ידעתי שמשהו קרה.
דפקתי בדלת המשרד, "תכנס" שמעתי את קולו של ראש הישיבה מבפנים, הוא חיכה לי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי, לעיניי נגלו שני הרבנים, ראש הישיבה והרב מחנך של השיעור שלי, הפנים שלהם... לפי הבעות פניהם הבנתי, קרה משהו רע, רע מאוד.
"#####, שב בבקשה." הוא אמר בקול רשמי שמעולם לא הופנה כלפיי, טון רשמי, כמעט מנוכר.
"נוח לי לעמוד." אמרתי. מבין שיתרחש פה קרב, קרב מוחות, ואני במיעוט מספרי ואיכותי נוכח היריב.
"אתה יודע למה ראש הישיבה שלח לקרוא לך באמצע סדר צהריים?" שאל הר"מ, הצעיר יותר מראש הישיבה בעל הזקן הלבן.
הנדתי בראשי לשלילה, מתאמץ להיות מוכן למשהו רע שאינני יודע מהו.
"#####, יש לך כישרון כתיבה, כישרון כתיבה טוב." ראש הישיבה קימץ במילים, דבריו מחושבים, "רציתי לשאול אותך... מה בדיוק אתה עושה איתו?"
"אני כותב בעלון של הישיבה-"
"אנחנו יודעים." קטע אותי הר"מ.
ראש הישיבה הביט בו במבט מהסה, ושב ופנה אליי, "#####," קולו היה רך, מתחשב, מתאמץ להכיל, להבין, "תספר לי בבקשה את האמת."
"זאת האמת." חתכתי.
"את כל האמת, בבקשה."
"הרב" נשמתי נשימה עמוקה, עיניי נעוצות בעיניו במבט יציב כהר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב."
"סוף דבר הכל נשמע" הוא אמר מייד "לא קראנו לך סתם, #####, אין לי רוח הקודש, אבל יש לנו מערכות הפעלה בסיסיות כאן ו..." השתתק, "אני לא רוצה לפגוע בך" אמר, "רק אני מבקש, תסביר."
"להסביר מה?" שמרתי על ארשת פנים רגילה, אילצתי אותם לפתוח את כל הקלפים, לגלות את הסודות, לחשוף את הכאב לאוויר העולם.
"אני מקווה שזו טעות, #####, אני באמת מקווה שזו טעות." אמר הר"מ "אבל אתמול בלילה עברתי במקרה, מסיבות טכניות לחלוטין, על הנתוני רשת... אתה יודע מה זה אומר?"
"אני רוצה שתסביר." לא יודע מה נכנס בי באותו רגע, בשלב הזה כבר הייתי כמעט בטוח שהם גילו, שהם יודעים.
"הבנתי מה עשית אתמול בלילה, הופתעתי מאוד, מאוד, נאלצתי, בצעד חריג, לשתף את ראש הישיבה ורק את ראש הישיבה, התייעצנו על העניין שלך כל הבוקר. ראש הישיבה רוצה לשמוע אותך."
"מה עשיתי אתמול בלילה?" המשכתי להעמיד פני תם, למרות שכולנו ידענו את האמת, במבט לאחור אני מבין שפשוט רציתי לשמוע אותם, את האנשים שאני מכבד ומעריך, אומרים את הסודות האפלים שלי בקול, רק כך יכולתי להצליח להפנים שזה אמיתי. הייתי צריך לשמוע את זה ממישהו אחר.
"אתה גלשת אתמול באתר לא צנוע." אמר ראש הישיבה, לאט-לאט, עיניו הנבונות לא זזו מעיני "ושלחת שם קובץ, בקובץ היה קטע כתיבה שלך, שלך... אתה יודע שאני קורא בקביעות -וגם לומד ונהנה- מהמאמרים שלך בעלון של הישיבה, זהיתי את הסגנון שלך, הסגנון המשובח שלך, אבל התוכן... ה' ירחם... "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" עשיו ה... רשע, שרש"י הקדוש אומר שהיה צד נשים מתחת יד בעליהן, #####, #####, מה אתה בדיוק? יעקב איש תם יושב אהלים, או עשיו הרשע הנואף, המעמיד פני צדיק וצד אחרים בפיו?"
עצמתי את עיני לרגע של מחשבה, פקחתי אותן, אתמול בלילה עשיתי את הדבר הנכון, הידיעה הזאת נתנה לי כוח, פקחתי את עיני והרגשתי... חזק. "כבוד הרב." קולי נשמע יציב ושמחתי על כך "יעקב נאלץ להיעטות בגדי-עיזים ולהידמות לעשיו הרשע, ובחיצוניות, ידיו הרגישו שעירות וגסות כידי עשיו, אבל לא הידיים אלא הקול הוא המעיד על פנימיות האדם, אני מודה, השתמשתי בכלים גסים, בידי עשיו, אבל... כבוד הרב..." קולי נצטרד לפתע "בפנימיות שלי לא השתניתי, קולי היה ונשאר קול יעקב, איש תם, יושב אהלים."
דממה.
"אבל מה יש לך לחפש באתרים כאלו מלכתחילה?" שאל הר"מ בשקט.
