גם לאמא מותר ליהנות

פעם שעברה אחת גברה על השניה בכמות הלייקים בפוסטים שונים. מה יהיה הפעם??

אז הפעם, נעשה את זה מסודר.

קוקילידה או כפות רגליים?

מה יגבר על מה? הצביעו והשפיעו!

זה או זה?

הצילום כמובן באוטו כי צריך להחריש מהילדות.

וגם, האכילה הרגשית הזו תרושש אותי בסוף.

הפינה הקודמת

ופתאום, הכל נראה לי כמו הזייה שלי. כמו משהו שהמצאתי. יכול להיות שהמצאתי אותו?

מישהו באמת אהב אותי ככה? בעוצמות כאלה? עדיין אוהב ככה? דמיינתי את זה או שזה באמת קרה? מישהו באמת חיבק אותי לילה לילה ולחש לי אני אוהב אותך? אמר לי שהוא תמיד יאהב אותי? זה קרה או שהזיתי?

הכל נראה לי פתאום כל כך רחוק, כאילו התאהבתי במישהו אהבה אדירה בתוך הראש שלי בלבד. זה יתכן בכלל? לאהוב מישהו בכל תא בגוף - לבד?

המרחק מכרסם בי, מעצים את השריטות שלי. את התחושות הקשות שלי כלפי עצמי והוא לא שם כדי להגיד לי שמגיע לי להיות נאהבת ככה. להרגיע אותי שהוא כאן. כי הוא לא כאן. וכואב לי מגעגוע. כאב פיזי עמוק שמגיע בעיקר בלילות. 

כל לילה כשאני בוכה ומחבקת את החולצה שלו, האף שלי נסתם בגלל הבכי והנזלת וכל זה ואני לא מצליחה להריח אותו ואז אני מנסה להרגיע את עצמי כדי שאריח ואני מקנחת את האף ואז מריחה, מה שגורם לגל בכי חדש לפרוץ וחוזר חלילה.  

זה דווקא די מצחיק. 

*מנסה לספר לחברה ונילית על משהו בבלוג שלי*

איזה בלוג?

הבלוג בכלוב

איזה כלוב?

נו, האתר בדסמ הזה שסיפרתי לך עליו

מה זה?

מה זה מה?

מה זה בדסמ?

*נופלת לי הלסת*

*מסבירה לה ממש בקצרה במה מדובר*

אהההה, בגלל זה קנית את השוט שהראית לי לפני כמה שבועות?

*אני צוחקת בהיסטריה*

כן! נכון שהוא מהמם?

*היא מחייכת חיוך מבוהל והולכת לראות רפונזל עם הילדות*

אופסי…

הוא השאיר פה דברים שלו. בעיקר בגדים, נעליים, קצת דברים אישיים. ארזנו אותם בתוך תיקי גב ענקיים כאלה, סוג של צ׳ימידנים. אחד הוא כבר העלה למעלה מעל הארון ביום שהוא טס ואת השני אמרתי לו לא להעלות כי הייתה כביסה נקייה שהייתי צריכה להכניס. 

התיק עם הדברים שלו  עומד כבר שבועיים על הרצפה אצלי בחדר ומסתכל עלי ואני מסתכלת עליו באהבה. היום באתי להכניס זוג נעליים שלו לתוך התיק אז פתחתי איזה תא ומצאתי שם את השעון שלו, עדיין מכוסה שכבת אבק פודרה דקה מעזה.  

אני חושבת שמיששתי אותו איזה עשרים דקות. 

החלטתי לאמץ אותו, במקום השעון זהב שלי, שיתווסף לדברים שאני מסניפה וממששת, כמו החולצה שלו (שאני מתפלשת בה כמו שמיכי כל לילה ושנצ). 

מה אומרות? יפה לי?

פעם, לפני עשרים שנה (בהלם שזה היה כל כך מזמן) הייתי ממש מאוהבת בחבר הכי טוב שלי. בצדק, אם יורשה לי, הוא עד היום אחד האנשים החכמים, מצחיקים ונהדרים שאני מכירה. 

בכל מקרה, עד כמה שאני יודעת, הוא לא היה מאוהב בי. הוא היה חבר נהדר אבל זה מעולם לא התקדם משם. היינו צמודים במשך איזה שנתיים, עושים הכל יחד, חברים באמת הכי טובים ואז הוא נסע לטיול הגדול למזרח. 

