משאירה את רגליי להתוודע במערומיהם אל רצפת פרקט שמוחזקת במרחב שמגלה ופותח את הצ׳י.
תעופי מפה היא אמרה לי לומר…
ככה פשוט, מכל הלב.
תעופי מפה!
…
אני עוצרת
מתי אני צועקת אני שואלת?
היא ביקשה את זה מפנים
מהסרעפת
תעופי מפה, המילים יוצאות ממני, הגוף שלי מאבד שיווי משקל … אני לא מצליחה
אני נשענת על הקיר והיא מבקשת ממני לעזוב את המשענת הזאת שנותנת לי ביטחון.
כולם מחכים שאני אוציא את ה- תעופי מפה
בהכי עוצמה שלי
בהכי רציני שלי
זה שבא מתוך הנשמה ומרעיד את הגוף
היא מסתכלת עליי ואומרת לי שהיא יודעת שאני יכולה.
אני לוקחת נשימה
אני מתכופפת למטה, מנסה להסתיר את עצמי
מחזיקה את הבטן.
מתרוממת, לוקחת נשימה
ומשחררת
תעופי מפה !
היא ממשיכה הלאה
מרחב של תנועה חדש
מורה חדשה לחיים
היא בת שבעים פלוס
אני כל כך אוהבת את זקני השבט
אלה שבחרו להיות מורים
לתת לנתינה והאומנות להוביל אותם ודרכם
שלוש שעות של תנועה מזויות שאני לא מכירה
עם אנשים שאני לא מכירה חוץ מאחותי.
היא אמרה לי בבוקר
אני רוצה שתבואי.
אחרי שרציתי לבטל ולומר לה בא לי בית, אין לי כוח, וזה, וככה, ובלה בלה.
משהו ב ״ אני רוצה להיות איתך ״ בשבילה הרגיש כל כך קרוב.
יצאתי לדרך.
ועוד היה… היום הזה
הרבה היה שם,
את תמימה וסקרנית, עכשיו נראה אם את חרוצה,
תקראי את הספר ״ התוף והים״ עד המפגש הבא
אלה היו המילים של המורה החדשה שלי
המורה החדשה שביקשתי מהיקום
וקיבלתי
ואני קוראת בספר ויודעת
יודעת שזה נוגע בי, כמו הים שנוגע בי,
כמו החול בכפות רגליי,
כמו אדמה חשופה,
כמו תנועת הגוף,
כמו הלב הפועם,
והשקט שנוטף ומחלחל בתוך דמי.
