There is no perfect life. There are only perfect moments
רגעים שהיו
רגעים של הרגע הזה
תמיד אני
תמיד חלקים ממני
ולפעמים קטעים שמתגלים לנגד עיני ומאירים
אותי בצבעים ששמחה לגלות.
שהתחיל בדיוק בספירה של שבעת הימים אחרי הווסת ( ולא אני לא דתייה) שבסיומם האישה מותרת.
כן, אני אוהבת טקסים
כן, אני אוהבת להכניס כוונה ומשמעות לתוך עשייה
אז אתגר שבוע לבן
יש לזה כל כך הרבה משמעויות עבורי
נתחיל מזה שזה לבן
לבן זה המקום של כל ההתחלות
לבן זה הקנבס שעליו אפשר ליצור ולראות כל צבע אפשרי
לבן זה ניקיון וטוהר
לבן בשבילי זאת נשימה
אז לבן מבוקר ועד בוקר
ממתחת וממעל
מפנים ומבחוץ
וכן בהחלט הולם אותי לבן
וזה היה נעים ממש לקבל המון מחמאות ולראות באנשים את האור שאני מביאה בתוך המילים שנשמעות אליי במפגש או סתם עוברי אורח.
להתבונן במסירות של האתגר.
להיות הצופה של עצמי בתוך המחשבה והזמן שהקדשתי לזה, הרגיש לי נעים. בשום רגע לא היה לי צורך לשבור את האתגר ואף פתאום הסתכלתי על הארון שלי בצורה אחרת.
הסתכלתי על הבחירות שלי במבט שונה.
אז טבילה במקווה.
לדעתי לא טבלתי מאז שאני להפרוד שלי נפרדנו.
המשבר והפרידה הביאו שיבושים בווסת ואיחורים שלא הייתי רגילה אליהם.
הווסת שלי היתה כמו שעון ואהבנו לחגוג את היום הזה.
לא תמיד זה היה ככה.
מתישהו בעשור האחרון הרגשתי צורך להפריד, למתוח את הגבולות והגעגוע, לקדש את המפגש המחודש ולראות איך מתעוררים התרגשות, ציפייה, תשוקה, והתאהבות ומחלחלים לרגע המיוחד שבו מתחברים שוב מחדש.
וזה בהחלט עבד רוב הזמן.
אז שנתיים בלי טבילה
והיום אני לא מתקדשת עבור אף אחד
היום אני מתקדשת עבור עצמי.
כנראה שהלב שלי נקי יותר
והנפש שלי מתכוננת למשהו חדש שמתקרב ובא
וזה הכי לבן והכי טהור והכי נקי שיש.
למי שלא יודע … אתם הגברים שעוקבים התפילה שהאישה מברכת היא כל כולה ברכה על הגבר שלה.
להיות עבורו ובשבילו, ויש בזה כל כך הרבה קסם.
זה כמו להכין את המקדש מקודש לפני שהוא נכבש בתשוקה ומלאות חייתית.
הפסוק
״ ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך … ״ ( וזאת לא הפעם הראשונה שאני מצטתת אותו) יש בו כל כך הרבה חכמה וטעם מתוק של עונג והתמסרות.
והגבר שזוכה להעריך את העוצמה שבקדושה הזאת הוא בהחלט שולט ומלך מלכי המלכים של הממלכה שהוא בונה ובה הוא נוטע את זרעיו המקודשים.
אז יום אחרון של אתגר לבן
ולא זה לא אתגר שנתתי לעצמי. שומר הסף נתן לי אותו ואני גאה לחזור אליו עם רשמים וגילויים חדשים.
תודה על האפשרות לבחור בערך ומשמעות, להרגיש ולגעת.
תודה לבנה מתוקה.
ביום רביעי תהיה לבנה מלאה… ירח מלא.
בסימן של התמלאות וכניסה לסתיו ולרוח קרירה שאולי תעדן אותנו קצת ותקרר את הרוחות הלהוטות שעוברות במדינתנו היקרה.
ובדרך מצאתי מתנה קטנה מהיקום על הריצפה
טבעת של קטנה וילדותית שמרמזת על תום ותמימות.
מתנות קטנות
מישהו שלח לי מתנות קטנות
ומה שהכי מדליק אותי בכל הסיפור הזה
זה לכתוב בכלוב על טבילה וקדושה אל מול זימה, פראיות וסטיות שמתערסלות ונקשרות באופן כל כך מנוגד ומושלם.
