בסיום הפגישה, נתי מבקש ממנה לחשוב מה היא כן רוצה לעשות בצבא, ומה היא מדמיינת לעצמה בעתיד, באופן כללי. זאת בקשה משונה והיא אומרת לו את זה – היא תהיה עצמאית מבחינה כלכלית וכל השאר לא חשוב, וגם אם לא מתחשק לה, זה לא שיש לה בחירה בעניין.
"למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת שמבוגרים נורא אוהבים לדבר על כמה זה חשוב לממש את עצמך ושיט כזה, אבל זה לא שיש לכולנו יותר מדי אפשרויות. אני לא הולכת לחיות על חשבון ההורים שלי, אז אני לא אלך להיות אומנית מורעבת. זהו."
נתי מרים גבה. "קצת פסימי למישהי בגילך."
היא מגלגלת עיניים. הן עדיין דביקות ורגישות מעט מכל הבכי. "אני ג'ן זי. אנחנו אלה שהולכים להידפק מכל החרא שאתם עשיתם." ליה מושכת כתפיים. "זה לא שיש לי דעות בדרך כלל."
"אני אוהב את זה שיש לך דעות."
"טוב, אל תבנה על זה." היא מסמיקה. נתי מושך אותה אליו. ליה תוהה אם ינשק אותה שוב. אבל הוא רק מלטף את ראשה.
"אני בהחלט אבנה על זה. להתראות, ליה."
"בייייי!"
היא שומעת אותו צוחק ומרגישה קצת יותר קלילה, קצת יותר מפוקסת מכפי שהרגישה כשהגיע לכאן, לפני. פאק. כמעט שלוש שעות.
*
כשאימא בבית שואלת איך היה בערב המגמה, ליה מושכת כתף. היא עדיין כועסת ולא בא לה לדבר, אבל היא מפטירה משהו על זה שהיה נחמד. ועדיין... היא כבר לא שונאת את כל העולם. משהו בתוכה שהיה מכווץ ופגוע התרופף מעט. אחרי השיחה עם נתי והסקס והנשיקות – היא מוכנה יותר לראות גם את הפרספקטיבה של ההורים שלה. או לפחות של אימא שלה.
נתי לא אמר יותר מדי על אבא. היא ראתה את הכעס שלו, וראתה שהוא מתאפק לא להגיד משהו חריף (מה שכנראה הוביל לכך שמה שנאמר בסוף היה מצומצם ולא מאוד עזר לה להבין מה הוא חושב), וליה תוהה אם זה בגלל שהוא לא רוצה להתערב בינה לבין ההורים שלה או אולי הוא מרגיש שככה הוא נותן לה יותר מקום או משהו כזה.
עדיין סקרן אותה לדעת מה הוא חושב בתור מישהו שהוא הורה בעצמו. אבל אולי... אולי זה לא היה קשור. אולי בגלל שהוא המבוגר והיא הילדה, הוא העדיף... לתת לה להיות ילדה. היא קצת מעקמת את האף למחשבה, אבל זה גם לא לגמרי מציק לה. אולי זה אפילו נעים. לדעת שהיא לא חייבת להיות מבוגרת ובוגרת וסבלנית ומכילה כל הזמן.
"את נראית יותר טוב." גיל, שעדיין דואגת לה, סוקרת את ליה בקפדנות בבוקר יום שישי.
"אני מרגישה יותר טוב."
"יופי. דיברת עם אבא שלך?"
"דיברתי עם נתי."
"אוקיי. ואיך היה?"
ליה מהמהמת ונותנת לה חיוך מלווה בהרמת גבות.
"בסססדררררר. לא צריך. אני שמחה שהכול טוב."
"ו...?"
גיל נושכת את שפתיה. "הכול בסדר."
"את מתכוונת שקרה משהו."
"ארר..." היא מתפתלת מעט. "את לא הולכת לאהוב את זה."