1.
אתמול הקדשתי עשר דקות כדי לצפות בחבר לכלוב מאונן תמורת סכום סמלי. מעבר לעובדה שאחרי עשור של עוני די מציק, אין דבר כזה סכום סמלי (אוקיי. יש. אבל זה משתנה מאדם לאדם) וכל העניין התגלה כבלתי-מזיק (ועוד אחרי שציפיתי לקרינג'). ובכן – בסופו של דבר נשארתי בעיקר עם שאלות:
כשמישהו מבקש ממני לצפות בו עושה מה שעושה – מה הוא מבקש ממני? האם אני שם כדי לאפשר לו לגולל תסריט שבכלל לא קשור אליי (אני עלוב, מושפל, אני צריך לשלם לנשים כי ככה וככה), או שמא לנוכחות שלי ולתגובות שלי יש משמעות מעבר לסרט שהוא מריץ בראש? זה חשוב אם אני נחמדה או מרושעת, מתקשרת או מתנכרת?
הוא שאל אותי מה דעתי על האקט. אמרתי לו שזה לא מענייני ואני קצת מופתעת לגלות שהייתי כנה. בדרך כלל יש לי דעה על דברים.
2.
כהמשך לדיון שלנו, שאלה מישהי בפורומים אם היינו מסכימים להיכנס למערכת יחסים מחייבת עם אדם שעבד בזנות/בתעשיית המין וכו'. התשובה שלי הייתה כן, כי שוב, זה לא ענייני ומ'כפת לי, אבל גם כאן, נותרתי סקרנית.
התגלגלתי לעולם הזה (BDSM) כשהייתי מאוד צעירה. והעיסוק בו היה אפוף מבחינתי בהמון בושה ושנאה עצמית. במשך הרבה שנים חשבתי שזה שלי, שאני שמה את העניין שלי באלימות לסוגיה על מקומות אישיים – פוסט-טראומה, נניח. עם זאת, ככל שהזמן חולף מתחוור לי עד כמה הבושה היא עניין חברתי. גם כי פחות או יותר הפסקתי לשים זין על מה שהחברה חושבת עליי, אבל גם כי היחס למיניות השתנה בשני העשורים האחרונים.
זה בסדר (לפחות בחוגים מסוימים) להיות עובדת מין. זה בסדר להצטלם לפורנו. זה בסדר לעסוק בזנות.
3.
כמובן, יש כאן איזושהי מורכבות שאני נכשלת להתייחס אליה. זה לא בסדר להידחף לעשות דברים בלית-ברירה. במילים אחרות: אין לי בעיה עם זנות. יש לי בעיה עם עולם שבו נשים בוחרות להיות זונות כי אין להן ברירה אחרת.
זה לא היה בסדר שביליתי ערב ארוך ומתיש במענה לגברים חרמנים כטלפנית בשירות שיחות אירוטיות, כי הייתי בטוחה שזו העבודה היחידה שאוכל לעשות.
אבל היום יש לי. אני מתפרנסת יפה ממקצוע שאני אוהבת. מה אכפת לי לצפות במישהו מאונן מול מצלמה תמורת סכום סמלי?
4.
הנקודה השנייה היא שאני לא לגמרי שלמה עם קיום מרחב ציבורי שבו אנחנו מזהים את עצמנו כפונקציה של המיניות (הונילית או האלטרנטיבית) שלנו. נכון שבהיעדר סוגים אחרים של מיניות כולנו ונילים או סטרייטים. מרחב ציבורי על טהרת הליברליזם הוא לא באמת נטול מיניות, הוא פשוט מנוטרל מכל סוגי המיניות שנמצאים מחוץ להגמוניה. אם הרחובות יתרוקנו מזוגות חד-מיניים כנראה נניח, כמו פעם, שכולם סטרייטים.
כי גם במענה לשאלה בפורום, התשובות המסתייגות דיברו בעיקר על הנזק שעשוי להיגרם לילד. המבוכה שכתוצאה ממיסוד הקשר עם אדם שהיה ידוע בציבור כ-נו. מישהו שעושה סקס. תמורת כסף. עמוק בפנים מתחת מסכת הציוויליזציה, אנחנו בעצם שמרנים מאוד.
גם כאן, כמובן, יש אבל. שמרנות ומתירנות הן לא עניין דיכוטומי וגם לא נורמליזציה של אקטים מיניים. אין אפס ואחד – יש המון נקודות באמצע. על הספקטרום הזה, אני מעדיפה לשמור את עצמי לעצמי. אולי מתוך שמרנות. אבל גם כי אני חוששת שהדיבור של אותו חבר כלוב לעצמו הוא דיבור מקטין ומשפיל ובחזון האוטופי שלי...
ובכן, זה לא שכולנו מדברים יפה ונחמד. זה לא שאכפת לי אם מישהו צריך לדבר אל עצמו (או שידברו אליו) כדי לגמור. בסופו של דבר התוצאה היא חיובית, כן? גמרנו. עשינו משהו למען עצמנו.
5.
אולי זו עוד ורסיה של השאלה הפסיכופיזית. אם אין דלתות להסתתר מאחוריהן, היכן תארוב הדרמה האפלה? מה ידליק אותי? מה יחרמן אותי?
אולי זה עניין של פוליטיקת זהויות (די, נמאס לי, קצתי).
