אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

ויסות חושי

לפני יומיים. יום שבת, 31 בינואר 2026 בשעה 12:05

כבר בסיום הסרט אתמול, בשעה 00:20, ירדה עליי תחושת האנטי לאימון המתוכנן של שבת, והתחלתי להריץ בראש תירוצים.

איך אני ארוץ עם כל הסוכרים שדחסתי עכשיו? 

סוכריות גומי זה טעים. אבל זה זבל. 

בבוקר, התעוררתי בשמונה וכבר היתה שמש חמימה.

אחרי ימים יחסית קרים, לא הצלחתי לסרב לכוס קפה בגינה, ליטופי שמש וחתולים. ויתרתי על האימון.

והוא קינן לי כל היום באחורי הראש. מגרד לי בעורף. 

שתיתי יין בארוחת הצהריים וקמתי סחרחרה. הבית היה ריק, זה כל כך נדיר.

נו, אז מה? תנצלי את זה לעוד רביצה? אולי אוננות? 

עוד לא הצלחתי להחליט ורונן שלח הודעה. 

"קדימה, גברת. עדיין לא השלמת את האימון של היום!"

יש מצב שהקציצות של הצהריים יעלו לי כל הריצה. זה ממש לא שילוב טוב, קציצות ברוטב עגבניות ויין, לפני האימון. 

"אני לא גברת!" עניתי לו ויצאתי לרוץ.

 

לפני 4 ימים. יום חמישי, 29 בינואר 2026 בשעה 9:32

על בקבוק יין אדום מעולה (חולות GPS של פינטו, למתעניינים) מתחדדות להן תובנות. 

גם נשים רעבות. 

גם נשים כמהות, נהנות, נרטבות.

אני רעבה. 

 

על איזו מסיבה קרובה הייתם ממליצים? ולמה? 

 

 

לפני שבוע. יום שני, 26 בינואר 2026 בשעה 7:24

רצתי היום בברלין.

חמישה קילומטרים שלמים. מוסיקת פופ-טראנס-קאנטרי בקולי קולות באוזניות.

כשעברתי את שער ברלין, הציפה אותי תמונה בזיכרון - 

שנת 2019, יורד גשם זלעפות ואני חוצה את שער ברלין, כרגע סיימתי את המרתון הראשון שלי. רצתי 42.2 קילומטרים מלאים (לפי השעון טיפונת יותר).

בקו הסיום עוטפים אותי בפונצ'ו מניילון כסף, כזה שמזכיר את הכובעים של הקונספירטורים המגוחכים בתיקים באפילה.

אנשים אדיבים דוחפים לי לידיים בננה וכוס בירה סמיכה עם איזוטונים.

אני ב-היי מטורף.

אני לא מרגישה את הקור, את הרטיבות, את העייפות. הגוף שלי מוצף באנדורפינים ואני מחפשת אותך.

לפי הזמן המשוער שלך, סיימת לפני שעה וחצי. אני נושמת עמוק ומתקדמת לעבר אזור שמירת החפצים.

אתה מאגף אותי משמאל, מניף אותי לתוך חיבוק חזק.

"את אלופה!" אתה צועק לי

"את מהממת! אני גאה בך!"

בתוך החיבוק שלך, אני מצליחה להרגיש בחום. הריח שלך מציף אותי ובבת אחת אני מגורה וצריכה. אני חייבת. אלוהים. אני חייבת.

אני נצמדת אלייך. חזק יותר בתוך החיבוק. מתחככת. 

"בייב........" אני לוחשת לך, "בייב.....בבקשה"

ואתה? אתה כבר יודע ומרגיש. גורר אותי מאחורי שיח ובלי להתמהמה, מכניס את היד לתוך הטייץ שלי ודוחף אליי שתי אצבעות.

"בואי, מרתוניסטית אלופה שלי" אתה מגלגל את האצבעות שלך בתוכי, 

"בואי. את כל כך רטובה." אני רוכבת על האצבעות שלך.

"בואי" אתה מצווה ואני מתכווצת עלייך. מתפוצצת חזק. נאנחת ומרפה.

אתה מחייך אליי, העיניים שלי מחייכות אלייך בחזרה ואתה נותן לי למצוץ את האצבעות שלך, לטעום ממני.

"בואי נלך להשלים פחמימות. אני מכיר כאן פיצה מטורפת".

 

אז רצתי היום חמישה קילומטרים. היידה, למטרה הבאה.

 

לפני שבוע. יום שישי, 23 בינואר 2026 בשעה 12:34

"אני לא מצליח להבין אותך... אבל שיהיה". 

למה שתבין אותי? אנחנו מתכתבים שנייה וחצי. 

 

"חבל שאני בגבולות" 

כן, אתה חתיך. אתה חטיף. אתה יאמי. 

לך תקבל אישורים ממישהי אחרת. אתה בגבולות. 

 

"זאת לא תמונה שלי. זה ai אבל זה ממש מזכיר אותי" 

איףףףףףף. נקסט. 

 

וואו.... מה נסגר?!?! 

יצאתי לרוץ. 

 

 

לפני שבועיים. יום רביעי, 14 בינואר 2026 בשעה 9:04

אני לא יוצאת בהצהרות. 

