אם הייתם אומרים לי לפני שבוע ש"מדיקל" הולך להיות הדבר האהוב עליי, הייתי צוחקת לכם בפנים. בשבילי זה תמיד היה ה-גבול. משהו טכני, אולי קצת מאיים, בטח לא המקום שבו אני אמצא את עצמי נהנית כל כך. אבל בסדנה? פשוט עף לי המוח.
זה התחיל בזה שאמרתי "יאללה, בואי ננסה", ופתאום מצאתי את עצמי בתוך רצף אירועים הזוי ומדהים. מצד אחד, אני לומדת, משכילה, מתנסה על עצמי, על המודליסטית ועל הנשלטת שאיתי (כן, כן), ומהצד השני – אני פשוט בצלילה חופשית פנימה.
זה היה רגע כזה שפתאום הכל התחבר. מצאתי את עצמי במקום הכי מוזר ומרגש בעולם: מצד אחד בדום-ספייס של ריכוז שיא ושליטה, ומצד שני בסאב-ספייס מוחלט של התמסרות. חוויתי את שני העולמות בו זמנית, ובאותה סדנה. זה אפשרי בכלל?! (מסתבר שכן, וזה ממכר).
אני מסתכלת על עצמי מהצד ופשוט לא מאמינה שפעם זה היה גבול עבורי. זה נותן תחושה כל כך עמוקה של "ספייס" שפשוט אי אפשר להסביר במילים, חייבים להרגיש את זה. אז אם יש לכם עוד גבולות שעוצרים אתכם – אולי הגיע הזמן לבדוק אותם שוב.
יש משהו שפעם נשבעתם שלא תגעו בו והיום הוא הפטיש הכי גדול שלכם? ואגב, מישהו פה כבר חווה את הטירוף הזה של להיות בשני ה"ספייסים" בבת אחת, או שזאת רק אני והמזל שלי?