לפני 5 חודשים. 20 ביולי 2024 בשעה 18:48
טוב אחי...
מתי הדין בפון יהיה כמו הדין בתל אביב??
המושבניק
ברוכים הבאים לחיים שלי, סוף סוף יש מקום שאני יכול לשפוך בו את כל מה שאני חושב...מצד אחד עומק (כן יש עדיין גברים שמביעים רגש...)
מצד שני...
מקווה שתהנו מהעולם שלי ושתביעו את דעתכם.
לפני 5 חודשים. 20 ביולי 2024 בשעה 15:23
אני מתגעגע לים
אבל לא סתם ים
כי בטח תגידו "מה הבעיה? יש בשפע"
אז לא!
אני מתגעגע לחופים של הצפון
החופים עם הלגונות
החופים שבלילה אין אף אחד
שאתה יכול לפרוס אוהל
עם מי שבא לך
מדורה
וכל הלילה להזדיין באוהל
להנות
להרגיש
לחיות
לחיות..
להרגיש חי!!!
ואז בבוקר
זריחה
אנחנו קמים מהשמש
שמלטפת אותנו באוהל
המדורה היא ערימת גחלים
ואנחנו הולכים לשחיית בוקר
רק אנחנו
בלגונות
בים
עד שפתאום בשבע בבוקר ככה
אחרי השחייה
הצבעים בשמיים כבר מאירים את היום שמתחיל
ופתאום אישה אחת מבוגרת
ועוד אחת
ועוד איש
הולכים להם לאורך השביל
ליד החוף
ואנחנו
עייפים אך מסופקים
מניעים את האוטו
ומתחילים לטייל לנו
אני מתגעגע לים
לחופים
שעכשיו נמצאים באיזור סגור
באיזור לבנון של היום...
לפני 5 חודשים. 19 ביולי 2024 בשעה 17:35
וזה כל הסיפור...
לפני 5 חודשים. 15 ביולי 2024 בשעה 18:33
עוד פוסט של עצבים של צפוני 😅
לא מספיק הטינדר מראה לי את הבנות השוות של ביירות
(לא וואו האמת)
לא מספיק הוויז לא עובד
טילים, כטבמים ומה לא זה כבר ברגיל
טוב את כל החרא והמרמור אתם כבר יודעים מפוסטים קודמים...
עכשיו גם האינטרנט והטלפון משובש!!
ולא, זה לא בגלל ה-wifi אצלי
או בחבילת תקשורת
אלא זה באמת!!
משבשים בכוונה גם את זה כמו הוויז והטינדר והוולט
עכשיו גם את האינטרנט והטלפון
קיצר...
אין באמת בית בטוח
אין תקשורת
אין צפון!!!
אבל למה רק אין?
יש תסכול
יש יאוש
ויש בעיקר עצבים!!!
אבל יש גם אנשים מברזל של צפון!!!
ולא אפסים שלא סופרים אותנו!!!
כנראה שיהיה עוד ים פוסטים על המלחמה והיאוש אבל...
ככה זה שיש מלחמה שלא מדוברת
ואתה מרגיש בתוכה...
לפני 5 חודשים. 13 ביולי 2024 בשעה 17:34
כל כך קשה איתך
מחכה ומחכה
רוצה וחושב
מתי?
מתי אראה אותך?
מתי נצא מהעולם הוירטואלי לעולם האמיתי...
נגשים מה שאנחנו חושבים עליו כבר שבועות...
הזמן עובר והמחשבות...
מסקרנת
גורמת לציפייה
אבל מתחיל לכרסם השאלה של מתי והאם?
המשחק הזה מסוכן
מעצבן
סוחף
מרגש
מה יהיה שנצא מגבולות המשחק?
מה יקרה?
האם זה ימשיך?
האם ייתפתח?
זאת ועוד בפרק הבא...
כשהוא יקרה...
לפני 6 חודשים. 23 ביוני 2024 בשעה 17:34
וואי הצילוו
אני חייב שקט
לא מסוגל
מנסה להתרכז ולא עובדדד
הטאבים במוח פועלים אקסטרה
יותר מדיי הסחות
איפה השקט??
חייב לשבת על התחת ולא מצליח...
איך עשיתי את זה במשך 4 שנים???
אההה
אני משתגע
הקשב וריכוז התפרץ במלוא המרץ
וואייייי
אההה
פעם ראשונה בחיים ששוקל ריטלין
איך נרגעים ויושבים???
