לא מאולפת. לא מחונכת. פראית. חוצפנית. מתנגדת.
אני לא רואה אופציה אחרת.
עיניין השליטה פרץ לחיי בבת אחת ותפס אותי הכי לא מוכנה. אבל מאוד בשלה. זה בעצם הדבר היחיד שהרגיש לי 'בית' אמיתי.
פתאום נטרפתי לדעת שגם אם רק יכתוב לי 'היי' אני מתחילה לטפטף. עצם ההתארגנות למפגש גרמה לזרמים עדינים בין הרגליים שלי. כשהוא תפס חזק את הצוואר שלי והסתכל לי בעיניים, הרגשתי באמת שלו.
עכשיו, יש כאן פואנטה.
הבנה בסיסית במהותה.
הוא השולט. אבל אני השולטת.
אני שמה לב לקיצוניות כאן. השולטים רוצים שיחכו להם, ילקקו להם וימסרו להם את כל החורים.
ואני אומרת, אתם בכלל לא מבינים.
כשאני לא מסוגלת לשלוח תמונה לאחר, הוא שולט בי.
כשאני מרטיבה רק מהמחשבה עליו, הוא שולט בי.
כשהנשמה והנשימה שלי תלויים בו, הוא שולט בי.
הוא כבר לא בחיי וזאת השליטה האמיתית.
ואין לי כוחות או רצון למשהו אחר, שיבנה לאט ובתשוקה.
בינתיים, הוא השולט. בינתיים.
