לא מספיק?

מגיע לי מקום בטוח
אהבה טובה, שקיעות, ותלתלים ברוח
מגיעה לי אהבה שתסתכל
על כל הפגמים שלי עם חיוך מרוח
ששום ויכוח לא יותר חשוב מווייב
אם יש לכם כזאת תגידו לה הלו היי
שאם מישהו מתעסק הופכת סמוראית
שתאהב לתת לי גב יעני רייד אור דיי
להסכים איתי זה לא חשוב
רק לרצות למצוא ת'שביל גם אם זה לא פשוט
שתדע איך להקשיב לי מהלב
לפני שנישאר לבד עם סוף עצוב

ומי תמלא
לי את הלב
שוב פעם
שוב פעם
שוב
גאד דאם
השם ירחם
ומי תמלא
לי את הלב
שוב פעם
שוב פעם
שוב
גאד דאם
השם ירחם

מגיע לי מקום, בטוח
שהכל על השולחן תמיד הכל פתוח
מקום לטעות, להצטער, לצחוק, לבכות, לנוח
מספיקה לי מלחמה בחוץ אזור קשוח
שתריב איתי בכיף כשאני מעצבן
אבל תרצה לדעת למה זה בבין לבין
שיט מהילדות לא דופק ת’זוגיות
שלהחלים ביחד זה כל מה שמחרמן
מקום בטוח זו כל התורה
כשהבנתי אז לקחתי את הכוח חזרה
ואני שוב כאן
היכונו להמראה
אמ-הממ הגיעה כבר השעה
זמן טוב להחזיר את ההרתעה
גאד דאם, השם ירחם
גאד דאם, השם ירחם
אה,אוקיי

ומי תמלא
לי את הלב
שוב פעם
שוב פעם
שוב
גאד דאם
השם ירחם

אני שוכב על המיטה שלך.

בוקסר שחור לגופי, ללא חולצה וללא הגינס שלי, כי החגורה כבר הכתה אותך בתחת.

שכבת לידי, ועם העיניים והפה שאלת אם את יכולה לרדת לשכב נמוך יותר.

זזת על המיטה והגוף שלך נח על הרגליים שלי, בטן על המזרון, הראש שלך מעל הברכיים שלי, לכיוון הזין.

אחרי זמן קצר, עם הידיים, התחלת להתעסק בבוקסר, עם העיניים את מבקשת רשות. הזין כבר היה קצת רטוב מאחר הצהריים שהיה לנו, והוא התקשה במהרה. כמו סימן בשבילך, תמשיכי.

"זה מביך אותי..." את אומרת לי מלמטה. מחפשת עם הידיים משהו במיטה שיסתיר את הפנים הקטנות והחמודות שלך. את לוקחת כרית כתומה גדולה, ושמה אותה על הבטן שלי, "מפרידה" בין העיניים שלי שבוחנות אותך לעיניים שלך המובכות והחרמניות.

עם היד פינית דרך בבוקסר, והוצאת את הזין החוצה, רואה אותו, מסתכלת עליו. נדהמת. כאילו בפעם הראשונה. בפעם הראשונה שלנו.

הידיים מתעסקות בו... מלמעלה עד למטה. בביצים. בכיפה. מרגישה אותו חם, ורידי, רטוב מעט.

"אני רוצה להכניס אותו לפה." את אומרת לי, חצי בחשש חצי בהתרגשות, ולא מורידה את המבט ממנו.

"את יכולה. לאט לאט. ילדה טובה שאת. כרגע, בקצב שלך. את מסוגלת."

את מכניסה אותו לאט. כאילו זו הפעם הראשונה שלך. כמובן שזו הפעם הראשונה שלך איתו והוא שלי.

הכיפה בפה שלך. הרוק מתעצם בפה שלך. עולה ויורדת עליו עם השפתיים... מתרגשת, חוששת, נלהבת, ובעיקר חרמנית. את מצליחה להגביר את הקצב.

להכניס אותו עוד ס"מ ועוד ס"מ. ללקק ולנשק אותו.

הכרית הגדולה מפריעה לך, כמובן. לא חשבתי אחרת, ונתתי לך את הרגע ההוא. את מזיזה אותה ממך בעצבנות קלה וממלמלת " אי אפשר לעשות כלום שזה פה."