(פוסט שנכתב בחצי דקה מרוב מהירות ולהשפריץ שטויות מהמוח)
לפני 6 חודשים. 22 ביוני 2024 בשעה 18:53
הלכתי בבוקר
עשיתי את הקניות בשבילנו לשבת
לארוחת שישי
הייתי בשוק
קניתי את הדגים שאת אוהבת
את הירקות
הדגים שלך והחלה שאוכלים איתם
וואו
אני חוזר הביתה
את בדיוק עם הקפה והסיגריה לפני הבישולים
מחכה שאביא את המצרכים
את באה
לוקחת את הסינר כדי לא להתלכלך
ולפני שאת שמה
אני לוקח לך אותו מהיד
"את לא צריכה את זה"
"אבל אני אתלכלך"
"מעולה
אז תורידי את הבגדים ותשארי רק עם חזייה ותחתונים"
את מורידה את הבגדים
נשארת עם הסט השחור שלך
החזייה השחורה
והחוטיני הדק
שמבליט את התחת הסקסי שלך
את מתחילה מהחלה
מפזרת קמח על השיש
באה להתחיל את הבצק
אני לוקח את הקמח
ומלכלך אותך
מתחת לגרון
מעל החזייה
הצוואר והחזה העליון מתחילים להיות לבנים
"אמרתי לך שאת צריכה להוריד את הבגדים ולהישאר רק עם הלבשה תחתונה
מזל, כי אחרת הם סתם היו מתלכלכים"
שמה את הבלילה במיקסר
תוך כדי שהבלילה נהפכת לבצק
את עושה לי טיזינג
מתכופפת
ומזיזה את האגן
התחת שלך מתחיל לרקוד
להתנוענע
לוקחת את היד
מפליקה על לחי שמאל
התחת מתחיל להיות לבן מהקמח
מהיד שלך
המיקסר סיים
את לוקחת את הקערה
ומתחילה ללוש
לשה את הבצק עם כל היד
נכנסת לזה
זה קשה ואת פולטת גניחה
אוי איך אני אוהב את הגניחות האלה...
את מתאמצת
כל הגוף שלך זז ביחד עם היד שלך בקצב
התחת שלך ממשיך לקפוץ
זהו
הבצק מוכן
את מכסה אותו ושמה בצד
נעבור לדגים
את מטפלת בדג
וחותכת את העגבניות, השום, והפטרוזיליה,
הבצל והפלפל
מתחילה לטגן על הגז
"תזהרי על הסט שאני אוהב"
השמן בסיר מתחיל לבעבע
את שמה את המצרכים
מוסיפה מים
שתי טיפות קופצות לך על החזה
"את צריכה להוריד את החזייה
שלא תתלכלכי"
את עושה מה שאני אומר
את עם הגב אליי
הגב חשוף לגמרי
את מתעסקת עם הסירים
שמה טיימר לכבות את הגז
מרגיש איך אני מתחיל להתקשות
את עוברת לסלטים
מתחילה לחתוך
התחת שלך נוצץ מדי
אני מרגיש שאני צריך את החזה שלך ביד שלי
הפה שלי מתחיל להיות עם ריר ממך ומהריח
אני מוריד את המכנס
בלי שאת שומעת
בשקט
את בשלך
מבשלת
אני בא מאחורייך
מזיז את התחתון
התחתון רטוב
מסתבר שזה הדליק גם אותך
מעולה
אני מזיז את התחתון ואז מכניס את הזין שלי
לתוכך
"את לא מפסיקה לחתוך"
אני מצווה עלייך
את חותכת את הירקות לסלטים
ואני מזיין אותך תוך כדי
את זזה קדימה ואחורה
הקצב שאני יוצא ונכנס
מכתיב לך את החיתוך של הירקות
את שמה בקערה את הסלט
ואני יוצא
"תסתובבי"
את מסתובבת ואני מוריד אותך לרצפה
דוחף את הסין שלי לתוך הגרון שלך
שומע את קולות המחנק שלך מהזין
הוא עמוק בתוך הגרון
את מתחת לגז
צמודה למגירות
אני מוציא תרווד מעץ
ותופס לך את הסנטר עם היד
"עכשיו את שלי
תזחלי לספה"
את באה להתרומם כדי ללכת
ואני מוריד אותך
"לזחול אמרתי!!"
את מתחילה לזחול
התחת שלך זז
לחי שמאל לבנה מהקמח עדיין
לא טוב
לוקח את התרווד ומפליק לך
"איי, כן"
"אמרתי שאת יכולה לדבר?"
