אני לא מה שאתם חושבים

קבלו המלצה חמה :)

לאחרונה קיבלתי המלצה ממישהי כאן על פודקאסט בנושא בדסמ בשם "סימנים".

עד כה שמעתי פודקאסטים בנושא באנגלית ולא מצאתי אחד ששווה את הזמן שלי בעברית וזה קצת היה חסר לי, אחרי הכל, אנחנו הישראלים יודעים הכי טוב מכולם לא?

הפודקאסט מוגש ע"י 2 נשלטות נהדרות, אלינור ודורותי, מצחיקות ומעניינות שפשוט תענוג להקשיב להן. 

ניכר שלפני כל פרק נעשית עבודה מקדימה שמאפשרת שיח נכון, ממוקד ואינפורמטיבי בנושא הפרק. 

לזכותן יאמר שהן נותנות במה למגוון רחב של קינקים ולא עושות קינק שיימינג, ובו בזמן מקפידות להדגיש גם את הפרקטיקות והגישות הלא בריאות לעיסוק בבדסמ ולא חוסכות ביקורת. 

הפודקאסט מתובל בסיפורים וחוויות אישיות של שתיהן שזה טאץ' מבורך בהחלט. 

לכו לשמוע, זמין בכל אפליקציות הפודקאסטים ;)

למקרה שתהיתם, אני לא מכיר אותן באופן אישי ולא מחזיק בשום אחוזים או מניות בפודקאסט :)

אם מישהו רוצה לדבר על המצב ולשתף בקושי צרו קשר בפרטי. 

אני לא איש מקצוע אבל אהיה אוזן קשבת לכל מי שיבקש ❤️

הישארו בטוחים ❤️

כנראה שאחטוף לא מעט אש על זה, אבל אני יותר מדי סקרן for my own good... 

התחלפות, אשמח שמישהו יסביר לי איך זה אפשרי.

כשולט אני לא מצליח לדמיין אפילו להיכנע לאחר, אני אתפוצץ הרבה לפני שזה יקרה.  

אני גם לא מצליח להבין איך נשלט יכול להיכנס לstate of mind אמיתי של שולט, אלו תפיסות עולם שונות ואנרגיה שונה בתכלית.

כשאני מנסה להסביר את זה לעצמי אני מיישב את הסתירה ככה:

- השולט לא באמת שולט אם הוא מסכים להיכנע, ואני לא מדבר על שליטה מלמטה, אלא כניעה והתמסרות אמיתית. 

- הנשלט רק "משחק" (acting) שולט באופן רגעי ולא חיי את זה. 

כך או כך זה מתכנס לכך שהמתחלף הוא בעצם נשלט.

אם הגעתם עד לכאן ואתם חושבים להגיד לי שאני אידיוט שלא מבין כלום זה בסדר גמור, אבל כן אשמח שתאירו את עיניי!

אני מודע לכך שיש מי שיחשבו את זה, אבל אין באמור זלזול באף אחד!

רק רצון אמיתי וכן ללמוד ולהבין :)

הנ"ל נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות ומופנה לכל מי שהמלך חפץ בייקרו.

(חשבתי להוסיף את המם של "Change my mind" אבל זה מרגיש מתנשא וזאת ממש לא המטרה של הפוסט)

לאחרונה יצא לי להרהר על כל אותם הדברים, שנראו כסוף העולם באותו הרגע, ובדיעבד התגלו כמתנה. 

בין אם הקורס המומלץ ביותר בעולם שלא הצלחתי לתפוס בזמן הלימודים, שהוחלף לו המרצה ברגע האחרון והתברר כזוועתי. 

או כשיצאתי עם מישהי שהתאהבתי בה מעל כל הראש ושברה לי את הלב, רק כדי לגלות אחר כך שהיא מסובכת עם כל מיני גורמים מפוקפקים.

או כשאיחרתי לראיון עבודה, ובמעלית שוחחתי במקרה עם מנכ"ל החברה (מבלי שאני מודע לכך) ויצרתי רושם חיובי אצלו.