"מחילה מכבודכם..." זהו זה, אפתח את הקלפים כולם "...מה אתם יודעים על נטיות הפוכות?"
"אין לך נטיות הפוכות." קבע הר"מ מייד, וקיבל עוד מבט נוזף מראש הישיבה.
"#####, אנחנו יודעים מה זה נטיות הפוכות, גם הרב שעומד לידי וגם אני, שנינו עזרנו ליותר מבחור אחד שיש לו נטיות כאלו. הייתי אומר לך שאנחנו מכירים את הנושא."
נדתי בראשי באיטיות, "אתם חושבים שאתם יודעים, יסלח לי הרב, זה רחב יותר ממה שאתם מכירים..." ליקקתי את שפתיי שכבר היו יבשות "נטיות הפוכות זו רק תכונה אחת מרשימה שלמה של תכונות מיניות לא רגילות, לצד נטיות הפוכות, תוכלו למצוא משיכה לבעלי חיים, לגופות, לתינוקות, חשק... מיני, לחפצים... ועוד..." השתתקתי, קולי נאלם לפתע.
"#####", מבטו של ראש הישיבה היה נבון ואוהב "אתה בעל נטיות הפוכות?"
"לא," אמרתי במאמץ ובקול שהפך שבור, "צדקת, אתה מכיר אותי." אמרתי לר"מ.
"אין לי נטיות הפוכות, אבל... יש לי דברים אחרים."
"על זה כתבת." ראש הישיבה החכם ספק-קבע ספק-שאל.
"כן."
"קראתי את הקטע יותר מפעם אחת, הכנסת שם את הנשמה שלך, זה ברור, וזה הדבר היחיד שברור שם. אני לא רוצה לדבר על מה שיש שם בדיוק... אבל... מה יש שם בדיוק?" בפעם הראשונה בחיי, ראיתי את ראש הישיבה חסר אונים, זה היה בלתי ייאמן.
"זה," אמרתי ברכות "זה מה שיש שם, הרב, ביטוי של יצר מיני חריג, על זה כתבתי."
"אבל למה?" שאל הר"מ.
"אין לי בררה." בלעתי רוקי.
"זה... זה עוזר לך לא לחטוא? לכתוב דברים לאתרים כאלו?" שאל ראש הישיבה.
"גם, מעט, מעט מדי, אבל זה ממש לא העניין. העניין זה לעזור לאנשים, כמוני, ויש, אני בטוח, חייבים להיות, כואבים כמוני ורוצים כמוני ו... מבולבלים יותר ממני-"
"ומה יעזור להם הדבר הזה שכתבת?" קטע אותי הר"מ.
"זיהוי, אני רוצה שידעו, שדתיים כמוני ידעו שהם לא לבד, שיש למי לפנות. אני רוצה..." אוף, רציתי לבכות, זה באמת בעומק נשמתי, זה כל מה שאני רוצה כאן, "אני רוצה לעזור לאנשים, לעשות את העולם... הרע... הזה... לקצת, קצת פחות רע. זה הכל. זה כל מה שרציתי!"
"אתה-" התפרץ הר"מ.
"כמו ה'" קטע אותו ראש הישיבה "אלוקים ברא עולם כדי לרחם על ברואיו ולהיטיב להם, #####, לא אסתיר ממך, הבוקר עלתה בחדר הזה הסברא שאולי, לאור מה שעשית אתמול וההשפעה שיש לך בישיבה, אולי טוב שתעזוב למקום אחר." נשמתי נעתקה, מזה פחדתי, באמת פחדתי, וזה היה פחד מוצדק, "ויש מצווה להידמות לקדוש-ברוך-הוא, ואולי..." לא הצלחתי כבר לעצור, דבריו היו כמו מרפא לנפש "ואולי מבין כולנו... אתה מקיים את המצווה הזו בשלמות רבה... אבל... נצטרך לחשוב עוד מה לעשות, אתה מבין... אתה... בוכה?" כבר בכיתי ללא שליטה, העולם היה מטושטש בדמעות, כבר לא ראיתי את החדר הפשוט והקטן ששימש משרד לראש הישיבה, הדמעות הסתירו לי, שמעתי צעדים, דלת נפתחת, לאחר רגעים שעברו עליי כמו חלום שמעתי את ראש הישיבה לידי.
"תשתה, #####, תרגע." מבעד לטשטוש הבחנתי בכוס זכוכית מלאה מים, לקחתי אותה ביד רועדת, מעט מים הרטיבו את ידי, החזקתי את הכוס בשתי ידיי.
"תשתה."
"ברוך... אתה... ה' אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו."
"אמן!" צעק-זעק ראש הישיבה ברגש.
לגמתי מהמים, והרגשתי טוב יותר, ראייתי התחילה להתבהר, ליבי החל מאט את קצת פעימותיו.
"א-א-אני..." גמגמתי בשקט, ראש הישיבה הטה ראשו והאזין לי "א-אני חייב לעשות את זה."
הוא הניח יד חמה על כתפי. "אנחנו עוד נדבר על זה."
רוגע ממקור לא ברור נבע בי ומילא אותי פתאום.