הפוסט הזה ישב אצלי בטיוטות כמה שבועות והרגשתי שבא לי לפרסם אותו עכשיו...
-----‐-----------------------
לפני כמה ימים דיברתי עם חברה טובה על מה חשוב לי בבת הזוג.
בתור מישהי שמבינה עניין, היא תיארה מה אנשים בדרך כלל עונים כאשר הם נשאלים "מה אתה מחפש בבן או בבת זוג".
כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא ממהר לאמץ נרטיבים וכללים מוכתבים מלמעלה, מה שגרם לי לקפוץ מהכיסא (טוב לא בדיוק קפצתי, אבל הרמתי את הידיים למעלה וסיננתי משהו בסגנון של "מה? לא, לא מסכים")
לזה היא ענתה, "כן אבל אתה לא דוגמה".
לא קניתי גם את זה, אבל המשכתי להקשיב עד הסוף.
אחר כך חשבתי עם עצמי.
למה בעצם התרעומת?
הרי אני יודע מי אני ומה אני רוצה, אני יודע מה עושה לי טוב ומה ממלא אותי.
לפעמים שואלים אותי למה אתה שונה בנוף, והאמת שאני לא בטוח.
בכל זאת, רק על עצמי לספר ידעתי, עולמי צר כעולם נמלה.
אני יכול להיות מאוד מניאק בהקשרים מסוימים(😈) אבל גם מאוד קשוב אוהב ומתחשב ואיכשהו זה לא מסתדר לאנשים לפעמים.
כאשר אני מסתכל קדימה, רחוק (which I often do) על הזוגיות שאני רוצה, על בת הזוג שאני רוצה, אני נוטה לתת משקל לא מבוטל על הדינמיקה והאופי.
חשוב לי לרצות להרים לה, חשוב לי שהיא תרים לי.
ושזה לא יהיה מקרה חד פעמי בטעות כי בדיוק עשינו איזה משהו, לא.
חשובה לי התקשורת, כנות ודיבור דוגרי (אם אני אוהב משהו או אם משהו מפריע לי, אני אגיד אותו בקול ברור, ואני מצפה לקבל את זה בחזרה).
חשובה לי ההדדיות, הרצון הזה בין בני זוג לדאוג לביחד הזה, לא כי חייבים אלא כי רוצים.
חשובה לי המשיכה והקינקים המשותפים, אחרת מאוד קשה לתחזק את זה, אני צריך לדעת שיש לי אחרי מה לרדוף ולהשתפר.
חשובה לי ההסתכלות קדימה והגדרת המטרות שלנו *ביחד*, בכל התחומים.
מה פחות חשוב לי?
דברים שלא בשליטתי, דברים שלא בשליטתה.
דברים ברי חלוף.
בסוף אנחנו נשארים עם הבחירות שלנו ועם האמת והערכים שלנו.
אני מוצא שכשאני נאמן להם, אני מתחרט על מעט מאוד דברים.
