סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יותר שכל ממזל

מעשיות בשולטת אשר נמצאת תחת שליטה
לפני 7 חודשים. 3 באפריל 2024 בשעה 23:05

היום שאלתי את עצמי את השאלה- "תגידי בליידס, למה את מעדיפה דווקא להישלט ולא לשלוט?", מתוך מחשבה שהדעה הרווחת בקרב אנשים נורמטיביים היא שתמיד עדיף להיות בשליטה על הסיטואציה ומתוך הניסיון להבין למה חלקינו לא מעוניינים בזה.

הרי זה נוגד כל אינסטינקט הישרדותי בסיסי.

אבל לא כולנו פיתחנו אינסטינקטים נורמליים לגמרי, חלקינו עוד בונים אותם וחלקינו פשוט עובדים עם מה שיש. במיוחד כשבכל היבט אחר אין ממש מקום לתת לזה להיבנות.

עם זאת, כולם צריכים מקום להרגיש בו פגיעים.

ועם כמה שאני אוהבת לשלוט, זה בא עם דחף טבעי לעטוף ולהגן, להחזיק, לערסל, ללטף ולשמור, להיות שריון פיזי ורגשי חזק שמעורר הערצה, ואין שם מקום לנוח. יש דריכות מעייפת וכבדה.

לשלוט זה רצון, להישלט זה צורך.

צורך לתת למישהו אחר להחליט בשבילי ולהוריד מעליי את העול שבאחריות. זה גורם למוח שלי להשתתק ולכמה רגעים אני מרגישה נחת. אני לא צריכה לתכנן כל נשימה וכל פעימת לב, הם עושים את זה לבד בלי שאגיד להם. זה פשוט קל.

וזהו בגדול, זאת התשובה שלי לשאלה ששאלתי את עצמי, אם זה מעניין מישהו.

ביוש.

לפני 8 חודשים. 19 במרץ 2024 בשעה 23:52

אני לא מצליחה לכתוב, המילים נתקעות בין הראש למקלדת ולא מוצאות שום סדר הגיוני.

גם הדמעות לא ממש יוצאות אלא רק מגיחות מאחור וחוזרות למחבוא.

משהו נרדם בתוכי.

לפני 9 חודשים. 20 בפברואר 2024 בשעה 13:28

לקראת הסוף המורה הנחתה אותנו לשכב על הגב ולהרפות. להקשיב לצלילים הבוקעים מהרחוב ולהרגיש את הנקודה בה הגוף נגמר והמזרן מתחיל, את הכאב והקושי בשרירים, את קצב הלב והנשימה, פשוט להיות רגע כאן ולא בשום מקום אחר.

עולם המדיטציה הוא לא חדש לי אבל אני מודה שהרבה זמן לא נגעתי בזה, כי לא היה לי זמן ואנרגיה נפשית להכיל את הרגשות שעולים שם, כי לאחרונה התנתקתי מעצמי לקצת ולקחתי את הזמן כדי למצוא את הדרך הביתה. 

היום הייתה נקודה שם בסוף השיעור שפתחה לי דלת חדשה.

אחרי ההרפיה חזרנו לאט לאט לשבת, בעיניים עצומות הצמדנו כפות ידיים, קירבנו אל בית החזה ואמרנו תודה. כל אחד עם עצמו ובשקט הפנימי שלו, הודינו ביחד ולחוד על כל מה שעולה.

זה משהו שאף פעם לא עשיתי בפרקטיקה עם עצמי, זה תמיד היה נראה לי שטותי. הרי תודה אומרים למישהו כדי שידע שאנחנו מעריכים אותו, מה זה נותן כשאף אחד לא שומע?

ככה אמרתי לעצמי במשך שנים עד היום, עד הרגע שמצאתי את עצמי אומרת בלב-

"תודה שאני חיה, תודה שאני כאן."

אז ידעתי שהערך שלי הוא פנימי.

לפני 11 חודשים. 18 בדצמבר 2023 בשעה 23:01

חוץ מזה שאני מרגישה מאוד בטוחה איתך אני גם מרגישה שזה המקום היחיד שבו אני יכולה לגלות פגיעות. המקום שבו מותר לי להיות חלשה.