עוד חבטה עם התרווד
התחת שלך נהיה אדום
אדום כמו שאני אוהב
את ניגשת לספה
ואני שם
את עולה עליי
הכוס מתכווץ מהזין
את מתחילה לרכב
לזוז
היד שלי
עובר לך על הגוף
על הבטן
עובר לך על החזה
תופס את החזה שלך
עובר עם היד על הגרון שלך
את מרגישה את הגרון שלך נמחץ
את באה לגמור
עוד שנייה
הנה זה...
יש צלצול של הטיימר
את הולכת לכבות את הגז
ונשארת עם החרמנות
רטובה
לפני 6 חודשים. 18 ביוני 2024 בשעה 16:43
השקיעה נחתה
מתמוססת מעל הים
שקיעה על מה שהיה פעם קירבה
שקיעה שמרמזת שנגמר סיפור אחד
ומחר יתחיל סיפור אחר
אבל בין הסיפורים
הלילה עולה
החושך
ההרגשה השחורה
ובלילה
שאתה בתוך החושך
אתה מנסה להיזכר
שמחר תעלה השמש
ותאיר
ותשטוף את העיניים בטוב...
מתי האור יעלה?
מתי השמש תפציע ונחזור להתמוגג ממנה
מעל יערות הגליל?
בכביש שמשני צדיו עצים ירוקים שמלטפים את העיניים, ומולך ים כחול מכחול.
מתי נהיה בלי פחד
עם אוהל בחוף היפה, שם בין הסלעים המסתתרים, החוף הפרטי שלכם
נשחה בלגונות, באגמים שנוצרים בתוך הים.
זר לא יבין
את ההרגשה שלצאת מהאוהל
ומולך ים כחול, שחיית בוקר
וקיפול...
לראות את המבוגרים ביחד איתך שוחים בשבע בבוקר ולומר בוקר טוב למציל שפותח את הים...
זר לא יבין את האיזורים שלך בין היערות...
היערות שהיום שרופים...
החופים שאין גישה אליהם...
היופי שמסתתר...
אנחנו בלילה
ומחכה
מחכה כבר שהשמש תפציע
ותנקה את הרסיסים והרע
שהשאירו אצלנו...
שנוכל סוף סוף ליצור שוב חוויות במקומות שאהבנו....
במקום שבו אנשים בילו וחייכו
היום השתלטו על המקום הכטבמים...
אור הבוקר
מחכה לך
כולנו...
לפני 6 חודשים. 15 ביוני 2024 בשעה 17:19
האצבעות כבר מעקצצות
הדופק עולה
הפה נהיה עם ריר
האף מתחיל להריח
המחשבה מתערפלת
הרגליים מובילות
והמוח כבר מתחיל להרגיש
עוד רגע
עוד שנייה וזה כאן
הדבר שלו כל כך חיכית
שייחלת
החופש
אבל אמיתי
לא כזה שאחרי יומיים נגמר
לא חופש כזה שאתה עסוק
אלא חופש
תעשה מה שבא לך
תתפרע
עוד קצת
עוד טיפה
אתה שם
והגיע הרגע
שבו אתה לא תצטרך לקום לעוד יום של סבל
ואתה תדע
שאתה שם
מחייך
והולך לטרוף את הכל
כי החופש הוא שלך
והוא פה
מחכה לך
אז רק תגיע
לפני 6 חודשים. 12 ביוני 2024 בשעה 7:38
לא צריך שעון מעורר
יש את צהל
לא צריך שעון מעורר
יש את חיזבאללה
לא צריך שעון מעורר
כי בחודשים האחרונים
השעון מעורר שלי
זה המטוסים שבשנייה מבליחים את השמיים
הצליל המוכר של מטוסי תקיפה, מסוקים לבית חולים
השעןן מעורר שלי אלה ההתראות של הצבע אדום מהאפליקצייה בטלפון
רוצים לדעת מניין חוסר השינה שלי?
לא, לא מהאמבטיה אלא מחיזבאללה...
ודווקא בכל הטירוף
מה שמלחיץ אותי זה השקט...
חוסר זמזום הרחפנים והמזלט"ים
חוסר רעש הדי הפיצוצים של התקיפות בלבנון או התקיפות של החיזבאלונים...
פתאום שאני נמצא במקום שבו הבית לא רועד לפחות 3 פעמים ביום...
זה המלחיץ...
כי שאני בבית המוכר
עם כל האקשן
שם מרגיש בטוח
ויוצא כך מצב
שאני נבהל מרעש של אופנוע מתחת לרחוב
מאשר מרעש של מטוס תקיפה או רעידת בית...