לפני 8 חודשים. 11 במרץ 2024 בשעה 23:16
פרדס חנה כרכור,
אני חונה בקצה הרחוב שרטוב מגשם של סערה אחרונה לחורף
השמש והרוח עובדים בין העננים עכשיו לייבש את הכל,
וקצת קר וחם ביחד ואני נושמת פנימה את הריח הממכר של התחלות וסופים.
נכנסת ועוברת בשביל הצר ואתה פוגש אותי ומחבק,
ובדיוק עוד ענן מרחף זז ומפנה מקום לקרן משונה לעבור בין העלים של העצים ישר על העיניים הסגורות והמתמסרות שלנו.
אנחנו נכנסים ואתה מכין תה ומדברים על שטויות ופתאום על דברים חשובים,
רוצה לטייל קצת? אני שואלת
ואתה נועל נעליים עם חיוך.
הולכים לשדות ונעלמים בין ההברות ומידי פעם הידיים נוגעות-לא-נוגעות, אנחנו טיפה מתחשמלים, הרבה צוחקים
העננים שוב סוגרים את שערי שמיים ואנחנו רצים לבית הקטן דרך הפתח שבגדר, בין הטיפות של הגשם הגדול אנחנו שומעים רעם מתגלגל בדשא של השמיים ופותחים עיניים גדולות אחד על השני.
אתה מדליק אור קטן וכמה נרות ואנחנו נשכבים על הפוטונים בסלון, עוד מנהג שהבאת איתך מהודו עם מוצ'ילה מלאה בקטורת, דגלונים נפאליים וקילו וחצי של כאבי לב. אז אני שוכבת על הגב ואתה מעליי, מניח עליי ראש ומחבק אותי, ואני מרגישה את הדמעות שלך מרטיבות לי את החולצה ואת הידיים שלך מרככות לי את הנפש.
אנחנו ננעלים עם המבט ובלי לשאול יותר מידי שאלות אתה מפשק לי את הרגליים, מצמיד אותי אלייך ומנשק אותי בצורה שלא מאפשרת לי לטעות -
אנחנו נזדיין היום, עכשיו, ככה, ולא נתהה על שום קנקן.
אני מחייכת ואתה תופס אותי מהגרון, נושך את האוזן שלי ומהמהם מבין השיניים "עד כמה את אוהבת את זה כואב?"
"עד כמה אתה אוהב להכאיב?" אני עונה בשאלה ואתה מחזק את האחיזה שלך וצוחק, האוזן שלי עדיין בפה שלך, וכל נשיפה שלך מטמטמת אותי יותר.
טריפ.
אני מתחילה לחשוד ששמת לנו משהו בתה,
אני מתחילה לחשוד שאני די בטוחה ששמת לנו משהו בתה
אבל לפני שהחדר מאבד צורה ומקבל צבע,
העיניים הירוקות שלך נדלקות כמו עץ אורן בשריפת יער
ואני נושכת את השפתיים ויודעת -
הפתעות כמוך לא יהיו לי הרבה.
כשאתה מפשיט ממני את המכנסיים והתחתונים אתה מנשק את כל הקעקועים שלי ומעביר עליהם את האצבעות ונכנס לפרטי פרטים ואני רק בוהה בך ומתמוגגת והמגע העדין-לא-עדין שלך מרעיף עליי אהבת פסילוסיבין גורם לי להרגיש כמו הענן שנעמד בחוץ וממטיר טיפות עגולות וגדולות ומלאות.
אחד, אחת, אלוהינו
אתה מצייר חזק יותר את כל המקומות הכי רגישים בגוף שלי, בונה את השיא של המכונת קיטור הזו.
''אני רוצה למצוץ לך, בבקשה''
''אחשוב על זה''
אתה מכניס שתי אצבעות לפה שלי
''תמצצי בינתיים.''
נותנת הכל כאילו מדובר באירוע המכונן של חיי,
אני עוצמת לרגע עיניים ואני בעולם של פיות ושדונים, והם מקפצים בכל פינה ושואבים אותי ללופ הצבעוני שלהם,
''אל תלכי לי,'' אני שומעת אותך קורא לי דרך החיוך,
ופוקחת עיניים רק כדי לגלות שהזין שלך מחכה שאוהב אותו כמו שאוהבת אותך.
ובין נשיקה לליקוק לחיכוך שפתיים רטובות אני מרימה אלייך את המבט ואתה עם יד אחת על הלחי שלי,
אם הילדה הרעה יוצאת אתה תיתן לה סטירה,
ואני טיפה חושפת שיניים אז אני מקבלת סטירה ממש מהר. אתה רק מתחמם יותר, "תמשיכי כמו שצריך"
אני ממשיכה, בלי שטויות. עד הסוף, הקצה של הזין שלך פוגש את קצה הגרון שלי,
משתחררת לי אנחה-צעקה קטנה וחנוקה אבל הגוף שלך לא מצליח להסתיר את ההתרגשות שלו, אתה מסובב אותי על הבטן ומשאיר לי ידיים אדומות על התחת, ''עוד'' אני מבקשת, מתענגת על כל צריבה של העור שלך בעור שלי, ואתה מספק, תוך כדי מושך בשיער, נצמד אל האוזן שלי ''עוד?''
מספיק לך,
אתה מעמיד אותי על הברכיים כשהראש שלי צמוד למזרן,
ואני לרגע מרגישה על הגב את הגשם, מה קורה פה
הוא קפוא או רותח, מתבלבלת מהמסרים הסותרים של המוח שלי
ומבינה
"אתה מזיין אותי תוך כדי שאתה מטפטף עליי שעווה?"
"כן. איך זה?"
"אתה לא מבין אפילו"
די,
אתה מחרפן אותי,
הכל נעשה במן קצב מדוד,
ויש לו סיבות, ותוצאות, ממש יפות,
אני רוצה שתגמור לי על הפנים, על החזה, על הגב, על התחת, בתוכי. אני רוצה פתאום שתסתכל לי בעיניים כשאתה גומר, שלא תסיט מבט או תעצום אותן למאית השנייה. פקוחות לגמרי
אתה הופך אותי וצובט את הפטמה השמאלית שלי, נוגע בנקודה המדוייקת ובתנועות הכי עדינות ואסרטיביות שלך אני פשוט מתפרקת לך בידיים,
אתה גומר בתוכי, עם העיניים הירוקות שלך עמוק בתוך העיניים החומות שלי ורוכן לנשק אותי עם כל הרכות החמימה הקיטצ'ית שלך,
ומניח את הראש על החזה שלי.
כשאני פוקחת עיניים אתה ישן עמוק, מחבק אותי.
הראש שלך על החזה שלי, אנחנו נושמים ופועמים במסונכרן, לבושים באותם הבגדים של אתמול.