את ממשיכה... ילדונת סקרנית. קטנה. חרמנית. בוחנת ובודקת מה את יכולה לעשות עם הפה, השפתיים, הלשון והרוק שלך. כאילו פעם ראשונה.

"איך זה?" את שואלת, מתעניינת, בודקת. הרי לא כל יום את מכניסה זין חדש לפה שלך, ילדה טובה. 

"את עושה טוב, תיזהרי עם השיניים. תמשיכי ככה... ילדה טובה... כל הכבוד..." אני אומר לך. מחנך, מגדל, מלווה אותך.

מדייק אותך בשבילי.

צעצוע שאת.

את עולה ויורדת, משתמשת בלשון ובשפתיים. בגרון, שכרגע לא כל כך עמוק. אבל את טובה. you are a natural.

חולפות חמש-עשר דקות, ואני מזיז ומעביר אותך לרצפה. את על הברכיים, ממשיכה את המציצה. מכניסה ומוציאה את הזין שלי מהפה שלך.

חרמנית מלוכלכת. עירומה חוץ מהחוטיני. הבגדים והחזייה שלך זרוקים בחדר איפשהו. את על הברכיים ועם זין בפה.

אני עומד מעליה. תופס את הראש והשיער שלה, מכניס עוד יותר עמוק, קולות עולים ממך. רוק יוצא ממך.

"אני לא יכולה כל כך עמוק" את אומרת בקול כאשר הוא יוצא ממך.

"את מצוינת, את מצליחה טוב. לאט לאט." אני ממשיך עם הראש שלך ומעמיק לאט לאט את הזין שלי לתוך הפה שלך, כמעט ומגיע לגרון, עד לקולות הרפלקס שעולים ממך.

אני מוציא את הזין הרטוב מהפה שלך, מכוסה בקצת שפיך והרבה רוק שלך, חור שאת.

"איפה את רוצה?" אני אומר לך מלמעלה. את מרימה את המבט ומבינה את הכוונה.

את מצביעה על החזה שלך, שכבר מסומן בצבעי סגול-שחור מאחה"צ.

אחרי הזמן שעבר במציצה והעיסוק שלך בו, הרוק והחלקלקות של הזין שלי, לא תהיה לי בעיה לגמור...

אני מאונן מעלייך, שאת על הברכיים מחכה יפה לפרס. לפי הקולות את מבינה שאני עומד לגמור, ורגע לפני שאני משפריץ על החזה החשוף שלך נוזל, את מסתכלת עליי ואומרת "אני רוצה את הרוק שלך." ומוציאה את הלשון החוצה, מתחננת בקול ומעשים.

"תפתחי את הפה" אני אומר ומתחיל להתכופף לכיוונך, מתקרב לשפתיים ולפה שלך, הלשון שלך בחוץ.

בתוך הפה שלי אני מזיז את הלשון, אוגר את הרוק, תנועות מציצה עם הלחיים בכדי שתהיה לי כמות נדיבה של נוזלים להעביר לך. כזה אני, דואג לילדונת.

בזמן שהזרע עף על הגוף החשוף שלה, מכסה אותו בלבן על הסימנים שעשיתי בשדיים שלך, יד ימין שלי תופסת את הלחיים שלה ולוחצות, כמו צעצוע הפה נפתח לרווחה והלשון בחוץ, אני מוציא את הרוק והוא נופל לאיטו מהפה שלי יורד לכיוונה ונופל על הלשון שלה, עוד ועוד. אני רואה את הרוק נמשך ממני אליה, נאגר אצלה.

בזמן שאני מזדקף חזרה, החזה שלה מכוסה בזרע שלי, והפה שלה עם הרוק שלי, היא בולעת את הרוק שהעברתי אליה.

אני מצחקק " ילדה טובה שאת... כל הכבוד..."

לשולטים/ות, לנשלטים/ות.

המתחילים/ות.

לצעירים/ות ולאלו שמגיעים "באיחור".

לפעמים אני רואה פוסטים, שרשורים, האמת שגם פנו אליי בצ'אט, על הקושי בכלוב, מההיכרות, והמצב שלהם.

הרי אנחנו מגיעים לכאן ללמוד, לחקור ובסופו של דבר להתנסות ולעשות. (חלק מאיתנו).

