גם לאמא מותר ליהנות

היה ונסע. 

הפעם, לצד השני של העולם.

עד הפעם הבאה, אהוב. 

ביום כיפור הבת שלי נפצעה די רציני. אפילו הפרמדיקים שפינו אותנו באמבולנס והרופאה במיון ילדים אמרו שהיא ניצלה די בנס ושהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע מהפציעה שיש לה עכשיו. 

והיא סתם רכבה על אופניים ונתקלה בבור בכביש. הקסדה הצילה לה את החיים אבל היא נחתכה בצורה מאוד אכזרית. 

היא מתלוננת על כאבים כבר יומיים והיום בבוקר הלכנו לראות רופאה. גם היא, הייתה קצת בשוק מהפצע שלה, אמרה שמתפתח זיהום, נתנה אנטיביוטיקה ומחר בבוקר אנחנו באולטרסאונד לראות אם הזיהום חמור שמצריך אישפוז או שהאנטיביוטיקה תספיק. 

אני לא ישנה כמו שצריך כבר שבועיים וחצי. 

בשבוע הראשון לא ישנתי בכלל, כל שיעול, כל סיבוב במיטה, כל נחירה קטנה הקפיצה אותי אל הבנות שלי. כשראיתי שהתפרים מתחילים לעשות את העבודה שלהם, הצלחתי לפחות להירדם בסוף. 

ועכשיו זה. 

הכל כל כך שברירי. כל כך מפחיד. המדינה שלי קורסת סביבי עם התקדמות חקיקה שלאט לאט תעלים לחלוטין את החיים שלי כפי שאני מכירה אותם, אני כל יום פותחת את הבוקר ברעדה לראות אם יש בהותר לפרסום שם של תלמיד או תלמידה לשעבר, מה שעושה פלאשים רציניים לתקופת הצבא שלי ולמלחמת לבנון, אני מרגישה איך הגוף שלי קורס פיזית תחת העומס הרגשי עם כתפיים ושכמות כל כך תפוסים שאפילו המגע הכי קטן בהם מקפל אותי מכאב (ויש לי כמעט 20 קעקועים. כאב זה לא משהו שמטריד אותי בדרך כלל). 

אז כל יום, בסוף היום, אני מודה על המשפחה האהובה שנולדתי לתוכה ושבניתי לי, על העבודה המשמעותית והמספקת שיש לי, על זה שאני יכולה גם לצחוק, ליהנות ולהסתובב חופשי בניגוד ל101 האנשים שאני נושאת בלב איתי לכל מקום. 

אמא, את האמא הכי טובה בעולם

לוחשת לי הקטנה כשהיא מזדחלת למיטה שלי באמצע הלילה כי היא מפחדת מהרעש של האופנועים בכביש לידנו. 

וכשהיא נצמדת אלי ואני מנשקת אותה נשיקה קטנה באף, אני מרגישה, לשבריר של שניה שאולי בכל זאת יהיה בסדר. 

הלוואי שיהיה כבר בסדר. 

הוא כותב לי

אפשר להגיד לך שבא לי לזיין לך את הצורה או שזה סקסיסטי מידי?

ואני עונה לו

אפשר, רצוי, מצפה לזה. 

לכי תסבירי לו שמהרגע שהוא אמר שיש כרטיס חזרה אני רק מפנטזת על איך יכאב לי הכוס (וכל הגוף בעצם) מרוב הזיונים שילכו שם? איך כל פעם שאני נשכבת במיטה חוזרים לי פלאשבקים של התחושות של הידיים והפה שלו על הגוף שלי כשהזין שלו נעוץ עמוק עמוק בתוכי?

הרבה יותר קל לברוח במחשבות למקום שבו אנחנו הכי טובים ומתאימים מאשר לחשוב על מה הולך לקרות אחרי שהזיון נגמר והחיים עצמם מתחילים. 

מדחיקה באופן פעיל את היום שאחרי כי כל כך משתוקקת ליום שיהיה. 

אחרי זה, אלוהים גדול. אחרי המבול. 

יש משהו מאוד מחרמן בלהסתובב בבית ספר, לקשקש וללמד כשכל הגוף שלך תפוס וכואב ורק את יודעת שזה בגלל שזיינת למישהו את הצורה לפני יומיים והפעלת שרירים ששכחת שקיימים. 

בחיי שהתגעגעתי לזה. 

חייבת ללמוד לצלם את התחת שלי.

אפילו לא תמונה מוצלחת שלו אלא פשוט להצליח למצוא את הזווית שהוא כולו יהיה בפריים…

חברות, זה לא פשוט. בכלל!  

לא שאעשה משהו עם התמונות אבל מעריצה את מי שמצליחה גם לצלם ככה שאשכרה יראו את התחת וגם גורמת לו להיראות טוב!

מעריצה.  פשוט מעריצה. 

