סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שעה. יום שישי, 31 ביולי 2026 בשעה 15:47

הוא חזר

כאילו כלום

הכל בסדר

הכל מותר

אני צריכה לקבל

להבין

להכיל

לשתוק

טייק איט אור ליב איט

לא אכפת לו

אם אחכה או אעזוב

"מחר נקנה עוד אבוקדו"

ואני?

אין לי זכות יותר

איבדתי את כל הפריבילגיות

כל שיקרה מעכשיו

באחריותי

באשמתי

לא מגיעה לי הכלה

לא מגיעה לי הבנה

לא מגיע לי כלום

הכל נעשה בידיעה והכרה מלאה

בעיניים פקוחות

ולב מדמם

מחר אפגוש אותו

הלוואי והייתי מסוגלת

להסתפק במוסיקה

לשלוט בדחוף, ברצון

בכמיהה לראות אותו

מקרוב

הלוואי והייתי מסוגלת

לבחור בי

הריי אף אחד אחר לא בוחר

בי

לפני 6 ימים. יום שבת, 25 ביולי 2026 בשעה 9:46

ואני מרגישה

כל שעה

כל דקה

כל שניה

הוא מעלה סטוריס

מהחופשה

תמונה של אז והיום

ואני האפסה

מחכה

לא נושמת

בוכה

מתייסרת

עצבנית

חסרת שקט

וכבר לא יכולה לזייף

וזה לא פייר

וזה חרא

וזה מטופש

וזה בידיים שלי

"צריך לדבר, אבל לא עכשיו"

ואני מטומטמת

במקום לחסום

לא לחכות

להקדים את המאוחר

להתחיל להתאבל

כדי להיבנות מחדש

אני נותנת לו את הזכות

לרסק אותי

לאט לאט

חתיכה חתיכה

אני קטנה ופחדנית

טיפשה וחלשה

אני עצובה

אני בודדה

אני מול עצמי

ועצמי כבר גם איבד תקווה

קשה לי

צריכה חיבוק

חמלה

נחמה

אבל זה לא באמת יעזור

אין תקווה

זה המצב

ואין לי מה לעשות

מלבד להתבוסס בו

לפני 10 ימים. יום שלישי, 21 ביולי 2026 בשעה 12:52

אני לא יודעת מי אני

בלי לחשוב עליו

בלי לתהות

בלי להרגיש עצב תהומי

בלי להרגיש דופק מואץ

לא יודעת מי אני

בלי הדייר של הלב

שש שנים שהקדשתי לו

מבוקר עד לילה

מהרגע שפוקחת עיניים

עד לרגע שנרדמת

ופתאום

"צריך לדבר"

אין לזוג המילים האלה 

משמעות חיובית

הוא יסיים את 

מה שזה לא היה

הוא

יסיים

הוא

אחרי שכלכך הרבה פעמים

ניסיתי

ביקשתי

והוא סירב

אני לא מכירה את עצמי

בלעדיו בנפש, בראש, בלב

הוא רעל

הוא נזק

הוא רע

אבל זה מה שאני מכירה

לזה אני רגילה

"צריך לדבר"

אני מפחדת

לא יודעת איך להתמודד

לא יודעת איך להגיב

מה להגיד

מנסה להתכונן לכאב

לבוקס בבטן

לתחושת המחנק

לדמעות שיישרפו לי

את הפנים

להרגיש את הלב שלי

מתפרק

לתחושת הבושה

המבוכה

רק לדבר אחד לא אפול

הייתי טובה

אני טובה

אני בסדר

לא עשיתי שום דבר רע

ועדיין,

זה כואב,זה ייכאב עוד יותר

יש לכאב סוף?

 

What u wish for.

לפני שלושה שבועות. יום ראשון, 5 ביולי 2026 בשעה 1:57

שכחתי

שכחתי איך לנשום

שכחתי איך זה מרגיש

המועקה מחניקה

והפכה להיות חלק ממני

כל בוקר פוקחת עיניים

והלב באוטומט

מדמם והדמעות

זולגות מעצמן

אין לי שליטה

איבדתי אחיזה

הכל ידוע

הכל ברור

אין איפה להסתתר

אין סיבות

אין תירוצים

הפרתי את השתיקה

לא עמדתי בפניה

ועכשיו זה ייכאב

שוב

שוב ייפתח הפצע

שוב לחכות שיפסיק הדימום

שהפצע יגליד

אולי הפעם אצליח

לא ליפול שוב

לא לפתוח את הפצע

לתת לו להשאיר צלקת

שתזכיר

 

 

אבל אני תמיד שוכחת...