אלו כמה דוגמאות בולטות שעלו לי לראש, אבל יש עוד לא מעט כאלו.

המשותף לכל אלו היא התחושה של סוף העולם. לא יכול להיות גרוע יותר. למה דווקא לי?

אני משתדל להסתכל גם על הדברים הגרועים והמבאסים ביותר בצורה חיובית, כהזדמנות למשהו טוב שהולך להופיע מעבר לפינה. 

מהו סוף העולם שלכם, שהתברר כברכה? 

שתפו בתגובות :)

פגשתי פעם מישהי. 

מישהי מיוחדת. 

במבט חטוף היא סתם עוד מישהי. 

אבל ראיתי בה משהו מעבר. 

רציתי לחלוק איתה את הדרך. 

אך לצערי ראיתי בה מעבר למה שהיא ראתה בעצמה. 

זה היה קצר אבל משמעותי, מבחינתי לפחות.

אני יודע שעוד אמצא מישהי מיוחדת בהמשך הדרך. 

בינתיים אני ממשיך ללכת :)

קרדיט לRealWomanforU, שכתבה פוסט דומה במקביל, מומלץ לקרוא אותו :)

הכלוב סיפק לשולט מתנה:

שמחה וששון - 

בכלוב, שולט יקר; תמצא נשלטות, והמון!

נשלטת ראשונה - בראטית חצופה.

נשלטת שניה - כלבה לקקנית. 

נשלטת שלישית - דיסקרטית חבויה.

נשלטת רביעית - נקשרת לוליינית.

נשלטת חמישית - מזוכיסטית פשוטה, שרק כאב מהאדון רוצה. 

כל הנשלטות יצאו להן לטייל במרחב הכלוב שמחות ומאושרות.

ראשונה להכיר הייתה הדיסקרטית, שדאגה לסגור את הכל הרמטית.

פגש אותה השולט בחדר להשכרה, שעה...שעתיים...שלוש...והיא חייבת לחזור, כבר אין ברירה.

כשחזרה הדיסקרטית לביתה האוהב, המפגש עם השולט למוחה התגנב.

נזכרה איך הוא נתן לה פקודות ואיך היא צייתה, גם כאשר הוא דרש מציצה.

וזו לא הייתה סתם מציצה, לא ולא

כי אם לגרונה השולט חדר במלואו.

דחף ודחף עד שלא יכל עוד...

רוק החל ניגר מפיה, קולות חנק נשמעו באוויר

ופניה של הדיסקרטית, פתאום החלו להחוויר.

אל תצטער שולט נחמד, נביא לך חיית מחמד. 

שנייה שפגש הייתה הכלבה, אותה הוא אילף בקלות ובמהרה. למדה לנבוח, לתת יד, להתגלגל ולהזדיין. בדיוק כמו שהשולט אוהב.

"שבי לצידי" הוא היה אומר, ומיהרה היא לרגליו חיש מהר.

ובזמן שהיא כבר שם ממתינה, את ביציו החלקות ליקקה בהנאה.

ידע האדון שהיא כבר לא יכולה להתאפק, משך ברצועתה והחל אותה לפרק.

נכנס ויצא... נכנס ויצא...

אך אבוי לכלבה!

את יללותיה האדון לא שמע, וכך יצאה משם על ארבע, מטפטפת וכאובה.

אנא שולט - אל תצטער, נמצא לך משחק אחר.

נשלטת שלישית, חצופה ומרדנית.

חשבה שהשולט אוהב לשחק משחקים,

והבינה שטעתה כשנשמע הקליק של האזיקים.

קיללה ומשכה וניסתה לברוח,

אך השולט חזק ממנה ועליו אין לה כוח. 

לבסוף היא נכנעה ולמדה איך לפנק

היא קטנה בסך הכל, ולא יודעת ללקק. 

משם המשיך השולט לדוגי קשוח,

אך הבראטית נחלשה, כמעט עפה ברוח.

אל תצטער שולט אלים - את הנשלטת הבאה כבר תקשור בחבלים. 

את הנשלטת הבאה, פגש הוא בטעות

כשהגיע לסנדת שיבארי בחיפוש משמעות. 

