גם לאמא מותר ליהנות

הוא חזר אלי אתמול ל24 שעות. 

לרגעים ארוכים יכלתי לשכוח שיש מלחמה בחוץ, שהמדינה שלי מדממת, שהלב נמחץ ולא שלם והכל היה כל כך נורמלי שוב. 

הזדיינו מחובקים חזק חזק ואחרי הפעם השניה ברצף, נרדמנו מחובקים, כשהוא שוכב עלי, עדיין בתוכי והיה לי שקט. הייתה לי שלווה בגוף ובראש ולא הייתי צריכה יותר כלום. 

לפני שהוא יצא הבוקר, הזדיינו שוב והוא קבר את הראש שלו בשקע הצוואר שלי ונשם אותי. ואני ליטפתי לו את הגב ואת השיער והרחתי את הצוואר שלו בהרחות עמוקות כאלה. ממש מילאתי את הריאות שלי בו ובריח שלו. הטענתי את עצמי ואת הגוף שלי בו כי אני באמת לא יודעת מתי נתראה שוב. 

אמרתי לו ששוב יש ריח של שפיך נודף ממני והוא אמר שככה צריך להיות. הוא נישק אותי המון והלך. 

הפרחים שהביא לי אתמול כבר החלו להיפתח ואני רק מתפללת לאוויר העולם שהוא יחזור אלי שוב, עם חדשים, לפני שאלו ינבלו ועוד מזכרת ממנו תעלם לי. 

הוא היה צריך לצאת לאפטר ולבוא אלי. הודיע לי עכשיו שזה לא יקרה. משהו על סדכ ואנשים חולים. 

אוף. 

אני מרגישה איך הגוף שלי מכין את עצמו לקראתו. הציפייה מחדדת אותי, הלב שולח זרועות לכל מקום בגוף, זרועות שנאחזות בקרביים ובגרון. אני כבר יכלתי להרגיש אותו בקצות האצבעות שלי. את הנשימה שלו על הצוואר שלי. את הגוף שלו צמוד אלי. עוטף אותי. 

אמא שלי תמיד אומרת שכל עכבה לטובה. 

מחכה כבר להבין את הטוב בזה. 

ובינתיים בגינה בא לבקר חבר חדש ולנוכח המתיקות והשבריריות הזו, האכזבה מתרככת וניצוץ של תקווה לדברים טובים ניצת. 

מסתבר שהעולם ממשיך בשלו, אפילו שהוא שם ואני פה.

כשהוא חזר מחופשה בסיני לפני כמה חודשים, הוא הביא לי שני צמידים. אחד לרגל ואחד ליד ואמר לי שזה כדי שהוא יהיה איתי בכל מה שאני עושה וילך איתי לכל מקום שאני אלך. 

כל פעם שהוא היה עושה לי עיסוי בכפות רגליים הוא היה מזיז את הצמיד במעלה או מורד הרגל, בהתאם למקום שהוא היה נוגע וצוחק עלי שאני נראית כמו צופיפניקית בת 17.

ועכשיו הוא שם ואני פה והצמידים כבר הפכו להיות חלק בלתי נפרד ממני והוא איתי בכל מעשה ידיי והולך איתי לכל מקום שאני הולכת, גם בלב וגם על הרגל. 

אני מתגעגעת לידיים שלו. 

יש משהו פיזי בגעגוע. החזה כואב. הנשימה שטחית. הלב פועם בכבדות כזו שאני יכולה להרגיש אותו באזניים. 

אני מנסה למנן את ההודעות שלי אליו כדי לא להפריע או להעיק עליו בזמן שהוא שם, מתאמן, בקושי ישן, דואג לאחרים ולאחרת. 

אבל הראש איתו. הראש איתו כשאני פוקחת עיניים בבוקר, כשאני מכינה אוכל לילדות, כשאני רואה משהו מצחיק או עצוב, כשאני שומעת את הבומים של כיפת ברזל או סתם שאני רגע בוהה בחלל האוויר.