לפני חודש. יום חמישי, 2 ביולי 2026 בשעה 19:56

כמעט 6 שנים אנחנו מכירים

אני והדייר של הלב

הייתה לנו תקופה מדהימה

חברות שלא קיימת היום

הכל היה על השולחן

אמיתי, כן

נעים, הדדי

עד שכבר לא

ואני, נאחת במשהו שנגמר

במשהו שלא קיים

במישהו שאני כבר לא מכירה

אני מודעת, יודעת, מרגישה.

לא מצליחה לשחרר

אין לי אוויר וגם אם מנסה "להתאפק"

בסוף, אני נשברת

ונכנס אוויר מורעל לריאות

אני כואבת

אני כאובה

אני חלשה

אני פחדנית

 

למישהו יש כדור אומץ?

לפני חודש. יום שישי, 5 ביוני 2026 בשעה 10:06

כנראה שאם אחזור בזמן

ואפשפש בפוסטים הקודמים

אמצא משהו דומה

זה מפחיד שבמשך כלכך הרבה זמן

אני לא מצליחה לשחרר

אני לא מצליחה להשתחרר

אני מפחדת לגלות מי אני

בלי להתעסק בו

בלי לחשוב עליו

בלי לתהות

מה שיותר מפחיד

שהכל ידוע

הכל ברור

אני הפכתי את עצמי

לבובת סמרטוטים על חוט

והוא מושך כשמתחשק לו

אם מתחשק לו

כמה שמתחשק ואם בכלל

ואני מחכה

מצפה

מייחלת

לעוד פירור חסר משמעות

אני מפחדת מעצמי

ממה שנשאר לפחות

לפני שלושה חודשים. יום חמישי, 30 באפריל 2026 בשעה 15:15

מחר אני אראה אותו

את הדייר

הרבה זמן שלא ראיתי אותו

לא מרחוק

בטח שלא מקרוב

אני החלטתי שאביא לו

את "מוטות המסאג'"

מסירה ללא מגע

מודה

ניסיון עלוב ופתאטתי

אבל זאת כנראה אני

עלובה, פתאטית

חלשה

אפסה

אבל

זאת אני!

מעדיפה להישרף

מאשר לתהות

יודעת, מודעת

מבינה

שזו טעות

עברו יותר מחודשיים

מאז שכתבתי לו

והוא ענה: "שרוף עלייך"

מרגיש כמו שנתיים

והלב, מתגעגע

כל יום מחדש

וזה נוח

כי רחוק

אבל פתאום זה קרוב

יודעת שעושה טעות

אבל זאת אני

אוסף של טעויות

 

 

לפני שלושה חודשים. יום רביעי, 29 באפריל 2026 בשעה 8:36

התחילה ספירה

בעוד 18 שעות

תפורסם הודעה

לא ידוע מה תוכן ההודעה

לא ידוע באיזה נושא

אני יכולה לנחש

שמדובר על האירוע השנתי

שכבר היה אמור להתקיים

אבל המצב וכו'...

אני נשרפת מבפנים

אני נגמרת

כל יום קצת

והידיעה שהאירוע הזה יקרה

רק מעמיסה עליי

נפשית

פיזית

אבל אלה החיים

ואני לא אלך עם כיסוי עיניים

לא אשים אטמי אוזניים

ויהיה קשה

כבר קשה

כבר בלתי נסבל

אבל הנני כאן

"הכאב לא ינצח

הדמעות לא ירדו לנצח

והאמת תלך זקופה לה ברחוב"

לפני שלושה חודשים. יום ראשון, 26 באפריל 2026 בשעה 10:30

הכאב הפך לפיזי

ממשי

מוחשי

משתק

הבטן מתהפכת

הראש מסותבב

"כל היום ניסיתי לרמוז בעיניים עצומות

אני לא מרגיש טוב"

יש כאב שכבר אי אפשר להסתיר

החיוך כבר לא חיוך

משקפי השמש לא כהות מספיק

והעיניים

הן לא משקרות

 

חצי עבר טוש

עוד חצי נשאר

לפני שלושה חודשים. יום שבת, 25 באפריל 2026 בשעה 8:30

יש שיר ובו משפט:

"במים לא רואים דמעות"

ואני בוכה

ולא באמבטיה

והדמעות שקופות

נספגות בלחיים

לא רואים אותן

מחוץ למים

באוויר

באור יום

לא הילדים

לא בעלול

לא אמא שבקו הטלפון

לא רואים אותן

לא שומעים אותן

שקופות

כמוני

כמו הלב שלי

שזועק

שצועק

בשקט מופתי

כמו הנפש

שזקוקה 

לנחמה

לרגיעה

לשלווה

לסיפוק רגעי

 

עוד חצי יום טוש

עוד קצת