גם לאמא מותר ליהנות

אולי השגרה זה מה ששברה אותנו.

אולי עצם היומיום שגם ככה הפער בהתנהלות הוא כל כך דרמטי. מי ירצה, בגיל כזה, להתעורר 37589493728 פעם בלילה/בוקר מדפיקות בדלת של פצפונת? לפחות למדה לדפוק בדלת ולא ישר להיכנס. 

אתמול, כבר הייתי שניות לפני האורגזמה כשהיא דפקה. כוש&₪@״&₪&@&@….

תמשיך תמשיך

מלמלתי לו, מנסה להחזיר את הריכוז שלי מהדלת של החדר לאצבעות בכוס. 

הוא המשיך לשפשף את הדגדגן בקצב אחיד והיא המשיכה לדפוק בדלת ואני המשכתי לצעוק לה 

רגעעעעעעעעעעע

הייתה איזו חצי דקה של שקט, הרגשתי את הגלים של התענוג גואים ומתחילים להציף אותי והצלחתי לגמור. התחלתי את שרשרת האורגזמות הכל כך מצופה שלי ואז עוד דפיקה. 

הוא הפסיק, היא דפקה ואני כמעט התחלתי לבכות. הפוטנציאל של שרשרת האורגזמות בפעם הזו היה כל כך גדול…

כוש״₪@(&״(@@(@₪@₪@…

וזה הסקס האחרון שלנו. כי אחרי זה כבר קמנו, הוא ארז, חברות שלי הגיעו, הוא העמיס את האוטו ונסע. 

תודה לאלוהות ההורמונים והמחזוריות שלמרות מצבים רגשיים מאתגרים כאלה ואחרים, גורמות לי להיות חרמנית כל כך שכל מה שעובר לי בראש זה איך אני כבר מגיעה הביתה ומתיישבת על זין. 

בכיתי כל הדרך הביתה. נסעתי לאט, בנתיב הימני ובכיתי. בכי מכוער כזה, עם קולות ונזלת. לפחות הצלחתי להתאפק עם זה עד שנכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע.

חברה טובה אמרה לי פעם שאני הכי יפה כשאני בוכה. היא לא התכוונה לבכי מהסוג הזה. 

החלטתי שאני יוצאת לפגרה. כמו בכנסת, מינוס השחיתות, הגזענות והמיזוגניה. אני סגורה לרגל שיפוצים רגשיים. הוא אמר לי שאני לא צריכה להתאבל כי הוא לא מת. הוא לא מת אבל מה שהיה מת לגמרי. ואני צריכה להתאבל. כי פיזית כואב לי בלב וקשה לי לנשום ואני צריכה ממש להתאמץ לא לבכות ולהתפרק ליד הילדות. 

זה היה צפוי, התכוננתי לזה, רק לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. חשבתי שיהיה לי יותר זמן להתרגל, להחלים מהמעבר ולבדוק מה קורה לפני שאני אצטרך להחליט אם זה בכלל מתאים לי. אז חשבתי. כנראה שאי אפשר באמת להתכונן לזה כשאת כל כך אוהבת. 

אז אני סגורה לרגל שיפוצים רגשיים. בתכנית ההבראה הרבה בכי, אלכוהול וחברות אהובות. ואחר שהשלב הזה יגמר, אני אוכל לנשום במלוא הריאות שוב ולחזור להרגיש שוב את כל הדברים המהממים שהם הוא.  

היום חמישה חודשים. 

אלו היו חמישה חודשים מושלמים. לא פחות. גם כשהיה קשה או מאתגר, היה מושלם. כי אפילו לריב הצלחנו לעשות בטוב. בכבוד. בהמון אהבה. 

מדהימה אותי המחשבה שרק ביומולדת 20 שלי, נולד האיש שילמד אותי מה זו אהבה הדדית. מה זו אהבה שלא מכלה אותך ושורפת לך את הלב והנשמה אלא להפך. אהבה מיטיבה, מצמיחה, מטפחת. אהבה של ביטחון וחברות. אהבה של לאהוב אפילו את הכרס והסימני מתיחה והחצ׳קונים - שאפילו אני אלמד לאהוב אותם על אמת ועד הסוף. 

אני לא מצליחה להירדם בלי דמעות בימים האחרונים. כי מתגעגעת ומתרגלת. אבל איכשהו, גם פה, הטוב עולה על המבאס ואני גם שמחה. בשבילו. באמת באמת שמחה מכל הלב וממש גאה. 

אחרי חודשיים אמרתי לו שאת התיקון שלי הוא כבר עשה ושינה אותי לעד וכל מה שיבוא, הוא כבר בונוס. וזכיתי. ואני לא רוצה שיגמר. ובאותה נשימה אני ידעתי וגם עכשיו יודעת, שיש תאריך תפוגה. 

איכשהו להיות פה זו הדרך שלי להיות קרובה אליך כשאני מתגעגעת. 

כשהוא רחוק ואני ישנה לבד, כשאני נשכבת בלילה במיטה, אני ממש יכולה להרגיש את הגוף שלו נצמד אלי. 

הזין מחפש להיצמד לתחת, הידיים מטיילות, מלטפות ומחזיקות אותי חזק חזק, עוברות על כל נקודה בגוף, מעסות את השדיים, משחקות עם הפטמות. 

