" ומי אמר שזה אסור"
מי אמר שכולם צריכים אותו דבר?
מי אמרר שזה מתאים לכל אחד.
אני חושבת שאני מוזרה קצת אבל בקטע טוב. לא מתמסרת לזרם של הנהר... רוצה יותר מזה.
קח אותי על אחרותי ותעריך אותה. " ואם אתה הולך קח אותי אתה שומע זאת אני שרה אליך"
מדמיינת אותנו במיטה הגדולה
אתה עוטף אותי מאחור תחת השמיכה
ואני מלאה בזין שלך,
מידיי פעם אתה דוחף אותו חזק לתוכי ואני מרטיבה
ולעיתים אני מתנועעת קדימה ואחורה והזין שלך מתקשה בתוכי.
ליל מנוחה
חיבוקי
ככה אני רוצה לישון הלילה.
"אין אנו מכירים אלא את הדברים שהורגלנו בהם"(מתוך הנסיך הקטן).
אני מעדיפה לנסות לצאת ממה שהורגלתי בו.
זה לא קל או פשוט אבל זה מאתגר.
זה לא פשוט להיות "אחרת" בעולם שבו אנחנו מתויגים או מתייגים.
כי 4 רגליים וזנב זה לא בהכרח כלב אלא יכול להיות איילה או זברה או מיצפטל.
מזמינה אתכם ואתכן להרהר בציטוט כמוני.
האם אני רוצה ללכת אחרי העדר או לא.
למה כאן דווקא, מעוז, הכבוד לשונות לכאורה, אנחנו מתויגים?
האם אני במקום הנכון?
אני מבלבלת
מחד אני כאן, אבל לא שולטת ולא נשלטת.
האידך יש לי קשר ואני עד כה מרוצה בו וממנו.
ה
מאידך כמות הפניות בתיבה בסגולות מבלבלת אותי.
אני לא באמת ילדה הכי חסרת ניסיון
יודעת את כללי המשחק כאן.
אבל אני בוחרת להישאר נאמנה למאהב שלי.
בדרך כלל אני פוגשת לשיחה גברים שאין להם גבול, שרוצים להפריד ולמשול, שמסבירים לי שבעצם אני נשלטת או שולטת שבטוחים שיצליחו לתת לי כל מה שאני צריכה.
אני לא ביקשתי דבר
ומי שארצה לשוחח איתו אין המשמעות שאני רוצה להיות איתו באינטימיות.
הניחו לקשר שלי
אין מי שיכול להכנס או ליצור חיץ. רק אני או הוא.
אני מתבלבלת מהכינויים שלכם. ולא
אני לא רוצה לטרוף יותר ממה שטוב לי.
כשאני נאמנה אני נאמנה. השאר ידידות וירטואלית בלבד ללא התניות.
תודה ל546 הפונים בתיבה. אני לא מתכוונת להגיב או מסוגלת להגיב לכזו כמות.
כשאני מסרבת למישהו זה תמיד בנועם "לא תודה"
מה שמוזר לי שהם דווקא יותר רוצים כי מסתבר שנימוס של לומר לא תודה כבר לא קיים.
אהה עוד עניין:
תבינו יותר טוב את המשפט השגור כאן "שליטה מקבלים ולא לוקחים"
לרובכם אין מושג מהו.
הבא בתור שכותב את זה בפרופיל ולא מבין מהו, יכתוב אותו 100 פעמים כעונש.
ותודה למי שמנומס ומכבד את הגבולות שלי
שהפיות מתעוררות משנתן
רגעים כאלה עושים לי טוב.
עוד מעט שקיעה
ואני במרפסת מביטה על השמש שנעלמת.
לפעמים גם אני נעלמת.
ככה זה, ככה אני.
לא להעלב.
כי לפעמים מה שטוב נכון לאותו הרגע ואין שני לו.
יחד עם הפיות שנעלמות עם שחר,
גם לי בא לרקוד
ולאבד קצת את הראש.
העיקר שבבוקר הכל יחזור לקדמותו.
אז עוד מעט זה מתחיל. תרקדו איתי?
זה נעים שלמישהו אכפת מה אני כותבת.
אגב, אתם קוראים עד הסוף?
כי אני מאוד משקיעה.
"הדברים שגורמים לי להיות שונה, הם הדברים שגורמים לי להיות מי שאני"
קראתי רבות את המשפט הזה.
בתחילה לא הבנתי אותו, הלכתי עם העדר עם הנורמה.
עכשיו אני חושבת שאני מבינה יותר את חכמת פו הדב.
אני לא מפחדת להיות אחרת מהשאר, אני זו מי שאני. 2 רב
החומות נפלו, ועכשיו אני מתחילה להבין במה אני שונה או( אחרת). לאט אני נעה בעולם הזה יודעת יותר מה אני כבר לא!.
עוד לא יודעת במה אני שונה. אבל יודעת:
השונה יהפוך אותי למי שאני.
בינתיים זורמת עם מי הנהר שלי, כי "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים."
מצאתי בינתיים חבר לדרך שלי, שלא מאיץ בי ונותן לי להרגיש בטוחה.
הלוואי וימשיך ככה.
נדיר למצוא מישהו שמדבר בשפה שלי
שמקשיב
שמוכן ללכת בקצב שלי.
אני שיניתי את התכניות
ואני שמחה כי נתתי לו לבקר בתוכי.
מעטים ספורים היו שם
וחשבתי שכבר לא אהיה רטובה
הוא הוכיח אותי אחרת
תודה בייבי
נהנתי מאודדדדדד
אתה טוב לי, הפכת יום זוועה ליום כיף ועונג
כשפונה אליי שולט
קורא לי גורה
ומבטיח שאיתו אראה את האור.
מבירור קצר הוא צעיר ממני ב3 עשורים כמעט, רווק במרחק יותר מ120 ק"מ ממני.
אהה והוא מבקש תמונה
הסברתי שאני תפוסה הוא שאל אם הסתבכתי בשיבארי. 🤔
לא יודעת אם לצחוק או לבכות..
מסתבר שזה לא משנה מי את או מה את מחפשת לעצמך, ממילא אינך רואה את האור.
רציתי לשלוח לו תמונה של ילד על ברכי אימו שצולפת באחוריו.
אני נגד אלימות
אבל לפעמים
רק מכות עוזרות.
יש לך כנפיים
תעופי רחוק
תלמדי להיות מלכה בעולם של נמרים
וגם אם תהיי שם לבד,
יש לך אותך.
לפעמים אני מרגישה לבד בין המון אנשים,
לפעמים אני מרגישה ביחד איתך כשאתה רחוק ממני.
לקום על הרגליים כשנפלתי, כואב אבל מתבקש.
לאט לאט אני חוזרת לעצמי אחרת.
אני לא רוצה להיות מה שהייתי, אני אחרת.
מה זה אחרת הם שואלים
ואין לי תשובה
בעצמי מחפשת את עצמי בחושך.
אבל מאמינה שאמצא את האור
או שאלך לאיבוד.
ואם אלך לאיבוד,
תחפש אותי?
כשתמצא תעטוף אותי בזרועות פתוחות חמות.
חיבוק של בית.
זה חסר.