אני חולמת עליך בלילות ובימים כי זה השקט שלי.

אתה נותן לי כוח להיות טובה יותר, ראויה.

 

אז איך זה בא לידי ביטוי?

מחוץ למפגשים שלנו זאת שאלה קשה אבל אני כן יכולה להגיד את זה-

אתה הולך איתי לכל מקום וכל החלטה שאני מקבלת עוברת דרך שיח פנימי שלי איתך, אני מדמיינת לעצמי מה היית אומר ואיך היית מרגיש ושואלת את עצמי-

"האם הוא יהיה גאה בי?"

"האם הוא יהיה מרוצה ממני?"

ורק אם התשובה היא כן, אני מתקדמת.

 

אני לא מצליחה לתאר את האפקט שלך עליי במילים ברורות אבל שנינו יודעים מה אתה עושה לי ושנינו יודעים שזה טוב.

 

שנינו גם יודעים שקשה לי לענות ברצינות על שאלות כאלה כשאתה שם מולי את הכלי היפה שלך.

לפני 11 חודשים. 10 בדצמבר 2023 בשעה 23:19

לא לרצות להירדם מהפחד להתעורר מהחלום,

להרגיש איך בתוך החיבוק זורמת אנרגיה שהופכת לגוף אחד,

לעצום עיניים ולראות רק זוג עיניים מבריקות,

ללכת לאיבוד ולדעת שזה הכיוון הנכון.

 

כולם אמרו לי שהזמן ירפא את זה אבל כל יום שעובר זה רק קשה יותר.

הגעגוע לא מרפה.

אני יודעת שזה עדיף ושהגיע הזמן לסיים, אני מעדיפה שתהיה מאושר בלעדיי ולא אומלל איתי.

 

הייתי נותנת הכל כדי להרגיש ככה שוב אבל אני יודעת שגם אם אתאהב זה לעולם לא יהיה אותו דבר.

 

אנחנו אנשים שונים ומשונים ואהבה מגיעה על כל גווניה ומתבטאת אחרת עם כל אחד

ואני יודעת שזה יקרה לי שוב

 

אבל בסוף...

 

כשהלכת אני התפרקתי למיליון רסיסים וככל שאני אוספת מהם עוד אני מגלה עוד כמה חסרים

 

ואני רק רוצה לראות שוב את החיוך שלך,

אפילו לא צריך לדבר,

רק להסתכל עליך מרחוק, שמח,

רק לדעת שזה היה שווה את הכל.

לפני 11 חודשים. 25 בנובמבר 2023 בשעה 20:55

רציתי לומר לך שאני לא חושבת שאתה יודע כמה הנוכחות שלך בחיים שלי משמעותית. כששייכת אותי אליך נתת לי בסיס, נקודה ברורה לשאוף אליה, קיבלתי ממך יציבות שמעולם לא הייתה לי.

זו לא הפעם הראשונה שיש לי שולט ששומר עליי כל כך אבל לראשונה זה לא מרגיש רעיל, זה לא נובע ממקום אגואיסטי אלא ממקום אמיתי של דאגה, אני לא יכולה לנער את התחושה הזאת ואני גם לא רוצה.

בהתחלה זה היה לי לא ברור, לא הצלחתי להבין איפה הקאץ' ומה אתה רוצה ממני ועכשיו אני יודעת, אתה רק רוצה שאהיה שלך ושיהיה לי טוב במחיצתך, שאף אחד לא יפגע בי, שאהיה שמחה.

אני לא אצליח להגיד לך את כל זה כשניפגש או לכתוב לך את זה בהודעה וגם למען האמת רציתי שכולם ידעו מה אתה בשבילי. 

כבוד הוא לי שבחרת בי ושבחרת להילחם עליי. תודה על השיעורים החשובים שאתה מלמד אותי. אני מבטיחה שאעבוד קשה ואהיה ראויה לך, אדוני.

לפני שנה. 14 בנובמבר 2023 בשעה 21:56

זה יכול להיות גם רק מבט, לא צריך להישאר ערים כל הלילה ולדבר, רק מילה אחת תספיק. לא צריך להיכנס אל מבוכי העבר בשביל לחוות את הריגוש שבאמפתיה, חיבוק אחד פותר הכל.