רק לפני שבועיים וחצי עשינו לילה מושלם יחד. ראינו שקיעה מושלמת בשמורת חוף, אכלנו מהשוקולד של יהודה וצחקנו מלא, עשינו סקס מחובק של בוקר. 

גם באותו סקס בוקר לא נתתי לו לזוז והשארתי אותו בתוכי כמה שאפשר. אם הייתי יכולה, הייתי משאירה אותו בפנים לנצח. 

אני זוכרת שחשבתי לעצמי שככה מרגיש אושר טהור. 

שלושה ימים אחר כך, שערי גיהנום נפתחו והמדינה השתנתה לנצח. 

שבוע אחרי זה הוא עלה על מדים ונסע. 

ואני רק מנסה כל הזמן לשחזר בראש את ה24 שעות המושלמות שלנו ואת התחושה המנחמת והמדהימה של הזין שלו בתוכי. 

בחודשים האחרונים הייתי מאושרת. אושר טהור. אושר כזה שמרגיע ועושה נעים בגוף ובלב. אושר שממלא ומטעין באנרגיה. אושר של להסתכל בעיניים ולהבין שאת מאושרת.

לא היה מושלם. אבל היה אושר. והמון ממנו. ואהבה ענקית. והמון ממנה.

תזכרי שהיית מאושרת מאוד ואהבו אותך מאוד והסתכלו לך בעיניים ואמרו לך שאת מושלמת. תזכרי את התחושה ותאחזי בה. חזק חזק.

כי כבר מתחיל להיות קשה להאחז. וקשה לזכור.

בלילה לפני שנסע הוא גמר בתוכי בחיבוק מוחץ והחזיק אותי חזק חזק כל הלילה. לא ניקיתי את עצמי מהשפיך שהיה בתוכי. יום וחצי הסתובבתי עם הריח שלו בין הרגליים. וגם אחרי המקלחת, הוא המשיך לנזול ממני לאט לאט לאט והריח עוד היה. 

אבל הריח כבר התפוגג ונעלם וזה מרגיש לי כמו מטאפורה בלתי נמנעת. 

אני מתגעגעת לריח. 

מרגישה שהוא חומק לי מבין האצבעות…

זה המרחק, זה הצבא, זה האנדרנלין, זה הרפואה וזו כנראה גם הרופאה. 

הכי הרבה זמן שהיינו בנפרד בשבעה וחצי חודשים האחרונים. 

וקשה לי. מאוד. 

חצי שנה. 

תודה ששינית את חיי, אהוב. 

האם יצרו את צעצוע המין הכי חמוד בתבל, שהשם שלי פשוט כתוב עליו, כאילו יצרו אותו במיוחד בשבילי?

אכן כן. יצרו. 

הלכתי לנזול עליו קצת….

אני די בטוחה שהכוס שלי זה התבנית של הזין שלו. או שהזין שלו כבר יצר לעצמו תבנית בכוס שלי. 

אחרת איך אפשר להסביר את הזיונים הכל כך מדהימים האלה, שאני מרגישה בהם כל מילימטר מהזין היפה שלו?

תמיד תמיד יבוא לך להזדיין? לא משנה מתי? אפילו כשאת כועסת? אפילו כשאת עצובה? 

ברור. זה משפר כל דבר. או לפחות מקל עליו.

וזה ככה עם כולם? לא משנה מי מזיין אותך?

לא. זה אתה. איתך אני רוצה להזדיין בכל שעה עגולה ביום. 

אני מכורה לתחושה של הכיפה של הזין שלו משפשפת מבפנים את הכוס שלי. 

הוא פתאום זורק לי

כל פעם כשאת פותחת את הרגליים, יש בכל החדר ריח של שפיך. זה חדר השפיך, בעצם. 

נחנקתי מרוב צחוק. בעיקר כי הוא ממש צודק. אבל בואו, בנינו, איך אני יכולה לא לזיין אותו כמה פעמים ביום כשהוא שוכב ככה במיטה שלי כל היום???