הייתי ככה קרובה
מלכתוב לך "בוא".
הייתי ככה קרובה
מלכתוב לך "בוא".
לא משנה עוד כמה לילות אני אבכה,
בסוף ארפה ממערכת היחסים הזאת.
יהיה ויתור על הפנטזיה. התמונה,
שבה אתה מופיע במפתיע בעבודה שלי וסוחף אותי מחדש.
לא משנה. עוד כמה לילות, אבכה.
כשאת סובלת מויסות רגשי,
אפילו זיכרונות יפים, מימים נהדרים של חופש, מצליחים להציף את הלב ולהעלות דמעות גדולות ומלוחות.
אני אוהבת את ההודעות שאתה שולח לי בהפתעה,
בלי קשר לכלום,
פתאום,
אחרי שתיקה של חודשים.
מיד עולה בי תמונה שלנו, באמצע חורשה, בפאתי רישיקש. אתה מדליק לי ג'אראס ואני פותחת שקית של במבה ונשכבת על הרגליים שלך.
כל העולם שלך נמצא בתרמיל הקטן שאתה סוחב וביום ההוא, התרמיל שלך היה גם כל העולם שלי.
אתה מספר לי על החוויה האחרונה שלך, בבית של מפיק מוזיקלי מפורסם ועשיר בגואה ואני נסחפת אחרי המילים שלך, מדמיינת איך החיים נראים בתוך סניקרס אדומות.
אתה מתלהב מהבמבה ואני מתלהבת מלשמוע אותך מנסה לומר במבה. וביסלי. אנחנו צוחקים בטירוף.
הלב שלי פתוח איתך. כלום לא כבד עליי, כשאתה מדליק אחת נוספת ואפילו הניסיון ללטף שוורים רעבים שרועים באחו, לא מדליק את נורות הסכנה בראש שלי. או שלך.
לאיש בהודו לא אכפת שהסתובבתי שבועיים עם כחול ענקי.
הודעת ההפתעה שלך היום עשתה לי טוב.
למרות שאני בוכה.
אני מתגעגעת לתרמיל הקסם שלך.
אני מתגעגעת להודו.
מישהו כתב לי שאם נהיה ביחד
נוכל להפוך ספרים למציאות.
זה קוריוז נחמד.
שורת פתיחה קלישאתית שאין בתוכה שום קסם אמיתי.
למה שארצה לחקות דברים שאנשים אחרים פינטזו???
המציאות יכולה לעלות על כל ספר, כשאתה מממש את מה שטוב לך.
לא?
אני שרועה בעירום על הספה. מלאה במיצים.
יש פה זרע וזיעה, אולי קצת אלכוהול.
זה יום שבת בצהריים ואנחנו אחרי סשן מטורף, בו פרקת עליי עצבים וקינאה. רכושנות ואולי קצת שעמום.
הסרט שאנחנו רואים, לא כזה להיט.
קראת לי זונה והורדת אותי על הברכיים.
השיער שלי הדוק בתוך הידיים שלך, כשאתה שולט על הקצב שבו אתה מזיין לי את הפה.
נכנסת להתקלח.
דקה וחצי אחרי, הצטרפתי אלייך.
אתה מסבן אותי בעדינות. מחזיר אליי ריחות נשיים ומתוקים של פרחים.
כשחזרנו ביחד לסלון, הגשת לי קפה. הצטנפתי בתוכך והמשכנו את הסרט.
אתה הבית שלי.
אני מתגעגעת וזה עצוב.
זה עצוב, כי אני לא מתגעגעת אלייך,
רק אל התמונות האלו, שחרוטות לי בראש.
אתה מככב בכולן.
זה עצוב, כי אתה שייכות.
הגבר היחיד שבאמת הייתי שייכת לו
וכל הגדרה, מונח, מילה שמבטאים שייכות
שולחים אותי בתמונות, אלייך.
אני מתגעגעת למקלחות שלנו, אני מקרצפת כל פיסה בגוף האל היווני שלך, דרך הבהונות, דרך פלחי הישבן ואל החזה המשורטט שלך.
אני מתגעגעת לרגעים שהשתלטה עליי רוח שטות. אתה מתקלח לפני השינה ואני בחדר, מתפשטת מהר ומחכה לך על ארבע, עם הישבן מול הדלת. רואה בעיניי רוחי את החיוך הגדול שמתפשט על פרצופך ואת האיבר שלך מתקשה.
אני רואה רגעים שאתה מלטף את כולי וקורא לי אלה. מפשק אותי. מלקק ומוצץ. יונק את הנוזלים שלי.
אני מתגעגעת לזרע שלך, ממלא אותי בכל מקום. מתגעגעת לשתן שלך, שוטף אותי בחמימות.
אני לא מתגעגעת אלייך. אני מתגעגעת לשייכות.
היה שבוע עמוס בהתרחשויות.
דייטים, יציאות עם חברות, הופעות חיות.
מלא אלכוהול ומלא כיף.
לילות הקיץ בבאר שבע העתיקה לא יורדים ברמתם מהמרכז.
ועדיין, פנימה פנימה,
יש חלל ענק שלא מצליח להתכווץ או לפנות מקום לרגשות חדשים.
ככל שאני מעסיקה את עצמי ומנסה להיתעלם, זה שם.
וקראתי קטע כל כך חזק בספר, שפשוט בעט את כל הדמעות שיש בי החוצה.
כמו חיה פצועה, התייפחתי וייללתי, עד שלא היה בי עוד כוח.
בכניעה, נכנסתי להתקלח. לבשתי את השמלה הירוקה ואת החיוך.
מחכה לי ארוחת צוהריים ב-BBB.
אתמול בערב, כחלק מההכנות ליציאה, גילחתי את הפושפוש שלי.
שנה שלמה גידלתי בוש לתפארת.
וזה לא מישהו ספציפי. עדיין לא.
אולי רק איתות של הגוף, שהנה, הלב מתחיל להיפתח,
ואיתו בא החשק, שוב.
אולי.
כלובי החמוד העניק לי חודש מנוי במתנה,
איזה נחמד מצידו 😊
בדיוק כשחזרתי מברצלונה,
הייתי בהופעה מהממת של The weeknd
ויש לי תמונה לשתף איתכם!
חחחח
מתישהו זה יקרה,
יגיע אחד מדהים,
שיכווצ'ץ לי את הלב.
במילים שלו. בחיוך שלו. עם הזין שלו.
אני אהיה שלו.
מתישהו.