זה נראה קשה עכשיו, דברים לא מגיעים ולא מצאת פרטנרים, אבל זה גם עובר. רק נכנסתם לקהילה (ימים, שבועות, חודשים אולי גם שנים).

אני יודע שאתם מנסים ולא מצליחים. אני יודע כמה זה מסובך, קשה ומתסכל.

זה יעבור.

כמה דברים, שלי לפחות עזרו, אחרי שלוש שנים כאן. כמה קווים מנחים, שלי, שאולי יעזרו לך. זה עזר לי להיות יותר אני, ולמצוא דברים מדויקים ושמתאימים לי.

     1. תבדקו עם עצמכם קודם כל- מה זאת אומרת שאתם פה? תראו פורנו, תקראו בנושא (בעברית וגם באנגלית), תשאלו א.נשים מנוסים יותר ושכבר עברו משהו.

תבדקו מה מעניין אתכם ומה עושה לכם את זה, עוד לפני שאתם מגיעים לפרטנר.

מי אתם ומי אתם רוצים להיות כאן.

     2. תשמרו על עצמכם- גם אם את נשלטת וגם אם אתה נשלט, גם לשולטים ושולטות שבינינו.

אם מישהו/י מרגיש לכם לא במקום, אם המקום מפגש לא מתאים, אם דיברת על גבולות בשיחות/התכתבות ויש שינוי לא מותאם, אפשר וצריך להגיד לא, די, מספיק. ולעזוב.

אתם/ן לא צריכים להיות במקום שלא טוב לכם גם אם אתה נשלטים. שולטים, זו לא בושה גם.

     3. עקביות ואותנטיות- תהיו אתם, אל תנסו להיות מישהו אחר, זה לא יעבוד, זה ירגיש מזויף, ובסופו של דבר זה יתפוצץ.

אם אתם לא אוהבים משהו תהיו כנים עם עצמכם ועם מי שאתם מדברים אתו.

אני חושב שעקביות ואותנטיות זה בין הדברים החשובים ביותר. הרצון שלנו הוא כנראה לראות ולהכיר אנשים שמתאימים לנו (לידידות, לחברות, לזוגיות).

     4. הדבר הבא הוא חשוב ואחראי מצד כולם/ן:

אני לפחות, רוצה לראות שהגעת לבדסמ ממקום טוב, ממקום של אהבה למקום הזה, טיפול, עונג, סקרנות וחקירה, מתוך רגשות ותכונות של עצמך ורצון להיות במקום הזה. ולא ממקום של בריחה, מניפולציה (עליי או/ו של עצמך), טראומה, מזה שאת/ה תקועים על משהו או מישהו.

לכולנו יש בעיות, טראומות, קשיים וחסרונות. אבל להשתמש בסקס, בבדסמ, במישהו אחר, כדי להעלים או לעבור את אלו, זה נורא. 

     5. לדעת שאת/ה עוסקים בדברים חיוביים, יש לך חברים וחברות, תחביבים, עיסוקים שלא קשורים לבדסמ.

זה דבר חשוב כדי להבין ולראות שהחיים הם לא ממד אחד, אלא מכלול של דברים.

שיש לכם חיים מעבר לבדסמ ולכלוב. 

למשל: 

שמירה על קשר עם חברים/ות וידידים שלא קשורים לעולם הזה.

טיפול מקצועי כלשהו. 

ספורט ותחביבים. 

קשר סביר/מינימלי עם המשפחה שלכם.

אינטרוספקציה- היכולת להסתכל על עצמינו ולהבין מה אנחנו חושבים/מרגישים. ותכלס, לקבל ביקורת.

מוטיבציה- לימודים, עבודה, התקדמות...

דברים "פשוטים" שחשבתי לקראת הסוף:

לקרוא. את. מה. שרשום. בפרופיל של. הא.נשים.

לקחת אחריות.

לנסות להיות עם תקשורת ושפה.

להבין שאנחנו מעבר לפנטזיות שלנו, שלכם ושל מה שנרשם כאן.

לזכור גבולות, אפטר-קר, וספייסים.

ללמוד לקבל 'לא'.

לכתוב בבלוג.

ללמוד לשחרר (אנשים, עקרונות, אגו, וגם מעצמנו לפעמים).

*מה שרשמתי, לדעתי, אלו פלוסים רציניים וטובים. זה מראה כל כך הרבה. על מי שאתם/ן ועל הדרך שאפשר לעשות יחד.