אנחנו מדברים בוידיאו והוא מחזיק את הטלפון למטה ככה שאני רואה את החזה שלו, הצוואר ותחתית הסנטר. 

והוא מדבר ואני לא ממש מצליחה להתרכז במה שהוא אומר כי כל מה שאני חושבת עליו זה איך אני דוחפת את הפנים שלי לשקע הזה של הצוואר שאני כל כך מכורה אליו, מסתבר שעדיין, ומסניפה אותו. 

ואז איך הוא מכניס אותי לאיזה תא שירותים גדול, מכופף אותי על הכיור ומזיין אותי בעמידה מאחורה. ואני כבר מפליגה בדמיונות על איך הוא משתמש בציצי שלי כנקודות אחיזה כדי שלא יפול ואיך בטח מרגישה הקרמיקה הקרה על הבטן שלי ואז פתאום

מה? קנית כרטיס חזרה לארץ?

לא הצלחתי לישון שנצ למרות ששרפו לי העיניים מרוב עייפות. זה מן מעגל כזה. לא מצליחה להירדם בלילה, עושה שנצ, לא נרדמת בלילה וחוזר חלילה. 

ואני עייפה. כל כך עייפה. זה כבר מכרסם בכל היבט בחיים ואז רגשות האשם מתחילים. 

אבל כשעיניים נעצמות, אז מצעד התמונות עולה. הפציעה של הבת שלי, דאגה חונקת של מה היה יכול לקרות אם, הקינאה של הקטנה והאם עשיתי מספיק גם בשבילה היום, החטופים והחטופות, יולי בן עמי ושיר סיגל מדברות על אבא שלהן, התמונות של ההותר לפרסום של אותו יום, השמות של הכפרים בלבנון שישר זורקים אותי לצבא, הגעגוע אליו. כל כך מתגעגעת אליו, זה בא בגלים.  

דיברנו בוידאו לפני כמה ימים וזה הדבר היחיד שגרם לי לחייך באמת מכל הלב ולדמוע. לא בכיתי כבר די הרבה זמן. יש לנו שניות ארוכות שאנחנו רק מסתכלים אחד בשניה ומחייכים. וזהו. אנחנו באמת לא צריכים מילים כדי לאהוב גם מרחוק. זו אהבה אחרת. אהבה שברור שהיא רק שלנו למרות שאנחנו כבר לא אחד של השניה. היא נוכחת מאוד כשאנחנו מסתכלים בעיניים, גם זה בוידאו. 

המרחק ממנו מעצים את הלבד שלי בצורה שלא חשבתי שתהיה. לפניו, הלבד היה נתון שבקלות יכלתי להתגבר עליו, להתמודד איתו בשקט ובלי מאמץ. אבל עכשיו הוא כמו שק שאני סוחבת על הגב מבלי שיהיה מי שישים רגע יד מלמטה. כמו חנהל׳ה משמלת השבת.

זהו. זה מה שאני צריכה. אני צריכה חנהל׳ה שתעזור לי לסחוב בלי שיהיה לה (לו) אכפת להתלכלך ולהרוס את השמלה. כי אחר כך, ברגע שאני כבר אעמוד לגמרי לבדי על הרגליים ואצליח לסחוב את השק לבד, אני יודעת, אוהבת ומסוגלת לתפור שמלות חדשות מדהימות ומספקות.   

פנטזיות #17

הפנטזיות שלי הן פשוטות.

לשתות כוס יין אצל חברה שלא ראיתי הרבה זמן.

לקנות לנו לבית רמיקוב (המשחק הטוב בעולם).

להצליח לישון כמו שצריך בלילה.

וגם,

אתה תהיה למרגלות המיטה, על הברכיים, עירום. הפנים שלך יהיו בדיוק מעל המזרון, בדיוק בגובה המושלם שבו העיניים שלך רואות הכל והגוף שלך חסום. 

אתה תחכה. 

אני אכנס איתו או איתה. 

אנחנו נתעלם ממך. 

יעמוד לך רק מזה. 

אנחנו נתחבק ונתלטף ונתנשק. המון. לאט. לאט לאט נסיר את הבגדים ולא נעצור לרגע מלגעת ולטעום. שפתיים על ציצי, על בטן, על שפתיים, על כוס. ידיים בכל מקום, נשלחות לאחיזה בשיער, לבין הרגליים. גניחות יתחילו למלא את חלל החדר. 

אתה תתחיל להזיע למרות שהחדר קר ורק אור חלש מעיר אותו. 

אני אראה את המבט שלך מנסה לעקוב באדיקות אחרי המתרחש. אתה לא תצליח. אני אחייך אבל לא אליך. אליו או אליה.

אנחנו נעלה על המיטה ופנים יקברו בין הרגליים. הגניחות יתגברו ואתה תתחיל להתנשם בכבדות.

