Disrupt/ive/ion

הרגשת מושלם כששפתיי פגשו בך לראשונה וביתקו את בתולייך או לפחות זה מה שחשבתי, אך כמו בסרנדה - האמת הגולמית כואבת ופוצעת.

התרגלתי לרוק ולנשיפות, לא נגעלתי ממך. לפעמים בלילות חמים כעסתי ושנאתי אותך על כל השפתיים האחרות והרוק של כל מיני מתמיירים אשר חדרו אלייך.

אני רוצה להאמין שרק בעבורי נאנחת בצורה הזו ושכל ההסרטות היו אמת והיינו רק אני, את והמצלמה.

עד שבגדת יא זונה.

קיבלת הכל, נתתי לך מגורים, ניקיתי אותך מהרפש וזוהמת הרחובות, פאבים אפלים ואורגיות עם נגנים, ספגתי בשקט והאמנתי בך, האמנתי שרק פה אחד נועד עבורך.

בגדת.

ועם מי? אחרי כל מה שקיבלת ממני, הלכת עם היפסטר בעל מחזיק צוואר.

אני אמצא מפוחית חדשה ואת תהיי תקועה בהרמון עם גיטרה קטנה ומדבקות של בוב מארלי.

אם ישנו דבר מה המשמח אותי במיוחד: עצם העובדה שאני אב לבנות. הן הכניסו לתוך חיי רוך שלא ידעתי שקיים: הדאגה, הליטופים הקטנים, גם התבוננות עצמית בהתאמה וכפועל יוצא, אופי הסערות. זה נותן שהות להבין את המין הנשי, על כל או על מרבית גווניו.

הגדולה שאלה אותי אם כשאני "אפטר" היא עדיין תוכל לשוחח איתי בטלפון ואמרתי שלא, לכן אנחנו מוכרחים לדבר כל הזמן וכמה שיותר ובכך זה נמדד בסופו של יום, ביכולת שלהן לבוא לידי ביטוי באופן מוחלט ככל הניתן, בעיקר כשזה גובל באיזורים שגורמים לך להפתח ולהתפתח.

זה החזיר אותי לילדות, להבנה הראשונית שאנשים מסיימים פרק ולא מתחילים חדש. אני זוכר איך הייתי שוכב והתריס היה פתוח למחצה כדי שאראה את אורות הרחוב המוחשיים, שאתפס במשהו קיים. היתרון בכך שאתה חווה את ה"פחד" הזה בגיל מוקדם, נעוץ בעניין שאתה יכול לאחסן אותו בעליית הגג למשך ימי חייך. באופן נפלא, פחד מהמוות מתנהג בקורלציה ישירה למדד אושרו של אדם; משמע, כשאדם עצוב או מדוכא, הוא אינו פוחד או פוחד מעט וכשאדם מאושר, הרי הוא מבין שיש לו הרבה לאבד ולפיכך, פוחד. ככלל אצבע.

היא הביעה משאלה בקול, היא ביקשה "שאבא ואמא לא יפטרו בכלל", זה מה שהיא מבקשת. לא הגבתי ונתתי לה להתבטא, היא פתאום הייתה כל-כך בוגרת למראה ומבינה את העולם ושמחתי שיש לי בזה חלק ממשי.

כחצי שעה לאחר מכן, היא נרגעה וביקשה ממני משהו והשבתי בשלילה כשאני מביט אל-תוך עיניה: "שתפטר, שתמות כבר ולא יהיה לי אבא", פלטה בזעם אך סייגה בכך שהיא כועסת ואין לקחת את דבריה ברצינות.

אני לומד.

שיום אחד הזין שלי יסבול מקלאוסטרופוביה.

לא יודע אם זה טמון בחוסר היכולת להרגיש במקומות מסוימים, בקצוות השרופים או הנגיעות בקצה הפחד שצילקו תאים אורגניים קטנים. 

אני רוצה לשכב על אדמת טרשים בתוך ערוצי נחל ולפרוש ידיים ורגליים, שלא יהיה נוח לרגע אחד ולראות שברי בוץ מתקדמים לאיטם והופכים להאר וכל שאעשה אביט ואשתוק; אתבונן פנימה ואמתין לגשם שיכבה את שכבת הלהבה הצלקתית.

כשאת מצליחה להתחבר לצדדים המטופשים שבך - מתרחשים קסמים. כבר נאמר כי ילדות גדולות מטופשות גורמות לזקפות החזקות ביותר, אני אמרתי בשבתי כבמאי סרטי טבע, לא טבע כשל הנשיונל או אחד הערוצים המפוברקים האחרים - טבע אורבני.

היא שוב התלוננה בנוגע לגילוח הכוס: "יש המון קשרים והפרשות, זה לא נעים לי". כוס לא אמור להיות נעים, לא לך בכל מקרה, אני נהנה ממנו יותר כך קוף קטן שלי". הסברתי במתינות. "הצורך הוא אבי-אבות ההסרטה" אמרו וצדקו. איני מקבל שחקנית עם פאסון וממילא את הכי דיווה כשאת גורמת לרקטום לקנא בנקודה השמימית תחת הביצים וחוזר חלילה, משל היית ג'ין סימונס מאופר בכבדות צורח את משנתו.