**כשנפגש עם אנשים, אנונימיים, אנחנו נצטרך לסמוך עליהם בגופנו ונפשנו, אלו נקודות מיוחדות שצריך ואפשר לשים אליהם לב, הם מאפשרים לנו לראות מכלול מדהים. 

***כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ויש סיבות "מקלות", וכל בן אדם ובת אדם היא והוא שונה, מיוחדת ופתית שלג.

מה שאנחנו מביאים לעולם מעצמנו והאווירה שאנחנו יוצרים כבני/בנות אדם היא החשובה. 

סדרה שלדעתי אפילו יותר סדיסטית ומלוכלכת, לא משהו שנכנס למיינסטרים של ישראל.

לא מתאים לילדי בני 14 שיתחפשו בפורים (לא שמשחק הדיונון מתאים...).

יש 2 עונות בנטפליקס, ועוד מעט העונה ה3 יוצאת.

בהצלחה, אין בעד מה. 

בורדרנלנד 

כשהיא מרגישה בטוחה...

היא יודעת שהיא יכולה ליפול.

להגיע נמוך יותר. להיות נמוכה יותר. 

לשחרר.

כשהיא מרגישה בטוחה...

אני יודע שאני מאתגר אותה. 

לוקח אותה למקומות שהיא לא חשבה. 

שהיא בוטחת בי. 

כשהיא מרגישה בטוחה...

היא נופלת ויודעת שאני כאן.

היא משחררת ויודעת שאתפוס. 

היא רוצה יותר ממה שהיא דמיינה וביקשה.

היא רוצה לפרוץ את הגבולות שלה.

כשאני מרגיש בטוח... 

אני לומד. אני מתפתח. 

אני עומד. אני מפתח.

אני לוקח. אני נותן.

אני מרחיב. אני פורץ.

אני תופס. אני מאפשר.

מאנצ' ראשון.

א.נשים מיוחדים, מעניינים, יפים. 

שיחות מעניינות.

נפגשתי במקרה עם חברה נוספת שלא ראיתי הרבה זמן.

היה לח וחם, מזל שהיו מאווררים... 

טוב? הגעתי דרך חברה, אז הייתה לי קבוצה. בנוסף, ערבוב עם כולם/ן בקהילה. 

פחות טוב? הלחות בצפון והחניה.

יושבת לה בקומה אחרונה. חלונות שקופים גבוהים. 

מלפניה, כמה נרות נמוכים, זוהרים באור צהוב... 

היא עם פיג'מה, מכנס ארוך ורוד, וחולצה קצרה מכופרת.

חתול שחור קטן לצידה, מידי פעם לוקח את תשומת הלב אליו.

כמעט ולא רואים אותם מכאן. בערך 50 מטרים והבדלים בגובה.

היא לבנה... אפשר לראות ולזהות את התנועות שלה על הנוף השקט והחשוך סביבה... 

אני רואה אותה מורידה את החולצה, עוברת על השדיים והפטמות הקטנים שלה. 

השיער השחור המתולתל זז, והיא מסדרת אותו, מרימה את הידיים שלה מאחורי ראשה, ומסדרת אותו אחרי שהורידה את החולצה. 

שהכול יראה מצוין. יודעת אם מסתכלים עליה. 

על העור הזוהר שלה, ועל השיער שנח על הצוואר והגב שלה, עד אמצע הגב, שיער מתולתל מסודר ומטופח. 

היא יושבת מזרחית ומסתכלת על הנרות... מסתובבת עם הגב מצד לצד לפעמים, כך שאפשר לראות את העור הלבן והשדיים שלה.  

היא מסדרת סביבה את הדברים. 

נמתחת עם הידיים מזיזה דברים בחדר על הרצפה... 

כמו החתולה... נמתחת ומזיזה את הידיים הרחק ממנה... 

נצמדת לחלון... מסתכלת סביב... לבחון את הלילה השקט...

את העיניים הבוהות. את המבטים הרעבים.

הגוף נצמד לחלון, לזכוכית... השדיים, הבטן. הידיים מסביב לעיניים כדי למקד את מבטה החוצה. 

לאט לאט האצבעות הולכת מתחת למכנס הורוד. יד אחת למטה, יד אחת על הזכוכית. 

רק צריכה סימן, שהיא יכולה, שרואים, מסתכלים, בוחנים אותה. 

