גם לאמא מותר ליהנות

לפעמים אפשר לדבר רק במילים של אמן אחר.

אמרתי לו שאני צריכה מרחק. שאני חייבת להתרחק ממנו כי נהיה כבר יותר לא טוב מטוב. קראתי משהו שהוא כתב והרגשתי איך הלב שלי חוסם לי את הגרון ונמחץ. 

אז פשטתי מעליי את כל הסממנים שלו. 

הכנסתי את התמונה שלנו שהוא הביא לי כשעזב את הבית, יחד עם הצמיד שהוא קשר לי למנורת לילה (כדי שאהיה איתך עם כל מי שתזייני) והצמיד שעל הרגל (כדי שאהיה איתך בכל מקום שאליו תלכי) למגירה בשידה ונפרדתי. בדמעות. בכאב גדול. 

היום סופית נפרדתי ממנו. 

וכואב לי. 

אני עומדת שם, בצפירה, בטקס הקהילתי, מחבקת ועוטפת חזק חזק את הקטנה שלי וחושבת על כל אלה שלא יחזרו והאם אלה שעוד אפשר להציל שומעים גם את הצפירה. 

ונשברת לחתיכות אבל בשקט כדי שהקטנה תהיה מוגנת לעוד קצת. 

אוף, אתה כזה חמוד ויפה שבא לי להוריד לך סטירה, ועוד אחת ועוד אחת לקינוח ואז להפוך אותך על הבטן, להרים לך את התחת ולזיין אותך חזק תוך כדי שאני משפשפת לך את הזין. 

בסוף ארשה לך גם לגמור לי הרגליים כי אתה כזה מאמי. 

למה אחרי כל פעם שאני מזדיינת איתו, נתפס שלי השריר של הזרוע האחורית?

ובלי קשר, או אולי עם, חברה טובה הזמינה אותי לדבר עם החברים שלה על בדסמ. לעשות מן ערב כזה שהם שואלים שאלות ואני עונה. בלי טאבו.  בלי צנזורה. סוג של סליחה על השאלה קינקי/בדסמי.

זה לא רק מגניב לי את הצורה, זה גם מדליק ומחרמן אותי ברמות שלא האמנתי שארגיש. 

אז אנחנו מתכננות זמן למפגש (עוד שבועיים כזה), כמות אנשים (כמה שבא להם), רק נשים או גם גברים (ברור שגם גברים, מה היא גנובה?!) וכל הזמן הזה אני תוהה לעצמי אם יהיה שם איזה אמיץ אחד לעמוד מולי, לרדת על הברכיים, להצמיד את הראש שלו לכפות הרגליים ולמצוץ אותן לעיניי כולם. 

מענין מה יהיה. 

אעדכן. 

אני אוהבת ללבוש לכבודו תחתונים וחזיה יפים. אפילו אם אני יודעת שבודאות הם לא יהיו עלי יותר משתי דקות אחרי שנגיע לדירה שלו/לחדר שלי. מה זה בשבילו, זה בעיקר בשבילי כי לו ממש לא אכפת. הייתה איזו פעם שלבשתי תחתוני סבתא כאלה בצבע גוף, הכי לא סקסיים, כותנה בז׳ית שמכסה הכל. כמו אוהל. הוא אמר לי שהוא אוהב את התחתונים והעביר יד על התחת הגדול שלי ונתן ספנק יפה כזה. 

זה נורא הצחיק אותי. הפער הזה בין איך שאני מרגישה כשאני לובשת הלבשה תחתונה שנותנת לי להרגיש סקסית ומפתה לבין זה שזה פשוט לא מעניין אותו. 

פעם מזמן מישהו אמר לי שלגברים לא אכפת איזה תחתונים את לובשת כל עוד הם יורדים מהר. אני יודעת. אבל משהו בתחושה של להתלבש לכבוד מישהו, לכבוד משהו, גורם לי להרגיש כאילו הסקס כבר התחיל בשלב ההתארגנות. ואני נהיית חרמנית מעצם הלבישה שלהם. 