לצאת בהצהרות זה מחייב. יש מצב שאני עדיין לא שם. 

אבל כבר שבועיים אני מצליחה לעמוד באימונים שקבע לי רונן והוא, לעומתי, מצהיר שתוך חודשיים אני ארוץ חמישה קילומטר. 

הזמן טס כשנהנים. 

טוב לי! 

רגע, אני לא יוצאת בהצהרות! 

לפני 3 שבועות. יום חמישי, 8 בינואר 2026 בשעה 8:42

עוד דבר שחסר לי ב-לבד, הוא ההיכרות העמוקה עם אדם אחר, שנלווית לזוגיות ארוכה.

יש לכם קודים והם ברורים:

"בייב, איך בא לי שקשוקה לצוהריים".

"מממממ מה את אומרת? שקשוקה???"

"כן, כן. חריפה כזאת". אני מחייכת ויוצאת ליום עבודה.

 

כשהשעון מראה 11:30 אני כבר חסרת סבלנות.

כשהשעון מראה 12:15 אני כבר רטובה.

נועלת את דלת המשרד ונוסעת הביתה.

הבית מלא בניחוחות של שום ופלפל חריף. על השולחן מסודרים סלט מלפפונים, לחמניות טריות ובקבוק של בירה "מלכה".

הוא במטבח, בבוקסר בלבד. אני ניגשת אליו ומחבקת אותו.

הוא מסתובב אליי ומנשק אותי בהתלהבות. בשנייה וחצי הרוחות מתלהטות: הוא מפשיט אותי ודוחף אותי למטה, דורש שאמצוץ.

כשהוא מספיק קשה, הוא מרים אותי ומוביל אותי למשענת הספה. הכל במהירות, כאילו אין זמן, הוא חודר אליי מאחור. מרתק אותי בכח, ננעץ בי. ממלא אותי.

 

הוא מכין לי ביס ענק של כל טוב.

שקשוקה עם טחינה ומלפפון. הוא אפילו מפנק בשוקולד איכותי, לקינוח.

"אני אוהב שאת באה לשקשוקה" הוא אומר ונכנס להתקלח, משאיר אותי לחזור לעבודה, מלאה בו.

 

לפני 4 שבועות. יום שני, 5 בינואר 2026 בשעה 7:25

אחד הדברים שחסרים לי ממש ב - לבד שלי, הם טיולי השבת.

השמש החמימה, האוויר הקריר והנקי של הטבע והלב שמתרחב ככל שהעיניים שותות ירוק.

אין לזה תחליף.

 

אני מתגעגעת לנעליי הספורט שמתמלאות בבוץ, אתה מושיט לי יד ומונע ממני להחליק.

אנחנו יושבים על שפת הבריכה. כפות הרגליים שלנו משתכשכות במים הקרים ואתה מציע לי אפרסמון. ותותים.

העיניים שלך מחייכות אליי. נעוצות בי כשאני לועסת. בולעת. 

אנחנו מטיילים, מתגפפים, מפלרטטים בעיניים ובשפתיים. אתה מצלם אותנו מחובקים.

העלייה למעלה מתארכת.

עשרות מדרגות מתפתלות, בינות עצים ושיחים סבוכים.

אתה מנצל רגע פרטי ונצמד אליי. מכופף אותי אל המדרגה ומפשיל את מכנסיי, רק עד הברכיים, רק כמה שהכרחי.

נדחף אליי. פותח אותי. 

הידיים שלך מכסות את פי. מחניקות אנחה.

ואני שלך. זה כל כך ברור שככה אתה צריך וככה אני רוצה.

זה כל כך נכון וטבעי, לעלות את יתרת המדרגות נוטפת זרע. זורמת כמו נחל עמוד.

אני מתגעגעת.

 

 

 

לפני חודש. יום שני, 29 בדצמבר 2025 בשעה 14:55

אני כנראה ממש חרמנית.

אני כנראה ממש חרמנית ושתויה.

בעצם, לא. אני לא ממש שיכורה. זו רק כוס היין החם השנייה שאני שותה. 

אבל עץ האשוח המקושט ומיצגי האורות הצבעוניים, וזה אמצע המדבר. ההרים של פארק תמנע צבועים באדום. 

"קליפורניה דרימינג" ברימייק קצבי, צועק מהרמקולים

וכל מה שאני רואה לעיניי רוחי - 

זה סנטה, דוחף לי אצבעות לכוס

"הו, הו, הו" הוא קורא, 

ואני רוכבת

"כן, סנטה. הייתי ילדה טובה, סנטה". 

 

אני כנראה ממש חרמנית. 

 

לפני 3 חודשים. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 14:27

פותחת שוב את האפליקציה. 

ילדים בני 30 עושים לי סופר לייק, משאירים משפט חלול על עיניים יפות וחיוך נהדר. 

נו באמת, ילד, 

אני לא יכולה להגשים לך את פנטזיית המילפ. 

אני מורכבת. 

לפני 3 חודשים. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 15:03

אהבה עצמית, 

זה לסיים דייט ונילי בבית קפה

וללכת לבד לרדת על רול סושי ספייסי סלמון. 

התלבטתי אם לקחת גם במבה רול. 

העיניים הגדולות שלי גברו עליי. 

מזל שהצעצועים שלי מוטענים!