עומדת לבדה על רקע לבן עם נגיעות צהוב. 

זוהרת ובוהקת לכל מי שחפץ. 

מרטיבה ונוגעת. 

היא רוצה. 

היא יודעת. 

רק סימן לזוג עיניים.

מפגש ראשון

"את בלחץ" אני מסתכל עלייך וצוחק.

את צוחקת ומהנהנת "יש בינינו חיבור... ועדיין..." את אומרת לי ולוקחת לגימה מהקפה, מסתירה את עצמך, נותנת לשתיקה תוקף בכך שאת כאילו שותה.

"את בדרך כלל לא שתקנית כזו" אני עוקץ אותך, ואת מעלה חיוך ליד הספל. מורידה את הקפה וצוחקת, מכאן כבר יותר נוח לך.

המשכנו לדבר, לצחוק, לשאול.

סיפרת לי על ההוא שניסית ולא הצליח לכם, על זה שהיה פשוט דוחה, על הרבה שמדברים איתך בצ'אט וזה פשוט מגעיל. 

"קשה לשחרר נכון...?" אני שואל אותך על כוס תה.

"כן..." אמרת לי, מסתכלת עליי, חוששת, לא ממני, אלא מעצמך. מהפתיחות שאת מחפשת. מהעירום הפיזי והמנטאלי. השחרור... 

הסתכלתי עלייך. על הקעקועים על היד שלך.

לקחתי את הכוס תה ביד אחת, ואת היד השנייה שמתי על השולחן לכיוונך, היד פתוחה והאצבעות כלפייך. 

"לא נתחיל בבום. להפך..." אני מסתכל בעינייך בזמן שכף היד שלך נחה על שלי. 

"אני לא אומר שנעשה הכול. אני לא אומר שנצליח להיפגש הרבה ושזה בכלל ילך לכיוונים שאנחנו רוצים." אני מחייך וגם את. 

"אפילו לא נתנשק היום!" אני אומר בהפגנתיות. 

את צוחקת "הו תראו אותו, איזה מכבד אתה" 

"ראית מה זה, שני ג'נטלמנים בשולחן אחד, הייתכן?" אני ממשיך אותך.

מפגש שני

הציניות שלך עולה אחרי שאת מרגישה בנוח יותר "בפרופיל לא כתוב שאת חוצפנית קטנה" אני אומר לך ואת מסמיקה מעט. 

"זה קורה לי אם אני מרגישה לא בנוח או שאני מרגישה מאוד בנוח. כשמדברים איתי בצאט, אני צינית ומרחיקה, אבל אם אני מרגישה בנוח..." עצרת רגע

"אז אני קצת יותר צינית, כי בסוף זו אני"

"ציניות מראה על אינטליגנציה, ככה אומרים" אני אומר ומסתכל לך בעיניים וממשיך לשיער השחור הגלי, מאחורי כל אוזן שלך.

"אנחנו כבר יושבים כאן, אתה לא צריך להמשיך להחמיא, אבל יפה שאתה בוחר לעשות זאת" את ממשיכה, מצחקקת לך מתחת לכוס כשאת לוקחת עוד לגימה.

אני מתעלם ממה שאמרת "אם את חכמה כמו שאת צינית, אז את צריכה לדעת שהציניות בסוף תנשך אותך בתחת." 

"אולי אני רוצה את זה?"

"ואולי אני רוצה לראות את הציניות שלך מנסה לצאת כשהאצבעות שלי תקועות לך בפה... תנסי אותי." 

את מורידה את החולצה המכופתרת ממך. את נשארת עם חזייה שחורה תחרה.

קבענו שנהיה אצלך עד שעתיים "אנחנו לקראת סיום של המפגש הזה." אני אומר את זה ומחייך אלייך בכנות.

אני קם אלייך. חצי ראש מעלייך, תופס את הצוואר שלך ומקרב אותך אליי. 

אני מנשק אותך והלשונות שלנו נרטבים. 

אני תופס את הכתפיים שלך בזמן הנשיקה, ומזיז אותך לכיוון הספה. את מנסה עם היד לגשש אבל לא מצליחה בזמן שאני מוריד אותך מהר לשם. 

את מסתכלת עליי מלמטה. 

"פעם הבאה, ארגיש אותך. אריח אותך. אטעם אותך. אכאיב לך." אני אומר ולוחש.