אז התלבשתי במיטב תחתוני התחרה וחזיית התחרה השחורים שלי, יצאתי אליו וכשהגענו לדירה שלו, המשפט הראשון (או השני או השלישי, באמת לא זוכרת) היה 

למה את עדיין לבושה?

צחקתי, התפשטתי והתיישבתי עליו. 

כשהוא גנח קלות כשנישקתי לו את הצוואר בעוד הוא מעביר את הידיים שלו על התחת שלי, הבנתי שתחתוני הכותנה הישנים בצבע גוף הם מצויינים בשביל ללבוש מתחת לבגדים כשאת עומדת מול כיתה אבל תחתוני תחרה שחורים תואמים לחזייה גורמים לך להיות רטובה ממש הרבה לפני שאתם בכלל נפגשים והם מצויינים כשאת רוצה לשפשף את הכוס הרטוב שלך על זין עומד. 

החלטתי לחפש במחוזות הוניל. מחליקה ימינה על גברים ונילים וage appropriate. 

וכל מה שעובר לי בראש זה

https://gifdb.com/images/high/may-the-odds-be-in-your-favor-375-x-498-gif-aqu481tkb294smob.gif

מעניין כמה זמן זה יחזיק כי כל מה שבא לי זה לדחוף את הכף רגל שלי עמוק בתוך הפה של מישהו. 

והפעם, שחור. 

כמו הבור ללא תחתית שהוא החרמנות שלי. 

כן, אני חרמנית גם כשאני כועסת. אפילו יותר כשאני כועסת.  למרות שהוא היה הכי חמוד ועזר לגדולה עם שיעורי הבית. הוא עדיין ממיס אותי בלי בכלל להתכוון.  קבינימט. 

אתמול בלילה, באמצע שיחה של שעתיים, הבנתי משהו. הגעתי לשלב הכעס. מכירות את שלבי האבל? אז אני בכעס. 

אנחנו מדברים ואני עונה בקצרה, נותנת לו לנסות למלא את כל האוויר בשיחה. והוא מדבר ומדבר על הכל ועל כלום ועל היום שלו ועל התלבטויות ועל מה עצבן אותו ומה כן טוב לו ואני מרגישה שאני פשוט מתבשלת מבפנים. האמת שאני מרגישה ככה כבר כמה ימים. כבר כמה זמן. וכשהתחלתי להיות מגעילה אליו ולענות לו בצורה קצרה ודוחה והוא בתגובה שואל אותי מה קרה שפתאום נפלתי עליו - הבנתי. 

אני כועסת עליו. ממש כועסת. על זה שהוא עזב אותי. על זה שהיה לי הכי טוב שהיה לי עם גבר בחיים, שהרגשתי עטופה, אהובה, מוגנת, בטוחה, יציבה והוא פשוט קם והלך. 

לא משנה כרגע שזה היה ידוע מראש, שידעתי כשזה הגיע,  שדיברנו על הפרידה הזו בערך מהרגע שהבנו שאנחנו יחד. זה לא משנה. 

זה לא משנה שאני חושבת שזה היה הדבר הנכון עבור שנינו, שאני רואה כמה טוב זה בתכלס עושה לו והיה עושה לי אם הייתי מסוגלת עוד קצת לשחרר. זה לא משנה. 

הוא קם והלך ועכשיו אני כועסת. כועסת וכואבת. 

כל מה שאני רוצה זה שהוא פשוט יבוא ויהיה ויחבק אותי ויזיין אותי ויעטוף אותי. ויגיד לי שהוא אוהב אותי. כי אני יודעת שהוא אוהב אותי. ותמיד יאהב, כמו שאני תמיד אוהב אותו. 

אבל עכשיו, כרגע,  אני מרגישה עזובה ונטושה ואני כועסת. 

שמישהו יאהב אותי כמו שגברים אוהבים לצלם ולהראות את הזין שלהם.