אני לא יודעת איזה סוג של אינטימיות בדיוק אני צריכה, אני לא בטוחה מה אני מחפשת אבל לא מצאתי את זה כאן. אני חושבת שיש לי את זה כבר הרבה זמן ולא שמתי לב שבעצם לא חסר שם כלום.

הייתה לי תמונה בראש של איך זה אמור להיראות ומה אני אמורה להרגיש והייתי עיוורת למציאות.

אני ברת מזל.

אז שוב אני נאלצת לסיים משהו שיכל להיות טוב במקום ובזמן אחר אבל זה כבד עליי, אני לא צריכה את זה, אני לא רוצה.

אני רוצה הביתה אל הבעלים שלי, מי שהבין איך לביית אותי, מי שנותן לי בדיוק את מה שאני צריכה.

לפני שנה. 9 בנובמבר 2023 בשעה 10:37

אני אוהבת תבשילים כאלה מושקעים עם הרבה תבלינים ורגש אז קשה לסרב כשמזמינים אותי לאכול קערת קארי. כך יצאתי מהבית חדורת מטרה לטעום מהסיר שהוכן כתירוץ להזמין אותי פנימה. נכנסתי והתיישבתי בחוץ, היא מזגה לנו שתי כוסות מלאות יין פטישים והניחה שתי קערות מלאות בכל טוב.

בביס הראשון התאהבתי כי תבינו, לא הרבה פעמים יצא שבישלו במיוחד בשבילי ארוחה טובה ומושקעת.

אני סיימתי את כל הקערה בתוך שלוש דקות לערך והיא כמו ציפור קשקשה ולקח לה בערך חצי שעה לנקר את הדייסה שבישלה. דיברנו המון כרגיל ולמדתי עליה הכל, את כל הדרך שעברה עד הלום היא לימדה אותי לפרטי פרטים ובאופן מפתיע זה היה נחמד. בדרך כלל אני לא שואלת ולא מתעניינת אלא אם כן מציעים וגם אז, אני איפשהו בין הקשבה לריחוף כי בסוף רק חלק מהדברים חשובים אבל הפעם הצלחתי למצוא עניין. הפעם היה לי חשוב לשמוע את כל השיעורים שלמדה כי הפעם היו דברים בגו. 

עניין השליטה קורץ לה. היא למדה עליי הרבה מהבעלים שלי ואני יודעת שהיא רוצה לדעת עוד. בהשראתו היא המציאה לה דמות וברגע ההוא היא הייתה המנטורית, היא העבירה לי הדרכה שלמה על איך להתנהג מולה.

"את עונה לי רק בכן ולא ובסוף, את השם שלי. זה ברור?"

"הידיים האלה הן חזקות ולא סתם, אני מתאמנת קשה על הגוף שלי במיוחד כדי שיראו וירגישו."

"כשאני חושפת את עצמי ואותך מבחינתי זה קדוש ואת לא נוגעת בכלום בלי רשות, הבנת?"

"כן, ש." עניתי לה.

אני יודעת שזה הכל משחק, היא לא באמת שולטת והיא לא מסוגלת להחזיק אותי כל כך קצר ליותר מכמה דקות. הרי ברור היה שהיא לא תעצור אותי כשאנשק אותה בין הרגליים, הוכחתי את זה ברגע שהאצבעות שלי חדרו אליה והיא נמסה לשלולית מתוקה. היא אוהבת שאני נוגעת בה איך שבא לי, שאני מדברת אליה איך שבא לי ושאני גומרת עליה איך שבא לי. היא סתם משחקת אותה קשוחה.

היא לא יודעת איך לגרום לי לציית כמוהו.

זה היה טוב, משלושת הפעמים האלו שהייתי איתה זה היה הכי טוב. אחר כך שכבנו במיטה, סיימנו את בקבוק היין ופתחנו עוד אחד. נשארנו ערות עד שלוש לפנות בוקר וכבר הייתי די עייפה.