אחת מחזיקה את הגומיות ולא זזה. עוגן של האחרת, העיניים של המתבוננת באחרת באור ויופי שהיא מוצאת.
האחרת רוקדת ומשירה מבט לזאת הלא מוכרת, ותאמינו לי זה חתיכת עניין גם להביא את עצמך בריקוד אחרת וגם להיות מול עיניים חדשות שבוחנות אותך.
אז בחרתי אותה.
פעם הייתי מתביישת הייתי מחכה שיבחרו אותי, היום האינסטינקטים שלי התחדדו והחיה שבי טורפת את המומנט.
ועדיין בתוך החיה יש אישה שחוששת, ובוחנת את הבחירה האינטואיטבית.
אז ככזאת בחרתי להיות הראשונה שמתבוננת. מחזיקה את הגומיות במתיחות והחוזק שמתאימים לי. והיא מתגלה כעדינת נפש… המתיחות והכוח שאני רגילה אליהם נעלמו… ופגשתי רכות, הכוונה היתה שם כל הזמן, להיות בעיניים טובות על מישהי שאני פוגשת פעם ראשונה, חייכתי ואיפשרתי לעצמי לגלות אותה.
נתתי לרכות להיכנס והיא פקחה את עיניה והסתכלה עליי ואז היה חיוך, כזה שהראה חיבור וקבלה ונינוחות שמתאפשרת כשאנחנו מרפים ומרגישים שאפשר.
התחלפנו
היא היתה העוגן שלי. העוגן הכי רך שהכרתי מאודי.
הגומיות היו כמעט ללא מתיחה, ועדיין הרגשתי שהעיניים שלה העוגן שלי… כבר הכרנו בריקוד הראשון… עכשיו כבר היה יותר קל לתת עיניים אוהבות כי שם נמצא האור והדבר הזה שאפשר לגלות ולנוע אל תוך מקומות חדשים. הייתי רכה.
היום אני מבקשת סליחה מהילדה הקטנה שלי זאת שליוותה אותי מתחילת הדרך וזאת שמלווה אותי עד היום. זאת שפגשה אהבה גדולה וזאת שפגשה איום איום ונורא בילדותה. אני מבקשת סליחה על כל הרגעים שבהם לא ידעתי להקשיב לצורך שלך אני מבקשת סליחה על כל הרגעים שבהם הייתי פחות אמיצה לקחת את ידך ולקפוץ איתך למים אני מבקשת סליחה על רגעים שבהם את מקישה על דלתי, הדלת של זאת הבוגרת והגדולה שפגשת והתחלת להכיר את כף ידה הנעימה והמכילה, ואת זאת ששוכבת איתך על הדשא ומסתכלת איתך על הכוכבים … רק שלפעמים זאת הגדולה לא תמיד מבינה בדיוק מה את מבקשת, ואיזה טריגרים עדיין יושבים שם בפינת החדר החשוך. אני מבקשת סליחה על ימים שבהם ביקשת רגע של מנוחה והתבוננות ותרגמתי את זה למשהו אחר ורציתי אני להיות הקטנה איתך. לרוץ, לחקור את הגבולות, לפרוץ את החומות ולפעמים גם להטיל אשמה לא לקחת אחריות להיות ביקורתית ואפילו לפעמים קצת חדה ועוקצנית. סליחה על סליחה וסליחה סליחה על דילוגים ועיגול פינות. ואולי אסכם ואומר שאחרי כל הסליחות יש מקום שהתפנה לומר לך תודה תודה שאת ממשיכה להאיר לי את הדרך ולהזכיר לי חלומות ושהעיניים שלך כל כך תמימות שמתוכן את מגלה לי שסקרנות זאת הדרך להתפתחות. את הילדה הקטנה שלי שאני כל כך אוהבת וכל כך מעריכה על צעדים קטנים וגדולים את בשבילי ליאת הקטנה והמתוקה, היום את לי בכל כך הרבה מובנים. האני השלימה.
אני רוצה כזה !!! אומרת גם הקטנה וגם הגדולה.
ואיך שאנחנו אוהבות לרקוד ולעוף באויר הכי גבוה שרק אפשר ❤️