קשר ותלה וחשב לעצמו,

מזל שאיפשר לה להיכנס כך לעולמו. 

כמה חן,כמה יופי... כה אלגנטית,

בחיי היומיום היא בכלל דוקטורנטית. 

כך נגמרה לה הסדנה והם הלכו לדרכם,

והיה זוכר גם לבקש מספר,לו היה יותר חכם.

אל תצטער שולט ואל תתאבל - עם שוט ביד, אין סיכוי שתתבלבל. 

הנשלטת האחרונה, רק מכות היא מבינה. 

מזוכסטית ושרוטה,

חיה מהצלפה להצלפה.

בעודה בוכה החל את פניה לסתור,

יד ימין? אולי יד שמאל? כשאפשר גם וגם הוא אינו צריך לבחור. 

"סמן אותי בבקשה אדון" היא התחננה

היא ידעה שהוא יצליף בה בלי שום הכנה.

"ספרי עד 10" הוא אמר והשוט הונף אל על,

"1 אדוני... 2 אדוני..." זה נראה כמעט קל. 

אך זהו לא הסוף כי הכוח מתגבר,

וכשהגיע ל10 לא יכלה היא לדבר. 

רגליה נוטפות, ולא רק בדם,

כי אם דמעות שהצטרפו והתאגדו הן לאגם. 

היא איננה יכולה עוד, לא יכולה עוד יותר,

כעת האדון יעצור ויתפנה לאפטר-קר. 

אל תצטער שולט מכאיב, יש עוד הרבה נשלטות שתוכל להרטיב. 

כך חזר השולט לכלוב וכתב קצת בצ'אט, קצת בבלוג

שיתף את הקוראים בפגישותיו, אבל הן...

הן רק הפרולוג :)

בשלב הזה בחיים שלי אני מבין שאני מאוד נמשך ליציבות.

קשה לי להתמודד עם אנשים שמתהפכים.

אני צריך לדעת לאן דברים הולכים ולאן הם לא. 

קשה לי להיות אוזן קשבת וכתף תומכת לאדם שלמחרת ידחה אותי, זה פשוט לא עובד. 

לאחרונה נראה שאני ממגנט אלי אנשים כאלו, אנשים שלרגע הם החברים הכי טובים שלי ורגע לאחר מכן אוייבים מרים וחוזר חלילה. 

עד היום הייתי מוכן להכיל את זה, אבל אני מגיע למסקנה שזה סתם פוגע בי. 

אז להם אני אומר (אך בעיקר לעצמי):

Fool me once, shame on you

Fool me twice, shame on me

בואו נדבר רגע על פתיחות...

לא, לא פתיחות בשחמט. 

גם לא פתיחות בטניס. 

אני מדבר על הדבר הזה שאנשים עושים כשהם רוצים להיות כנים זה עם זה.

זו אחת המעלות שאני יותר מעריך אצל אנשים.

האקדמיה ללשון עברית מגדירה זאת כך: 

- נכוֹנוּת לקלוט דברים חדשים או לשמוע דברי אחֵרים

- יכולת לשתף אחרים ברגשות, לדבר בכנות, לא להתבייש וכדומה

את ההגדרה הראשונה פגשתי עוד כילד. הייתי בטוח שזה משהו ברור מאליו, טריוויאלי... הרי אני עושה מאמץ לקלוט דברים חדשים ולשמוע דעות אחרות כדי להשתפר. המסקנה? כולם בוודאי עושים כמוני. 

את ההגדרה השניה פגשתי בהמשך חיי, כאשר התחלתי לקיים מערכות יחסים שונות, לאו דווקא רומנטיות. גם שם הייתי בטוח שמדובר בעניין ברור מאליו, טריוויאלי... הרי אני פתוח עם הרגשות שלי, תמיד מדבר בכנות ולא מתבייש לגעת גם כשזה כואב. המסקנה? כולם בוודאי עושים כמוני. 

ובכן, איך לאמר זאת בעדינות? לא. ממש ממש לא. 

