לפעמים עם עצמי כשאני

לילה, המיטה יותר נוחה מהספה המתפרקת עם החור שישנתי עליה אמש אבל זה בלעדיה

אחרי הלילה המופלא איתה חדווה ורגיעה פיעמו בשרירים

חזרתי עם חיוך גדול והתרגשות גדולה מצפה לשתף את השותפה שלי במה שהיה בסופ"ש 

אבל השותפה ישנה ואני כאן לבד... ועד כמה שהמיטה נקייה ותקינה היא עדיין בלעדייה

ושוב עובר זמן ואני מוצאת את עצמי גוררת את הדקות הלאה... 

תחושת ההתרגשות הנעימה פינתה את מקומה לגעגועים עזים האוחזים בליבי ומעין עצבנות שכזו שלמרות הפיהוקים הרבים, לא מאפשרת לי לישון.

והכאב, עמום כזה ובכל הגוף ומגרד או בקיצור - היא לא פה.

חצי שנה עברה מאז הפעם האחרונה שישנו ביחד. עד אתמול.

ועכשיו? כמה שאני רוצה