אני זוכרת את הלילה שהוא נסע, לא הלכתי למסיבת פרידה שהחבר׳ה עשו לו כי לא יכלתי, ישבתי בבית ושמעתי את המסיבה מרחוק ובכיתי. הייתי אז בדיוק לפני תחילת לימודים החלטתי אז שאני לא אתן להתאהבות הזו שלי להרוס לי את החוויה הסטודנטיאלית. 

אז עשיתי מעשה שלמרבה ההפתעה אכן הצליח. פתחתי מגירה דמיונית בלב ובראש ודחסתי פנימה את כל ההתאהבות שלי אליו וסגרתי. אמרתי לעצמי, את לא יכולה להפסיק להיות מאוהבת בו ואת לא יכולה גם להישאר להיות מאוהבת בו. אז כרגע, ההתאהבות הזו בהמתנה. היא תישאר שם במגירה עד שהוא יחזור ואז תתמודדי עם זה. 

והצלחתי.  שנה וחצי כאילו עברתי הלאה, הייתי עם גברים אחרים, עשיתי חיים וכשהוא חזר, המגירה נפתחה עד הסוף וכל הרגשות הישנים פרצו החוצה כאילו לא עבר כל כך הרבה זמן. 

לימים, הבנתי שזה לא הולך לקרות בינינו ועבדתי על עצמי טוב טוב להיפטר מהרגשות האלה, לשמחתי הצלחתי ממש ואנחנו חברים טובים עד היום. 

חשבתי שאולי זה פתרון טוב גם לעכשיו אבל הבעיה היא, שאני חושבת שהמגירה הזו נשברה או שהיא פשוט קטנה מידי כי אני לא מסוגלת לדחוס לשם את הלב שלי שכל כך אוהב כמו שלא אהבתי בחיים ומתגעגע עד כאב ולא מקשיב לשכל שאומר שזה פשוט לא אפשרי עכשיו. 

אוף, לב מטומטם. תקשיב כבר. 

ט״ו באב טרנס-אטלנטי ♥️

קיטש בצד, זו הפעם הראשונה בחיי שמישהו איתי בט״ו באב וכותב לי שהוא אוהב אותי. זה מרגש אותי בזכותו אבל גם בזכות הדרך שעשיתי בשנים האחרונות. הוא שינה את חיי בכל כך הרבה מובנים ואחד מהם היא ההבנה שמגיע לי להיות נאהבת. 

בעקבות הפוסט הקודם והתגובות שלו, החלטתי לפתוח פינה חדשה - זה או זה?

בפינה אציג אברים שונים בגוף ולצידם משהו טעים (חטיף, גלידה, שוקולד - נו הבנתן ) ותצטרכו לבחור. 

והפעם,  מקדישה את הפינה הראשונה לאהובי שנמצא בקצה השני של העולם, רחוק ממני, עם השוקולד האהוב עליו - טורטית.

אז מה אומרות/ים?

זה או זה?

*עורכת*

שולחת את התמונה למר בחור. ומה הוא עונה? בבקשה. ידעתי. 

את יודעת שיש פה אנשים סוטים באמת כשתמונה של קוקילידה מקבלת יותר לייקים מתמונה של כפות רגליים. 

ילד יפה שולח לי סרטון שלו מאונן וגומר. ילד כל כך יפה, גוף מושלם. סרטון שבימים רגילים היה שולח אותי לאונן לפחות פעמיים ואז לקרוא לאותו ילד יפה להתייצב אצלי מיד ולסיים את מה שהתחיל (כלומר, לגרום לי לגמור לפחות פעמיים ולשחק לו עם הגוף עד שהוא יתחנן שאפסיק). 

אבל, עכשיו, המוח מעריך את היופי הזה אבל לא מצליח להתעורר עם חשק ורק הכוס, אוף כבר עם הכוס הזה, בוגד בי ונוזל. אני מריחה את עצמי דרך הבגדים. 

כל מה שאני חושבת עליו זה כמה בא לי שההוא, האהוב שלי, יחזור, ישכב מאחוריי במיטה, וידחוף את הזין היפה שלו לכוס הרטוב שלי, ידחוף לי את הצוואר והפנים בעדינות לא עדינות לתוך המזרון ויגמור בתוכי תוך כדי שהוא תופס בי הכי חזק, גונח בקולי קולות ומשאיר לי סימנים. 

אני מתגעגעת לסימנים שלו. 

אמא שלי עדיין אומרת לי ״כל הכבוד״ כשהיא שומעת שהכנתי ארוחת צהריים לילדות שלי. 

אני בת 44, אמא כבר עשור.