במהלך השנים בהן הלכתי בעולם הזה הבנתי שאנשים שונים בנויים אחרת, מגיבים אחרת, חושבים אחרת.

דברים שחשבתי שהם ברורים מאליהם הסתברו כהפך הגמור. 

אני רוצה לדבר לרגע על ההגדרה השניה.

בעיניי היא הקשה והמורכבת מבין השתיים.

כשאני חושב על בת הזוג האידיאלית עבורי, נפתחת "הרשימה". רשימת המכולת המפורסמת. 

אני לא מאמין גדול ברשימה הזאת. למען האמת במקום מסויים אני אפילו סולד מהקונספט שאני יכול להגדיר ולדרג בנאדם אחר על ידי סט דרישות, אבל אשים את זה בצד לרגע. 

איפשהו בראש הרשימה שלי (הראש מורכב מצבר של תכונות, אין בהכרח סדר של ראשון, שני, שלישי...) נמצאת הפתיחות. 

היכולת לקיים שיח פתוח וכן היא משהו שאני לא מוכן להתפשר עליו. אחד הדברים שהכי מפריעים לי כשאני מכיר מישהי חדשה שמעניינת אותי הוא כשאני צריך "לחלוב" אותה (סליחה בפני בעלי הפטיש אם זה גרם לכם לטריגר). 

אני לא רוצה להרגיש שאני מתאמץ להכיר.

אני רוצה שדברים ירגישו טבעי ויזרמו.

אני לא רוצה להרגיש שהצד השני משחק איתי משחקים.

כשזה קיים אצלה, אני מרגיש הרבה יותר נינוח.

כשזה קיים אצלה, יוצאות ממני כל התכונות הטובות שלי.

כשזה קיים אצלה, היא הרבה יותר מושכת אותי. 

היום אני יודע שזה לא טריוויאלי, אבל בהחלט קיים (:

טעיתי. 

הרסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ובשביל מה?

כי רציתי לעשות טוב לאדם אחר ולא שמתי לב שאני פוגע באדם שהכי קרוב אליי. 

אני קרוע ומפורק לרסיסים.

אני אבוד ומרחף בחלל. 

אני עץ שעקרו מהאדמה. 

אני דג מחוץ למים.

Note to self: 

גם כשאתה עף גבוה, כשהציפור הכי קטנה נכנסת במנוע המטוס יתרסק ולא משנה כמה הוא חדיש ומתוחכם. 

יש לי קטע כזה...

בהרבה מובנים אני כמו כלב צייד, צריך את המרדף, צריך להשיג את הבלתי אפשרי. 

אני תמיד דוחק את עצמי להיות הכי טוב שאני יכול. 

תמיד ארצה ללמוד יותר ממה שאני יכול לקלוט.

תמיד ארצה להתאמן יותר ממה שהגוף מסוגל. 

תמיד אשים לי את המטרה קצת מעבר לאופק. 

כל אלו מביאים אותי לקצה.

שם, במקום הזה, אני הגרסה הכי טובה של עצמי. 

שם, אני חד כמו תער. 

שם, אני רגיש עד אין קץ.

שם, הכל אפשרי. 

הבעיה היא להגיע לשם...

בחיי היומיום, לא תמיד יש לי אחרי מה לרדוף. 

לא תמיד העולם מציג בפניי את המכשול האולטימטיבי, זה שמדליק אצלי את היצר.

ואז היא מגיעה. 

היא מזכירה לי שיש לי עוד דברים לרדוף אחריהם.

והיא מזכירה לי שאני רוצה להיות הכי טוב בשבילה.

היא לא צריכה להגיד הרבה כדי לגרום לי לרדוף, הנוכחות שלה מספיקה. 

והיא? היא לא מודעת. 

היא לא מודעת ליצר הזה שבתוכי.

היא לא מודעת לכך שבשבילה אני ארדוף ואשיג את הבלתי מושג.

עבורה, אני פשוט אני. 

אז כשאין לי אחרי מה לרדוף, מספיק לי להסתכל עליה.

והמרדף יתחיל שוב...

בשבילה.