אני לא טובה בלישון באופן כללי אז כשעוד אנשים מעורבים בעסק זה פשוט לא קורה בכלל. הסברתי לה את העניין וזה מקסים שהיא הבינה, אפילו הייתה ג'נטלמן שוב ולקחה אותי הביתה במקום שאלך לבד בין סמטאות העיר האפלה. נכנסתי הביתה והדלקתי את האור, רציתי לגלגל לי סיגריה כשלפתע משהו בזווית העין תפס את תשומת ליבי.

דם.

נכנסתי לחדר המקלחת והמראה שמולי הראתה לי הכל- דם על הידיים שלי ודם על הפנים שלי, רוצחת קניבלית זה מה שאני.

סתם, לכל אביר יש דם על החרב וטרקטור טוב חורש גם בבוץ ובכל זאת, אפשר להיות סימפטית ולהודיע מראש.

 

לפני שנה. 7 בנובמבר 2023 בשעה 17:49

לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד באיזה בר אפלולי בעיר. לא הייתי טובה בזה במיוחד וכל הזמן עשיתי טעויות אבל אהבתי את חיי הלילה ואף אחד לא שם לב לשטויות שהייתי עושה. אני חושבת ששברתי בערך שליש מהכוסות בתקופה הזאת.

אבל האמת שלא זאת הסיבה שלא עזבתי אחרי שתי משמרות, נשארתי שם למשך חודש רק בגללה. היא הייתה באה לשבת לידי כשלא היו אנשים והיינו מדברות המון, כשכל הצוות היה יושב לדרינק בסוף המשמרת היה קשה שלא לשים לב למשיכה בנינו. בפעם הראשונה היא לבשה חולצת רשת שקצת נקרעה וחששתי מכמה ברור היה שאני בוהה לה בחזה. עכשיו אני יודעת שזה היה ברור כי היא אמרה לי.

בשלב מסויים הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. יש לי מידה מסויימת של ערכים ומוסר ולא יכולתי לשכב איתה כשאנחנו עובדות באותו המקום, אז התפטרתי.

הקשר הזה היה מוזר מאז. היו הרבה קצרים בתקשורת משני הצדדים ובעיקר המון משיכה. אחרי שהתחבטנו הלוך ושוב החלטנו להיפגש שוב "בתמימות" לדרינק במקום שאבחר. מפה לשם דרינק אחד הפך לחמישה, ישבנו שם עד שהתחילו לקפל וביקשו שניכנס פנימה אז ישבנו על הבר והמשכנו לפטפט. היה רגע שבו הכל נעצר והיא נישקה אותי. היא נישקה אותי כמו שאף אחד לא נישק אותי בחיים האלה וזה היה מהפנט. היא צבטה אותי חזק בירך והיה קשה לא להוציא שום צליל כי בכל זאת לא היינו שם לבד אבל פאק, היא עשתה את זה טוב.

היא סיפרה שהיא מסבלטת דירה של חברים כאן בעיר ואמרה שיש לה בירות מעניינות בבית. היא אוהבת בירות של היפסטרים פלצניים כמו לסבית טובה. ידעתי שזה לא כדאי, שאני צריכה לבקש רשות כדי לענג גוף אחר אבל זה כבר היה מאוחר מידי, כבר נשביתי בקסם השפתיים שלה והיא עטפה אותי בחום שהיה קשה שלא להישאב אליו אז הסכמתי. עלינו אליה לדירה וישבנו במרפסת עם השותפה שלה, קשקשנו קצת פילוסופיה ושיחקנו עם הכלבה, התלטפנו והתנשקנו משהו כמו שעתיים.

