אני אוהבת ולא אוהבת את הדיבור על שליטה מנטלית. לא אוהבת (די ברור למה) - כי תמיד מדובר בהליכה סחור-סחור סביב משהו שאף אחד לא יודע להגדיר (ולעיתים, כך נדמה לי, קיים בעיקר בפנטזיה של הדובר). אוהבת - כי נדמה לי שבכל זאת המושג הזה מטרגט משהו, מצביע על איזושהי משמעות עלומה. אנחנו פשוט טיפשים ומגוונים מכדי לחלוק אותה (ועל לתמלל בכלל אין מה לדבר).
אני נשאלת לא מעט מה אני מחפשת. קל ונוח להגיד שאני מעדיפה להישאר בווירטואליה, ולו מפני שבגדול - זה כל מה שאני מאמינה שיצא מהמפגשים השונים שלי כאן בכלוב - אבל האמת היא שאני כן מחפשת משהו. סביר להניח שאפילו אוכל להגדיר אותו, אם אתבקש, העניין הוא שכך או כך, כל הדרכים למשהו הזה עוברות במשהו אחר, שהוא אולי שליטה מנטלית ואולי לא.
אני רוצה להיות interested. אני רוצה להיות involved. הבעיה היא שאין לי לגמרי מושג איך לתמלל את צורת המעורבות הזו בכל מה שנוגע למפגשים שמתחילים ונגמרים בדיאלוג. אני רק יודעת שזה יתכן, חוויתי את זה, הרגשתי שמתמרנים אותי ועושים בי ומתענגים עליי ומאלצים אותי - וזה היה כיף ומרגש. אה, ולא היה צורך באיומים או בהתרברבות. יש דברים (יש גברים, ולפעמים גם נשים) שעושים לי את זה. זה מספיק מאוד.
אבל גם נדיר מאוד.
וככל שאני משתכנעת שלא אמצא את זה, אני נעשית מנומנמת יותר, קהה יותר ואדישה יותר. וגם זה בסדר. אנחנו מעבירים את עיקר חיינו ברמה כזו או אחרת של קהות-חושים. אבל לפעמים בא לי להרגיש ערה ואין עם מי.
