אני לא מה שאתם חושבים

ניסיתי לחשוב על הרגע שבו הבנתי מי אני.

למה אני נמשך? מה עושה לי את זה? מה מכבה אותי? וככל שחשבתי יותר ויותר הבנתי!

הבנתי, שאין רגע כזה. 

זאת אומרת, אין רגע אחד כזה. 

כשלמדתי שיש דבר כזה "שולט" או "נשלט" כבר היה לי ברור מאוד באיזה צד אני.

לא הייתי צריך לשאול, לא הייתי צריך להתלבט, זה היה ברור מאליו. 

הרי איך אפשר לשלוט על משהו שלא מקבל מרות מאף אחד? משהו שלא מתכופף גם במחיר שבירה של עצמו.

אבל רגע, אני קצת מקדים את המאוחר...

הרשו לי להכיר לכם את שני החצאים שלי: 

הרציונל והאמוציונל. 

האמוציונל הוא החלק החופשי שלי, זה שכותב, נהנה מאומנות, מהיופי של הטבע ושל המתמטיקה, משיחה. הוא החלק שרק רוצה לשחק כל היום.

לאמוציונל יש את היכולות המיוחדות שלו, אלו שרק הוא יודע להשתמש בהן, and boy כמה שהוא טוב בזה.

הוא מסוגל להרגיש כל רגש, להזדהות עם כל אדם, להבין סיטואציה חברתית מורכבת, להקשיב עד אין קץ לתמוך ולהכיל גם את הרגעים הקשים ביותר.

הוא גם הרבה פעמים עקב האכילס שלי, כי כמו שבוודאי כבר הבנתם לאמוציונל אין גבול. הוא מה שנקרא "זורם", הוא מוכן למסעות הכי מטורפים מבלי לחשוב על הפגיעה הפוטנציאלית שלהם.

פגיעה? פחחח הצחקתם אותו. פגיעות זה לא התחום שלו... כלומר, הוא דואג שלא לפגוע באחר, אבל מה בנוגע לפגיעה בי? בשביל זה יש את המבוגר האחראי, הרציונל...

הרציונל הוא השומר, המגן, הקובע האבסולוטי. 

בניגוד גמור ומוחלט לאמוציונל, אותו לא מעניין המסע. הוא לא מתעסק בדברים נחותים כאלו...

יש לו משימות מוגדרות היטב, מטרות קשיחות ופרוטוקולים יציבים.

כשהוא נקרא לדגל, הוא האוטוריטה היחידה בחדר ואבוי למי שינסה לערער על כך. 

הרציונל מסוגל לפתור כל בעיה, להקצות לה את המשאבים הדרושים ולפקח על התהליך. 

כשהוא מקבל את השליטה על הגוף הוא הופך אותי למכונה.

כשהוא מקבל את השליטה על הגוף, הוא מנתק את הרגש לחלוטין (אבל לחלוטין), פועל ביעילות ובחדות מקסימליים עד שהוא מסיים את פעולתו. 

כשהוא מקבל את השליטה על הגוף, הוא אינו סוטה מהדרך ואינו מושפע מגורמים חיצוניים. 

כשהוא מקבל את השליטה על הגוף הוא לא מקבל לא. הוא ידאג להשלים את המשימה בכל מחיר, יהיה אשר יהיה.

אז למה אני מגדיר את עצמי שולט?

לפני אי אלו שנים האמוציונל גילה את העולם הזה של השליטה. הוא גילה שיש לו את הכלים להפוך לשולט טוב כי הוא מבין בזה. מבט אחד לתוך הנפש של אדם והוא כבר יבין...

הוא יזהה ברגע את הרצונות, הצרכים, הפנטזיות העמוקות ביותר. משם הוא כבר ידאג לחווט אותי מחדש ולהפעיל את הגוף כדי להתאים אותי לסיטואציה.

אז למה זה היה כל כך ברור לי שאני בהכרח בצד השולט ולא הנשלט? 

טוב נו אני בטוח שכבר הבנתם את זה...

הרציונל לא ניתן לשליטה.

הוא ילחם בזה גם במחיר של לשרוף את הבית על יושביו. תמות נפשי עם פלישתים ועוד ביטויים בסגנון...

הרציונל אינו מקבל מרות, הוא מעולם לא ידע לקבל מרות. הוא היחיד שיכול לקבוע על הגוף שלי מבלי שיתקיים אחר כך ערעור.

שאדם חיצוני יקבע לו מה עושים?

בלתי אפשרי. 

שמישהו ינסה לרתק אותו?

לא יקרה, הוא חכם מדי בשביל זה. 

שמישהו ינסה למנוע ממנו להגן על האמוציונל?

He'd like to see you try. 

שני החלקים שלי במאבק מתמיד על שליטה. אם כי ברוב המקרים הרציונל לא משתתף בכלל במאבק ונותן לאמוציונל לרוץ חופשי.

אז לא, אני לא נשלט ולא מתחלף.

לא כי לא הייתי רוצה לוותר על השליטה, אלא כי כבר יש לי אדון משלי. אדון שהולך לצידי מאז שהצלחתי לחבר משפט. מאז שהתחלתי ללכת. מאז שהתחלתי לחשוב.

את האדון שלי אי אפשר לכופף, אי אפשר לעקם ואי אפשר להכניע. 

כל מה שנותר לי הוא לקבל את מרותו כשהוא מופיע. 

ובזמן שלא?

את זה אשאיר כבר לפוסט אחר... :)