היא הזמינה אותי לחדר שלה ושמה לנו מוזיקה נעימה ובדיוק כשהייתי על סף תחנונים היא הפשיטה אותי לגמרי. היא חזקה מספיק כדי להרים אותי ולהושיב אותי על הפנים שלה, מסתבר. העיניים הירוקות שלה הביטו בי מלמטה בהערצה, היה נראה שהיא יכולה לאכול אותי ככה שעות אבל גם אני הייתי רעבה. היא לבשה בגד גוף שחור, אהבתי את זה שבתנועה אחת יכולתי להוריד ממנה הכל. כל מה שחשבתי לעצמי זה כמה שהיא יפה, כמה שהכוס שלה יפה וכמה שהיא רכה. לא שמתי לב והלשון שלי כבר הייתה בתוכה. היא גם טעימה. היה לה קשה שתפסתי פיקוד על הרגע אבל היא לא רצתה שאעצור, אני יודעת שאני טובה ושאני לא הולכת להפסיק עד שהיא גומרת לי בפה כמו ילדה טובה וכפי שצפיתי, כך היה. אבל היא לא מהאנשים שמסוגלים להשאיר עבודה חצי גמורה, מהר מאוד היא התעשתה על עצמה וחזרה לעבודה.

לא הגעתי למקום שאליו הבאתי אותה אבל זה בסדר, היא צריכה עוד ללמוד. ומי יהיה מורה טוב יותר אם לא האדון אשר המריתי את פיו ובשלי השתמשתי כדי לטעום את עסיס התשוקה של הגברת שבשבילה עזבתי עבודה?

הודעתי לו בבוקר על מה שעשיתי והוא כעס. הוא כעס מאוד. ניסיתי להסביר אבל יצא לי עקום ובערך יום וחצי לא דיברנו. אלה היו 30 השעות הכי קשות בחיי. בסוף הוא סלח לי כי הוא יודע שאין בכוונתי לעשות זאת שנית, שדווקא היא מיוחדת ושעליה לא יכולתי להתפשר אז הוא הורה לי להזמין אותה לבירה אצלו בבית. האמת שכבר הרבה זמן אני מנסה לתת לו את מבוקשו, קשה למצוא נשים יפות שיצטרפו בספונטניות לפגוש את השולט של חברה שלהן אבל דווקא זאת די סוטה והייתי חייבת לפצות על מה שעשיתי. אז הצעתי לה לבוא ולא הופתעתי להיענות בחיוב, ידעתי שהיא תתעניין בו. נפגשנו אצלה בדירה והיא שאלה אותי קצת עליו, פרטים יבשים על מנת להבין לאן היא נכנסת. אני חייבת להודות שלא חשבתי שיקרה משהו מעבר למפגש היכרות אבל בדיעבד אני מבינה שהיא ידעה. וכך יצאנו לדרך ברכב החמוד שלה.

אז הגענו אליו בערב, אני קיבלתי חיבוק וסטירה בישבן ולה הוא לחץ את היד. הוא פתח לנו שתי בירות וישבנו בסלון, הם בעיקר דיברו אחד עם השניה ואני בעיקר ישבתי שם באמצע וניסיתי לשמור על קור רוח. הבנתי שהם מאוד דומים אבל הכי שונים בעולם, הם מאוד דומיננטיים והיה לי קשה עם משחקי הכוחות בניהם. בהתחלה היא קצת עשתה לו את המוות, היא אוהבת לאתגר ולבחון גבולות והוא אוהב צייתנות. שניהם מאוד אוהבים שליטה.

משום מקום שמעתי מילים מוכרות ולרגע השתתקתי. "תורידי לי את המכנסיים". הסתכלתי עליו, הסתכלתי עליה, הוא שאל אם אני מבקשת אישור ממנה כאילו מתוך עלבון ואמרתי שברור שאני מבקשת ממנה אישור, מה אם לא מתאים לה לראות זין של גבר שהיא הכירה לפני חצי שעה? כמעט התחלתי לבכות כשהוא לקח אותי אליו וחיבק אותי חזק, הבנתי שהוא ראה שזה גורם לי אי נוחות ושאני דואגת לשלומה של החברה החדשה שלי. לא חשפתי את הזין היפה שלו עד הרגע שקיבלתי ממנה אישור במפורש. רק אז יכולתי לעשות את עבודתי בתור כלבה טובה ולענג אותו כמו שהוא רוצה.

