|
|
|
השכרות של שבת בצהריים היא מבורכת.
הכל אפוף כבדות
אני שוקעת במזרון הרך והגדול
הפיטמות שלי מתקשות נגד שמיכת הקיץ הקלילה
ופיסת התחתון שלי רטובה.
אני יכולה להרגיש את הזין שלך חודר אליי.
ממלא אותי.
ככה, כשאני שייכת, תחושת המלאות לבד מספיקה,
ואני גומרת.
אני אוהבת את הזין הדמיוני של שבת בצהריים.
הוא תמיד כל כך מדויק.
כתבתי היום אדומה ראשונה בחיי.
כתבתי בקשה,
בלב מלא פחד וצורך.
ואם אענה בחיוב,
יהיו חבלים.
ויהיה כאב.
ותהיה אני.
האמת היא שאני רואה בעיני רוחי כל מיני סיטואציות.
אני יורדת למטה לחניון ואתה מחכה לי ליד הרכב
או שאני פותחת את הדלת, ואתה עומד שם.
בכל הסיטואציות האלו, אתה בא כדי לדבר.
יש בי זיק תקווה קטן שתחפש אותי ותעשה איזושהי מחווה שתלמד אותי שקשה לך,
שאתה רוצה אותי בחזרה.
אותנו.
אני יודעת שזה לא יקרה.
האגו שלך גדול מדי.
גם אם היית מת להריח אותי שוב, לטעום, לא היית מאפשר לעצמך לבוא אליי.
אני גם יודעת שכל מה שאני רואה בעיני רוחי נובע ממוחו הקודח של האגו שלי.
הידיעה שלא ויתרת עליי
הידיעה שאתה מסכן בלעדיי.
ואלו שטויות. הבל הבלים. זה בכלל לא משנה.
אתה רעיל ואני לא חוזרת.
איזה אגו גדול, טפו עליו!
אתמול,
ראית אותי ואותו על מסלול הריצה.
זה חדש לך, כמו שזה חדש לי,
שאנחנו לא רצים ביחד,
גוף מיוזע לצד גוף מיוזע.
כל הדרך חזרה לא הפסקתי לחשוב עלייך.
מה אתה חושב עכשיו?
האם כאב לך לראות אותי איתו,
או שחיסלת כל רגש אליי ולא באמת אכפת לך?
אני שונאת את המחשבות האלו עלייך.
עלייך. במקום עליי.
מה אכפת לי אם כואב לך? מה אכפת לי שתחשוב שאנחנו ביחד? שתקנא? או תתקדם?
אז מה אם תחשוב שהתקדמתי ושאני כלבה חסרת רגשות?
אנחנו לא אייטם. רק מתאמנים ביחד.
חשוב לי שתדע.
אני מאושרת בחיים שלי עכשיו.
אמנם יש לי רגעים קשים,
אבל הטוב עולה על הרע ואני מבינה עד כמה התברכתי.
#חתיכת-מנטרה-בת-זונה-להפנים
#FAKE-IT-UNTIL-YOU-MAKE-IT
זאת הפיקציה הכי גדולה שיש.
סקס, סמים ואלכוהול,
זה בולשיט.
זה עושה לך טוב לדקה וחצי,
וכשאת קמה בבוקר,
את כלכך מעוכה והכאב פשוט חד מלהכיל.
אז זה בסדר לרצות עכשיו סקס, סמים ואלכוהול.
זה בסדר לבקש לעצמך דקה וחצי של שקט
מהמחשבות ומהרגש.
זה בסדר.
אבל, אל תתלונני בבוקר,
כשאת צריכה ללכת לעבודה ושבילי הדמעות הורסים לך את המייקאפ.
היום,
כל מה שעשיתי היה להחזיק את עצמי.
עכשיו יש המון כעס.
כי אני יוצאת. ורוקדת.
ומעלה וידאו בסטורי, כדי שתראה.
כולי בטוחה שלא תציץ.
ואז השם שלך מהדהד ברשימת הצופים.
וזה צורב. כמעט כמו שעווה מטפטפת על כף היד.
כואב לי.
פעילות ספורטיבית מיטיבה,
נשמע לי כמו זוגיות מודעת,
סוג של סיסמאות שכולם מכירים אבל אף אחד לא מבין באמת.
אולי זה קבוצת הדוכיפת
שליוותה אותי היום בהליכה,
שהטיבה עימי.
הם מקפצים ועפים. יורדים לקרקע ומיד ממשיכים קדימה,
במעופם, משתלבים אחד בשני, בסנכרון מושלם.
ההתבוננות בהם שטפה אותי מכל המחשבות.
רק לרגע, היה לי שקט.
קשה לי לרוץ מולך.
לראות אותך שוב ושוב
מעברו השני של המסלול.
כולך חטוב. שוקולדי וניגר.
זוכרת אותך טעים.
לפני חודש, הייתי שלך. עכשיו כבר לא.
WTF?????
יש משהו יותר טוב
מלשתות
לגלגל ירוקה
ולהאזין לאותנטי הזה.. .. נו....
אני שבורה.
