חלקים קודמים:
זה טיפשי, אבל כשנתי עומד מאחוריה הבטן שלה מתהפכת מעט. מתרחבת ומתכווצת כמו גרון חנוק ומשאירה את ליה קצרת נשימה.
זה אף פעם לא קרה לה עם אמיר. או עם יונתן או עם תבל.
ליה נוכחת שהיא אוהבת את התחושה הזאת. נתי גורם לה להרגיש כאילו היא הולכת על חבל דק, ולמרות שהיא יודעת עד כמה הסיטואציה מורכבת ("למרות שאת אוהבת לדמיין שיש כאן סיטואציה--" קולה של גיל מנקר בראשה), היא מסוחררת וקצת בהיי. כמו לביאה בסוואנה – לוע אדום, פעור בפיהוק, מוכנה לטרוף את החיים.
"אם אני זוכר נכון, בדיוק קרעת לגזרים את פיקאסו?" נתי מחייך ומחזיר את השיחה למסלול.
הוא הקשיב לה בשיעור. ליה יכולה לדמיין לבבות פורחים סביב צ'יבי ליה קטנטנה. נתי צודק כמובן: יש לה בטן מלאה על הספרדי המעצבן. היא לא אוהבת איך שהוא מכער כל דבר. מוותר על היופי ועל האסתטיקה, "בשביל מה בדיוק? כדי לצייר אישה עם שני אפים?"
"ככה את בוחרת לנסח את זה?" הוא מחייך (ליה נרעדת. היא בטוחה שיש לה עור ברווז על הזרועות).
"למה, אתה רוצה שאני אשמע כמו פלוצית זקנה?"
"צצצק. זה לא מה שאמרתי."
ליה נושכת את שפתה התחתונה ואז מעבירה עליה לשון בזריזות. הם עומדים זה מול זו. נתי מרים גבה, ליה מרימה כתף, באופן שגורם לחולצה שלה להישמט מעט. העיניים שלו נודדות – רק לרגע – משפתיה לרצועת החזייה.
היא לבשה את החזייה הסגולה היום. זאת שהיא ואימא קנו בויקטוריה סיקרטס בדיוטי-פרי, בנסיעה ליוון.
"אני רוצה לשמוע מה יש לך להגיד," הוא מסכם. ושוב מחייך את החיוך הקטן והרגוע שלו. שוב מרחיק את עצמה ממנה.
"אוקיי. אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך." הסומק שפורח בלחייה מהיר ופתאומי. לרגע היא מרגישה כמו ילדה קטנה ומטומטמת, לא בטוחה אם זה מטריד או מדליק.
נתי מסמן לה להמשיך.
"אז ככה..."
הם משוחחים קצת. ליה מקטרת על פיקאסו ועל שאר התלמידים שלוקח להם כל כך הרבה זמן להבין קונספט פשוט. אפילו בראש של עצמה היא נשמעת רברבנית ומתנשאת, אבל נתי מסתכל עליה בעיניים גדולות וירוקות, גרוגרתו עולה ויורדת... היא לא מצליחה לעצור את עצמה ולסתום את הפה.
"אני עדיין חושבת שאת מדמיינת-"
גיל קוטעת את התיאור כשהן סוף כל סוף מוצאות זמן לדבר, כמעט בתשע בערב.
וואו. ליה מגלגלת עיניים. "אפשר את זה ביותר מתנשא? כאילו, תקשיבי. אני יודעת שאני לא מדמיינת. הוא הסתכל. והוא..." היא לא בטוחה איך להגדיר את זה. היא חושבת שהיה לו אכפת. היא אפילו חושבת שהיה לו מעניין לדבר איתה.
"בסדר." גיל נאנחת. "נניח שאת לא מדמיינת. נניח שזה באמת קורה."
"אוקיי...ו?" ליה מזרזת אותה.
"אז...? מה בדיוק את רוצה שיקרה שם? את לא באמת חושבת שהוא..." היא מחפשת לרגע את המילים המדויקות. "אתם לא הולכים לצאת לדייטים."
"אולי אני סתם רוצה לקבל זין מגבר מבוגר." ליה מסמיקה כשהיא אומרת את זה, אבל המצלמה של הוואטסאפ לא מספיק חדה כדי להסגיר אותה.
"נו, די."
"כן." ליה משרבבת את שפתיה בהתרסה. "אני רוצה להתנסות."
"את לא."
"אני כן."
הן נשמעות כמו שתי ילדות בנות שלוש.
גיל – כמו תמיד – היא הראשונה להתעשת. "הוא נשוי, ליה. ויש לו ילדים. והוא מורה בבית הספר. גם אם נגיד שהוא יתחלק פתאום על השכל ויחליט לעשות צעד – זה ממש לא רעיון טוב. את צריכה להוציא את הראש מהתחת."
ליה מחקה אותה בשקט. ואז מתייעצת איתה לגבי הפריטים שתביא לפגישה עם נתי בשבוע הבא.