תמימות ועונג

שִׁכְבַת הֲגַנָּה

עֲנָנִים לְבָנִים
אֶת הָהָר מְכַסִּים
כְּמוֹ שְׂמִיכָה לְבָנָה
שֶׁמִּקֹּר מְגַנָּה

וַאֲנִי מִתְכַּסֶּה
בְּשִׁכְבַת הֲגַנָּה
מִסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי
וּמִמִּי שֶׁאֲנִי

וּבַלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ
כְּשֶׁשְּׂמִיכָה לְרֹאשִׁי
אַתְּ מוֹפִיעָה
עֲרֻמָּה, מַזְמִינָה.

וּשְׂפָתַי אֶת גּוּפְךָ מְלַטְּפוֹת
נוֹגְעוֹת לֹא נוֹגְעוֹת
מוּצָפוֹת זִכְרוֹנוֹת
וְאַתְּ מְאַפְשֶׁרֶת
אֶת רַגְלַיִךְ מְפַשֶּׂקֶת

וּבְחֹם עֶרְוָתְךָ
אֶת עַצְמִי מְגַלָּה
ְבְרַעַד גּוּפְךָ
עָלַי מֶגֵנָּה

אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְנוּ
כְּשֶׁגּוּפֵךְ עוֹד בָּעַר מִכְּאֵב וּמֵעֹנֶג
וְעֶרְוָתְךָ עוֹד נָטְפָה תְּשׁוּקָתִי
בשׂפתיי אֶת גּוּפֵךְ אָז לָטַפְתִּי
מְחַפֵּשׂ בּוֹ אֶת תְּמִימוּתִי