות.
לדמיין איך אכין ומה ייחתך ומה לא.
אבל להכין סלט זה..
זה היה מהות היום שלי .
#אין מקצה שיפורים , תזכור. הכל או כלום. תיחיי או תיפול , פעם אחת.#
ואחרי.. היה סוג של חלום, אבל לא ישנתי. ובכל זאת, חלום להרגיש ככה.
לידך.
#יש להתייחס לכל המרכיבים כסלט אמיתי ולא מטאפורה (המתרגם)#