אנחנו נזדיין כמו כלבים מיוחמים מהסוג שלא נרגע, עוצרים מדי פעם רק כדי להתנשק בלהט וללקק אחת את השני או השניה. 

אתה תרצה כל כך לראות מה קורה, תאמץ את הצוואר להימתח לגובה כזה שיאפשר לך לראות את הזין, סיליקון או אמיתי, נכנס ויוצא בקצב מהיר מהכוס אבל כל מה שתראה זה כפות רגליים. 

אתה תבהה בכפות הרגליים האלה ממרחק קטנטן, מתפתלות אחת בשניה והזין שלך כבר יכאב מרוב שהוא קשה אבל אתה לא תיגע. רק תתחנן במבט שאף אחת כבר לא רואה, להכניס איזו רגל לפה. אתה לא תכניס שום רגל לשום מקום. 

אורגזמות בשרשרת ימלאו את החדר ואחר כך נשימות הולכות ונרגעות ושקט. 

אתה לא תזוז. 

כשתהיה בטוח ששנינו נרדמנו, אתה תקום, תכסה אותנו בשמיכה, תיכנס למקלחת לשטוף את הזיעה, הזין עדיין יעמוד, תסיים, תתנגב ותלך למזוג לנו שתי כוסות מים שיחכו לנו כשנתעורר. 

לפנות בוקר, אחרי שהוא או היא ילכו, אתה תיכנס אלי למיטה ותירדם חבוק בזרועות שלי שילטפו אותך מתוך שינה ויעטפו אותך כמו תינוק בעריסה. 

שיש! הצלחתי! 

טעים לי. 

כן, המפה המלוכלכת עוד פה מאתמול בערב, עוד לא נגעתי בכלים ובאופן כללי רק בא לי ללכת לישון. 

אבל יש לי עוגיות מופרדות וזה משמח אותי. 

**עורכת רגע כדי לכתוב שפתאום שמתי לב שבזמן האחרון יש פה יותר תמונות של אוכל מאשר של כפות רגליים לדוגמה. אשכרה ראי לנפש שלי. 

פנטזיות #16

הפנטזיות שלי הן פשוטות. 

שהעוגיות שוקולד שנדבקו אחת לשניה תיפרד ואוכל לאכול אחת אחת. 

שהכלים בכיור ישטפו ויעלמו באורח פלא. 

שכל הגוף יפסיק לכאוב כבר. 

וגם,

לקחת את המתוק שכבר יודע את מקומו. להעמיד אותו ליד המיטה. להפשיט ממנו את הבגדים. קודם נעליים וגרביים ואז חולצה. להעביר אצבע על הגוף שלו. מהמצח, לאף, לשפתיים, לסנטר, לצוואר, לפטמה הימנית ואז לשמאלית, למרכז הבטן, לפופיק ולקו של המכנסיים. ואז להמשיך להוריד ממנו את הבגדים. בהתחלה את המכנסיים לאט לאט ואז כשהוא עומד עם התחתונים, להעביר כף יד פתוחה על הזין שמתחיל לעמוד מעל התחתונים ולשלוח את היד הזו בין הרגליים שלו. לחפון לו את הביצים ולהחזיק אותם ביד. בהתחלה בעדינות ולאט לאט לסגור עליהם את כף היד עד שמגיע המבט הזה עם הגבות המכווצות. לשחרר. להוריד לו את התחתונים. להסתכל לו על הזין וללטף אותו עם שתי אצבעות לאורך, סביב הכיפה, בבסיס, בחיבור עם הביצים. 

להכניס את הזין שלו לפה שלי בבת אחת ולמצוץ כמה מציצות גדולות. מציצה ועוד אחת ועוד את ועוד אחת. להוציא את הזין מהפה שלי ולהסתכל לו בעיניים.

ואז, לקחת חוט טריקו ארוך ולקשור אותו סביב בסיס הזין והביצים. לא חזק אבל מספיק שהוא לא יפול. 

להשכיב את המתוק על הרצפה מתחת למיטה שלי ולצאת מהחדר כשקצה חוט אחד אוחז בנחישות בזין ובביצים והקצה השני מונח על המיטה. 

להיכנס לחדר עם הזיון המופלא שלי. להתפשט ולהישכב על המיטה. את החוט להחזיק ביד. 

ואז לתת לזיון המופלא לזיין לי את הצורה, בפראות, במגוון תנוחות, לגנוח את ההנאה שלי בקולי קולות כשכל הזמן הזה אני אוחזת בקצה החוט המתוח ביני לבין הזין שעומד מתחת למיטה שלי. 

לגמור בשאגות רמות ולהיפרד מהזיון. 

להוציא את המתוק ממתחת למיטה, להעלות אותו אלי, להשכיב אותו על ידי וללטף ולנשק אותו מילון נשיקות קטנות בכל הפנים תוך כדי שאני מכרבלת אותו ועוטפת את כולו עם הגוף הגדול שלי במשך שעה וחצי.