חבשתי לה כובע קטן ווסט, ממש כמו הקופים הקטנים הכה משעשעים, לא היו מצלתיים בפעם הזאת, אך כיוון שהזין את האמנות שלו צורך באופן חזותי ונאמן למקור, הן תגענה: משחק אותנטי הוא השובה ביותר ולפיכך, עשיתי מה שכל משפחה בעלת אבא ערס בספארי עושה - הצטיידתי בבוטנים וזרקתי לעברה.

אקסטרים לונג שוט:

מי שלא ראה קימורים אלוהיים וכוס שעיר משופשף מהר, כי היא שכחה כבר איך לגעת שם וזה פתטי, מלקטים קליפות בוטנים - לא ראה זקפה מימיו.

"The best part of beauty is that no picture can express". F. Bacon

...והוא שונה, אותו אריח. בוודאי התרשלו בחיפושים אחר דומה והניחו אותו במקום. הוא משנה לגמרי את פני החדר, פתע הופך הוא חדר אמנים: כמה שלמות נרכשת יש בחוסר, בתודעה שמשהו עקום.

---

אני מוצא עצמי מחפש שולחן ישן - לא כדי לשפץ או לשחזר, כדי לתת לי להתיישן מולו, לבדוק את עייפות החומר המתפשטת. אני דוחק בעצמי עד כי נשימתי נעתקת ואני פוער לועי כדי לגמוע רסיסי אוויר: בסקס, בהתעמלות ובמכות; צעיר ונמרץ מאי פעם. נרקב, מבפנים מתבגר.

---

אני מנסה להתייחד עם הרגע בו עורה מוצלף: מעבר לתזוזה ההולכת ופוחתת, העור טרם מבין את נשיכת הכבל ופס דק מדמם מתפשט לאיטו והופך בדל עור מהפנט גס למגע - אני עושה עימו אהבה באצבעותיי וחושב על הרגע הדפיניטיבי בו מתכות מרותכות יחדיו והופכות יצירה.

---

השארתי את החלון הישן לא צבוע. כשאני פותחו לרווחה ומביט, אני יכול לראות שכבות צבעי שמן אשר עשו עימו חסדים הרבה, מצדדיו תליתי יצירות: ציורי חלונות ישראלים בצבעי מים.

מי מצייר חלונות אשר לא ניתנים לפתיחה, הרהרתי: כולם כלואים בחוץ, אני חופשי בפנים.

כשלא הייתי הולך לבית הספר, הייתי נוסע לחוף זיקים. פנינה בתולית מאז שאני זוכר את עצמי: ברבות הימים יכולתי לחזות שם בצבה מטילה ביצים, צבאים, תנים ושועלים היו מגיחים בחסות החשכה לגנוב פתיונות ודגים שדגנו, היינו נוסעים בג'יפ כשהיה מותר לזיין את הטבע הארצישראלי. היום כבר מזיינים את הטבע הגלובאלי, עברו לחשוב בגדול; אז הנסיעה בג'יפים נאסרה בשטחים.

הרבה זכרונות טמונים בחול ובמים, התבודדות ילדית ובוגרת יותר אל-מול רוח אינסופית ומדורות לעת ערב; נקודות דיג אשר סומנו וקוליסים אשר היוו בקונטרסט ישיר חלק מנופי-בראשית.

---

החצבים היפים ביותר נמצאים בחורשות העוטף, המעבר הדרסטי בין כבישי תחילת הנגב הפתלתלים ושלטים המיועדים לרוכבי אופניים עד מלוא האופק: שיבולים וניחוח תחמיץ בלילות חמים, התבוננות עצמית וחופש - באזורנו מובא ביתר שאת כמפריד ומקרב בין כאן ושם.

מחר לפני שנה, היינו בממ"ד ויומיים לפני הממ"ד, לקחנו את הבנות כדי לראות את אותם נופים ולכבוש שטחים ברגליים, התמונות השמחות של סוכות בטבע לעולם תשארנה במרחב הדיגיטלי - מחוייכות, מלאות קסם בתולי וחופש פשוט של פיקניק, מחצלת וחורשה: גללי עיזים ומחילות, דברים שלמדנו דרך הרגליים, נלמדים כעת דרך הלב.

מגיע שלב בחיים, בו אתה מבין משהו לעומקו, לאו דווקא מבחינה אקדמית, באמת לעומקו ואפילו מסוגל להסביר לאחר ואם אתה מתעכב מחשבתית בעניין - אתה יכול לפתחו מתאוריה לפרקטיקה ולהפך. אתה שולט בידע ולא הידע שולט בך: הפכת ממצטט למצוטט וממחזר למחוזר.