נראה ונבחן." מהדהד לך...

וכשאני אומר את זה... אני מתכוון לזה. בסשנים הראשונים, אני אוהב להעמיד. לבדוק.

לטייל על הגוף בזמן שאת לא זזה. בזמן שאני נוגע, תופס, צובט, מושך, מרגיש, לוקח. מריח וטועם. מרטיב ומחליק עם האצבעות לתוכך...

"אני רוצה, באמת.

אתה מרגיש לי מדויק. טוב. אמיתי." את אומרת, העיניים נוצצות. 

המגף שלך נוגע בג'ינס שלי, עולה מעט, מנסה להתקרב לזין שלי.

אני נשען ויורד לכיוונך. מתקרב אלייך.

אני מזיז ודוחף את הרגל שלך עם המגף ממני, ועם היד אני מרגיש את אזור הכוס שלך, חם. אני מפסק את הרגליים שלך כשאת מסתכלת עליי. אני עובר על הקעקועים בגופך, מגיע לצוואר, ותופס אותך. העיניים שלך נפתחות. אני מרגיש את שרירי הגרון שלך מוציאים ומכניסים אוויר חלקי ורוק. 

אני מנשק אותך, ועובר על הפטמות הקשות מבעד החזיית תחרה. מרגיש אותך נושמת ונאנחת. 

אני מנשק את הצוואר שלך.
עולה לאוזן שלך ולוחש לך

"פעם הבאה, אכאיב לך." 

אני קם

רואה אותך חצי שוכבת חצי יושבת על הרצפה-ספה. רגליים מפוסקות. הגוף המקועקע שלך. בלי חולצה. חשופה. משוחררת מעט.

רצון לעוד.

ועם חיוך גדול.

היא הופתעה משינוי ו/או גמילה ו/או תהליך שעשתה/עשינו/עשיתי לה.

"מדהים אותי שהצלחתי להיגמל מ---- בזכותך"

"את יכולה כשאת רוצה...

כשאני רוצה זה ייקרה."

*גם אם זה ייקח זמן.

" מה שבנג'מין מכנה פרדוקס ההכרה, המתח המובנה בין השניים, הוא למעשה מה שאנו מכנות המתח הדיאלקטי המגדיר את המרחב הנוצר בין השניים. בנג'מין ממשיכה ומראה, שמצב זה מזמין סיכון של מאבק כוח שבו צד אחד מנסה לקבל הכרה על חשבון מחיקת האחר, אך מצב זה כמובן אינו מהווה פתרון '... אם נשיג שליטה מלאה עליו (על האחר) ונהרוס את זהותו ואת רצונו, נשלול בכך את עצמנו.  שכן אז לא יהיה מי שיכיר אותנו, לא יהיה שם מישהו להשתוקק אליו...'.

נשמע כמו הבנה מעניינת ודיוק של מערכות יחסים. גם וניליות וגם בדסמיות. מיניות, חבריות, ידידויות ומשפחתיות. 

וטייק שלי על עניין השליטה, ועניין ה'שולטים/ות' בכלוב.

שולטים שלוקחים ולא מקבלים שליטה. פותחים מרחיבים והורסים את הנשלטות. מצפים שהן יגדלו ויתפתחו לבד לתוך הכאוס שהם יוצרים. שולטים שמגיעים מטראומה מאנשים או מהמין הנשי או רצון לעשות נזק. שולטות שעניין השליטה מתחיל ונגמר בכסף, ויותר חשוב שאין קשר בין השליטה עצמה לבין הכסף. 

אותו הדבר גם לצד השני. נשלטות שרוצות רק הרס (הרס עצמי/אישי/פיזי/נפשי), שלא רואות את השולט כ-אדם אלא כ-מושיע אשר יש להתייחס אליו כאל. נשים שמגיעות מ-פגיעות, רצון להשכיח חלק מסוים בחייהן, מחשבה שיגיע אדון רב עוצמה שיסדר את חייהן...

אם יש הרס ללא איסוף, הכלה, החזקה. העמדה על הרגליים וקימה משם. זה לא זה. 

אם לא תראו את מי שמולכם, לא תראו את עצמכם. 

אם הצלחת לשבור את הנשלטת והיא כבר לא נשלטת אלא כלי שבור, מי אתה? מה אתה.