לפעמים קורה שלעתים קרובות אני בדרך כלל מרגישה ככה. כשנותנים לי הדרכה אין להשיג את ההשגים, להגיע להגעות, למלא את המלאות...
בניהול זמן
בניהול בית
בניהול כספים וחשבונות ומסמכים
בכל הבורוקרטיה מסביב הטיפולים שלי ושל הילדים. וזה טיפולים שמגיעים להם לפי החוק המחייב אותי לתת להם את הטיפול הנדרש. לפי החוק. ועוד יש מה שאפשר לקבל לפי הזכויות. וגם בפרטי לפי הצורך...
אני באמת מזדהה עם ההרגשה של גברים כשהזין שלהם מתחיל להתנהג לפי הרצון שלו. עומד מתי שבא לו. לא עומד מתי שבא לו. גומר או לו גומר. נופל באמצע. קופץ בסוף... מוביא אחרי נשים שבכלל לא כדי. ואחרי אלה שדווקא ממש כדי - אפילו לא זז לחצי מ"מ ולהיפך, מתכווץ ומכריז שביתה...
כך בדיוק המוח שלי...
האדון שלי (הלא שלי) נבהל ומצתער נורא מכמות הזמן שאני מבלה ומבזבזת בהתכתבויות עם כל מני אנשים. הכי מרגיזה אותו ההתכתבות שלי עם הזבל האנושי. ואיך היא מרגיזה אותי!!! ואני מבינה שמתכתבת עם זבל כבר אחרי 2-6 הודעות - ובכל זאת המוח החמור הזה העקשני מסרב וממשיך ולא מקשיב לכלום.
ואני מסכימה שכדאי לבנות לו"ז, להשקיע את הזמן בעבודה או בריאות או בית או ילדים או לפחות אנשים שווים!
ו - לא. המוח שלי מסרב לשתף פעולה.
ככה! אומר לי מוח. רק הרד קור!
אני לא מרוכז
אני לא פעיל
אני לא מדויק
אני בשלילי לעולם
אז מסרב להתקשר לצד האור. אהיה בצד של החושך!
****הנה, עכשיו כבר חצי שעה אני מנסה להתחיל להכין את הירקות למרק סלק. כל הירקות מולי על השיש. ואני מסתכלת עליהם ולא מסוגלת להתחיל לקלף ולחתוך. למה?
ככה! אומר לי מוח!
לא_בא_לי!