אז שמתי את כולו בפה כמו תמיד והיא ישבה מאחוריי. "זה מרטיב אותה" היא אמרה לו, והיא צדקה. זה עוד יותר הרטיב אותי שהם דיברו עליי ומעליי בגוף שלישי. אז המשכתי ללקק ולענג ולעשות כל מה שהגבר שלי אמר לי לעשות, ידעתי שהיא צופה וידעתי שאולי קצת קשה לה אבל בשלב הזה כבר לא יכולתי להציב גבולות בשבילה. בשלב הזה אני הייתי הכלבה והיא הייתה האורחת וכלבות טובות לא מתיימרות להבין את רצונות האורחים.

כשהוא סיים עם הפה שלי הוא אמר לי לעלות לחדר ולחכות כמו תמיד, היה לי קשה לחשוף את עצמי מולה בתנוחה הזאת אז קצת שיניתי את החוקים. שניהם הגיעו בערך דקה אחריי, הוא נעמד מאחוריי והיא ישבה על הכורסה. כל כך חיכיתי לרגע הזה שהוא יחדור אליי, שהוא יזיין אותי חזק ושיכאיב לי, כל כך אהבתי את הדרך שבה היא הסתכלה עליי כשהוא עשה את זה. היא נשכבה על המיטה מולי, הוא הורה לי לטעום ממנה. היא הייתה יפה ורכה וטעימה בדיוק כמו בפעם הראשונה. ברגע שהשפתיים שלי נגעו בשלה לא יכולתי לעצור, היא קיבלה את גורלה ואפשרה לי לתת לה שוב לגמור. בזמן הזה הוא רק שכב לידנו ונהנה מהנוף אז היא שוב נכנסה בין רגליי, מתחתיי, הפעם ברכות מטריפה שכזו שהביאה אותי לקצה גבול היכולת. הוא כבר יודע לזהות מתי מגיע הרגע שלי, הוא ידע שזה לא הזמן לעצור ונתן את ההוראה להמשיך, לתת לי למצות את הרגע. אני שמחה שהיא הקשיבה לו הפעם.

הפה שלי עבד המון באותו הערב ואני מודה שהיה לי קשה לקראת הסוף, אבל הוא מילא אותי בזרע שלו וידעתי שעשיתי טוב.

שכבנו שלושה במיטה גדולה, אני בין השניים שרוצים רק שיהיה לי בטוח ונעים. קצת קשקשנו ואז יצאנו חזרה אל החצר, כבר הייתי עייפה נורא. היא שמה אותי בבית כמו ג'נטלמן אמיתי אבל כשהגעתי הביתה ונכנסתי למיטה שלי לא יכולתי להירדם. הייתי צריכה לעכל את כל מה שקרה בנוסף להמבורגר הענק שאכלתי ובסוף לא ישנתי טוב בכלל. אני לא מצטערת על אף רגע, לא על חוסר השינה שגרם לעייפות נוראית בראיון עבודה ולא על הרגעים המלחיצים בהתחלה. אני יודעת שהיה לה טוב, לכן גם לי היה טוב. לו בטוח שהיה טוב.

אני לעולם לא אשכח את הערב הזה.

לפני שנה. 4 בנובמבר 2023 בשעה 20:54

אגיד לך תודה מראש.

תודה על כל מה שתעבור עד שהסיוט הזה ייגמר. כל החברים שאיבדת, כל אלו שתאבד, כל הצלקות והחרטה והטראומה שתבוא אחרי.

תודה.

זה לא מגיע לך.

אני כל כך מצטערת. לא על זה שאין לי איך לעזור לך כי על זה אין מה להצטער, שום דבר לא יעזור. זה פשוט מצער. צר לי להבחין בשינוי הפתאומי בקול שלך, כאילו אתה בן אדם אחר. כאילו הכאב מדבר במקומך.

אל תאבד תקווה, ידידי. תודה שהחזקת בה עד עכשיו ואל תשכח כמה היא יקרה.

אני מחכה לרגע שבו ניפגש שוב, אני מנסה לא לחשוב על הברק בעיניים שלך שאולי כבר נעלם, על מה שהן יגידו לי כשתביט בי אבל זה בלתי נמנע.

אחבק אותך חזק בכל מקרה.

כל החבורה כאן, אנחנו מחכים לך ומדברים עליך כל הזמן אבל רק דברים טובים, מבטיחה. פעם הבאה הבירה עליי ואוכל להגיד לך פנים מול פנים-

תודה.