אני מתחילה כבר להרגיש את הרטיבות. להריח אותה. אני מרגישה איך אני נוזלת מפנים, מכתימה את הסדין. 

ואז אני ממש יכולה להרגיש איך הוא נשכב עלי, נצמד אלי בכל מילימטר בגוף. כיוון קל של הזין והוא כבר נבלע עמוק בתוך הכוס הכל כך רטוב. הראש שלו קבור בשקע הצוואר שלי, הידיים סובבות אותי ומצמידות חזק חזק. הרגליים שלי לופטות חזק את שלו ואנחנו הופכים לאחד. 

זיעה ורוק ומיצים ובסוף גם שפיך מכסים את שנינו וכל הגוף שלי צמרמורות של עונג כשכולי מרוכזת בתחושה המופלאה הזו של הזין שלו נכנס ויוצא ממני בקצב אחיד. 

הוא גונח לתוך הצוואר שלי ומנשק אותי בכל מקום שהוא מגיע אליו. אני מחזיקה אותו חזק חזק, הכי קרוב אלי, צמוד צמוד ומתענגת על התחושה הזו שהוא ממלא אותי מבפנים ולא נותנת לזין המופלא הזה לצאת ממני, גם לא בעד שלום. 

אבל הכי מדהים, זה כשהוא נרגע ומרים את הראש ומסתכל עלי ומחייך ומנשק אותי. המבט הזה בעיניים. 

וכל מה שעובר לי בראש זה - שלי. 

נשבעת שנמרחתי. מלא. 

קבינימט. 

אני יכולה שעות להסתכל עליו מתפשט. 

כבר סיגלנו לעצמנו מן מנהג כזה, נכנסים לחדר, נועלים, הוא מיד מתפשט ואני מסתכלת. 

(שמת לב לזה..? ;)

ואז, כשזה קורה, אנחנו בדרך כלל מדברים על כל מיני דברים אבל אני, אני בוהה בו. מסתכלת על הגוף היפיפה  שלו, החתיך בלי להתאמץ, עם הריבועים, הכתפיים הרחבות, הקו שיער המחרמן הזה מהפופיק לזין. 

הוא ממשיך לדבר ולהתפשט ומוריד מכנסיים ותחתונים ואני רק מסתכלת על הזין היפה הזה שלו, שעוד ממש מעט אגיד לו שלום יפה יפה מקרוב, אחזיק ביד, אמולל, אנשק, אמחץ. ועל הביצים שעכשיו פשוט תלויות שם אבל ממש עוד רגע הן יתמלאו ויתנפחו להן ויהיו צמודות לבסיס של הזין ואפילו יזוזו להן לבד, כשאלטף סביבן. 

בסוף הוא יסיים להתפשט, ישכב לידי וימשיך לדבר על מה שלא דיברנו קודם, אני אקשיב בחצי אוזן ורק אדמיין איך הידיים הנפלאות האלה, שמחוברות לגוף המהמם הזה, נדחפות לי בין הרגליים וגורמות לי לרטוט בכל הגוף הגדול הזה שלי. 

אני צריכה ללכת לישון אבל פועם לי הכוס.

פעימות כאלה חזקות, של דופק איטי, מתגבר. עם כל פעימה אני מרגישה את החרמנות שלי מתגברת, כאילו איזו אצבע נעלמת מתופפת לי על קצה הדגדגן ושולחת זרמים של עונג בכל הגוף.  

וזה נעים. אלוהים, כמה שזה נעים. 

פעם הייתי יכולה כמעט לגמור רק מלהתרכז בפעימות האלה. מזמן לא ניסיתי. אולי זה היום להחזיר עטרה ליושנה ולגמור גמירה טובה כזו, של צרידות בגרון, אבל הפעם, עם עצמי. 

לתופף בקצב קבוע, לגנוח בקול, לרעוד עד הקצוות, לזרוק את הראש לאחור, לקשת את הגב, להוציא זעקה טובה כזו, מהבטן וללכת לישון. 

מחכה שתחזור, תיכנס למיטה, תרים לי את החולצה, תתפוס לי חזק את השדיים, תשלח לי יד בין הרגליים לבדוק רמת רטיבות, תגלה שאני רטובה מעצם היותך מאחוריי, תרים לי את הרגל העליונה ותדחוף את הזין שלך עמוק לתוך הכוס שלי. 

אני עוד אהיה חצי ישנה, אתעורר לגמרי לתוך זיון חזק ועמוק, קול הגניחות שלך והידיים שלך שצובטות לי את הפטמות. 

ואחרי שתגמור ותקרוס על העורף שלי בהתנשפויות, אני אטפס עליך, אקח את הזין החצי עומד שלך ביד, ואשפשף אותו חזק על הדגדגן שלי. הוא יחליק עליו כמו על חמאה, כשהשפיך שלך ישמש חומר סיכה נפלא. אני אשפשף חזק ואגנח בקול, השפיך ימשיך לנזול לאט מהכוס שלי עד שאני אגמור בצעקות, ארגיש את הרחם שלי מתכווץ מעונג ושאריות השפיך יפלטו החוצה לסדין הרטוב גם ככה.