זו חתיכת הבנה, זה כמו לקרוא בפעם הראשונה את רובינזון קרוזו ולפנטז שיש לך תוכים ואתה עובר לגור על אי-בודד ובונה לך בקתה ומחזקה בגפנים קשורים. אתה לומד לאכול ולבשל, לתפור ולהלחם על מה ששלך - על מה שהשגת בעשר אצבעות, עבות ומחוספסות פרט לאחת: כיוון שאת האצבע המשפיטה אתה מניח על הדגדגן.

לאחר הפלגות מרובות בדמיון ולאחר שגידלת זקן עבות וישבת שנים על אי-מטבח בודד, אתה פתע מבין גם כלכלה ומחסור, כלומר לא פתע, אך העניין מובן: יש היצע ויש ביקוש ויש את מי שאתה כלפיי כולי עלמא ויש את כולי עלמא ואתה בוחר. אין לך צורך לחפש נשים, הן תגענה עד אליך, גם לאי בודד.

אתה כבר לא מתמם, אהה, מה זה היצע וביקוש? למדת כבר ואתה יודע כי אתה נחשק ויש בידך היכולת לבחור את הכי טוב ולשקוע בניחותא אל תוך כורסה, במכנסיים מופשלים ולהרים את הרגליים קמעה כדי ללמד מושגים נוספים בכלכלה בזמן שלשון ההיצע מלחכת את איזור הביקוש הגאוגרפי.

בפרקים הבאים, נדון בכשלי שוק ויתרון יחסי.

כבר הגענו לנקודה מסוימת, ממנה לא ניתן לחזור ואם אוכל ולו רק לתקופה קצרה לעצור את הטמטום הפושה, תבוא עליי הברכה לקראת כיפור בעקבות ניקוי אורוות משאריות הפרוגרסיביות המודרנית ושיפור השיח הבין אישי:

"אני מצטערת שעברת את זה, הוא נשמע כמו נרקיסיסט".

"שולחת חיבוק בהסכמה".

"זה לא שלך".

"מדייקים": בכל קונסטלציה.

"נשמע כמו גזלייט" או "גזליים" או יצאנו מטומטמים עד כדי כך שהצליחו בנקל לסחוט אותנו רגשית ואין לנו שום יכולת להתנגד: לא טוב לכם? לכו.

לא יודע מה זה "הסגברות" ואין לי עניין לדעת.

תרבות הווק: אני מכיר רק טבחים מדופלמים.

גברים שאומרים "היי".

גברים השותים בספל ואוחזים אותו בשתי ידיים.

אנשים מבוגרים המשתמשים באמוג'יס. 

גברים בסקיני.

אלוהים לא ברא את הטייץ כדי שצלוליט ייראה מושך.

אין לי בעיה שתקראי לעצמך, גבר, אישה או נמר-דרקון. זה לא מחייב אף אחד אחר לא במחשבה ולא במעשה: ישנם גברים וישנן נשים, פעם במאות אלפי שנים מגיע מקרה גבולי כשל המתאגרפת שגם הוא מוכרע לכאן או לכאן מבחינה מדעית.

מדע גובר על רצונות.

את לא מוכרחה לגלח שחי, רגליים ושפם, אבל כשאומרים לך שאת דומה לדודו מפרפר-נחמד, אל תתלונני.

איינשטיין לא טבע את המשפט: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות".

גברים שווים יכולים לומר, לכתוב ולעשות כמעט ככל העולה על רוחם והם ימצצו.

לישון עם רגל על הראש זו אמירה: מעבר לבנאליות השליטה השגירה, זה מעיד על צורך בלתי מתפשר בנוחות. זה נוח לא כמו איזה רהיט פרובינציאלי מאיקאה, זה נוח כזה כמו חליפה עם מרווח מילימטרי בשוקיים, זה לא לכולם וכשזה מתאים זה כדי להישאר; עד כדי שמירה על המשקל בגרמים, כדי שיהיה את המרווח הנכון לשוקיים.

כמו כל פריט מיטה ראוי, עליו לקבל את צורתך וכמו בלילות הראשונים, שמדי פעם דופקים קטנה לכרית, כדי לנער אותה שהשקע יתאים לעורף ועד שאתה מניח את הראש, תזכה לעדנה המתבקשת: הרבה שוקיים עברו בנהר עד שראשה הואיל בטובו להתאים עצמו לתנוחת השינה הרצויה, בעיטות ישור קטנות ותיקונים מהירים, משל הייתם שוק ההון האינדונזי.

מאז שהיא הסתפרה, אני לא ישן טוב. היא זזה יותר ועד שאני כבר מצליח להרדם, אני מתחיל לבעוט והבעיטות מעירות אותי, הן אמנם קטנות אך באופן מוחלט אני סובל מנדודי שינה ושנינו לא רוצים שחלילה לא אחוש נוחות מקסימלית בכל קונסטלציה שהיא.

מכיוון שניחנתי בורסטיליות ודוחק בזמן, אני מתאמן בעיקר עם קטלבל 44 ק"ג. כך אני גם מרוויח אימון וגם ישן טוב אחריו.

שינה היא כמו אישה, כשזה טוב, אתה זוכר.