מגרש משחקים

אני רוצה להרוויח שכר נורמלי, לדעת שהמקצוע שלי מתוגמל כיאות ושאני יכולה למצוא בו עבודה שאשתכר בה בכבוד.
אני רוצה לקבל בדיוק אותו שכר כמו עובד גבר בעל אותם השכלה / ניסיון / ותק כמו שלי ולא להרגיש שאוטומטית מציעים לו 1,000 ש"ח יותר רק בגלל שהוא גבר.
אני רוצה זוגיות טובה, רצינית, ארוכת טווח.
אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן (לפחות לא ברבנות... אבל זה כבר שייך לפוסט אחר).
אני רוצה אני רוצה מתישהו בעתיד להיות אמא.
פעם חשבתי שאני רוצה לפחות 3-4 ילדים. היום אני יודעת שאם אני רוצה גם קריירה ואולי דוקטורט מתשיהו כנראה שאעשה 2-3 ילדים.
אני רוצה שיהיה לי בעתיד בן זוג שלא רק יגיד שהוא רוצה להיות שותף מלא בגידול הילדים אלא שפשוט יהיה שותף מלא בגידול הילדים ושהמדינה ומקום העבודה שלו יאפשרו לו זאת.
אני רוצה להרגיש שהגוף שלי בסדר עם כל גודלו ושגם אני זכאית לצרוך בגדים אופנתיים במידות שלי ולא להסתפק במספר חנויות שנקראות חנויות למידות גדולות והפכו לחנויות למידות מלאות עם בגדים במידות גדולות במחסן ולא בתצוגה בחנות.
אני לא רוצה שיסבירו לי שהעישון מזיק לבריאות ויטיפו לי להפסיק. אני מודעת לכך לבד ועדין בוחרת להמשיך לעשן.
אני רוצה שיפסיקו לשאול אותי מה עם חתונה וילדים ושלא ידברו איתי על השעון הביולוגי שלי. כנראה שאצלי הוא מתקתק הרבה יותר לאט.
אני רוצה שכל פעם שאני הולכת לרופא הוא יבין שהגוף שלי שייך לי ולכן צריך להסביר לי הכל ואי אפשר סתם לדחוף לי תרופות ולהתנשא מעלי בגלל הידע שיש לו ולי אין (תקף גם לגבי רופאות).
אני רוצה שכשאני נכנסת לאוטו ונוהגת לא יקטלגו אותי ישר כנהגת גרועה רק בגלל שאני אישה.

אני רוצה עוד הרבה דברים. אני חושבת שבעיקר אני רוצה את היכולת להגיד "אני רוצה" או יותר נכון להגיד "אני רוצה וזה בסדר ולגיטימי, צודק והכי נכון בעולם ושיקפצו לי כולם!". אני רוצה לדעת שהדברים שאני רוצה יכולים או עשויים להתגשם אבל לפעמים נראה לי שאני חולמת רחוק מדי.

ובעיקר - אני רוצה שכל מי שקורא את הפוסט הזה יגיד - "וואללה, צודקת" ושלא יחשוב שאני כלבה פמיניסטית דורשנית (ולא כי אכפת לי מה חושבים עלי...).

הייתי היום במסגרת אירועי יום האישה הבינלאומי באירוע שכלל הרצאה על אוננות והדיבור עליה ובהרצאה על אהבה עצמית. קשה להיות אישה ב-2007. במיוחד קשה להיות אישה שונה ב-2007. קשה להיות מישהי שאוהבת בדס"מ כשחלק מהחברה עדין אוחזת בסטיגמות לגבי בדס"מ, קשה להיות רווקה בחוגים מסוימים, קשה להיות אישה שמנה שלא ממש נכנסת להגדרות החברתיות לגבי המראה הנשי הנכון וגם לא ממש רוצה להיות מישהי שיש לה את המראה הנשי הנכון מכיוון שיש לי בעיה עם המראה הזה, עם מה שעומד בבסיסו, עם מהותו.

במהלך ההרצאות היום מצאתי את עצמי חושבת על אוננות, מין ואהבה עצמית ועלי. חשבתי על כך שעד לפני כמה שנים לא אהבתי את הגוף שלי בכלל. גם היום אני לא ממש חיה בשלום ובאהבה שלמה עם הגוף שלי אבל היום אני לפחות אוהבת חלקים לא מעטים ממנו ופעם לא אהבתי את רובו.

אני חושבת שהאירוע ששינה את יחסי לגוף שלי היה הפעם הראשונה שהחבר הראשון שלי ראה אותי עירומה. אני זוכרת את התחושות שלי לפני. לא הבנתי איך גבר כלשהו יכול להמשך למראה שלי מכיוון שבזמנו אני לא מצאתי את המראה שלי מושך והתביישתי בעצמי. חשתי בושה, הייתי בטוחה שהוא לא יאהב את מה שיראה, שיחוש דחיה, שלא ירצה אותי יותר. כשהתפשטתי לא הרגשתי נוח בכך בכלל. הייתי מוצפת בכל התחושות הללו, מנסה להיות עירומה לידו, או יותר נכון לבושה "רק" בכל הפחדים שלי, מצפה לגרוע מכל ובינתיים משתדלת להמשיך להתנהל בטבעיות כאילו הכל בסדר ולא מתחוללת בפנים שום סערה.

אני זוכרת שהוא הסתכל, חייך, נגע, ליטף, חיבק, ליקק ועשה הכל כדי לענג. אני חיכיתי שמשהו פה ישתנה, חיכיתי לשמוע ממנו איזה משפט לא מרוצה, לראות את פרצופו מתעקם. חיכיתי וחיכיתי ובסופו של דבר הבנתי שכל הסרט שבניתי לעצמי בראש לא עומד להתגשם. שלהיפך! הוא אוהב את מה שהוא רואה! הוא מרוצה! הוא נמשך! הייתי בהלם ואחרי כמה ימים שבהם התבחבשתי עם עצמי לגבי מה שקרה החלטתי שאם הוא אוהב את הגוף שלי כנראה שגם אני יכולה לאהוב אותו.

אני חושבת שחבל מאוד שלמדתי לאהוב את הגוף שלי רק אחרי שמישהו אחר למד לאהוב אותו. אמנם אחר כך התחיל תהליך של אהבת הגוף שאת רובו עשיתי לבד ואני מאוד גאה בתהליך שעשיתי. לא שאין להמשיך, דווקא יש עוד דרך ארוכה, אבל גם הדרך שנעשתה עד כה חשובה ואולי היא הכי חשובה כי היא ההתחלה וללא התחלה אין כלום. חבל לי שעברו שנים של שנאת הגוף עד שמישהו אחר העיר אותי והראה שיש דרך אחרת. אני יודעת דבר אחד - מאז למדתי שבכל מה שקשור אלי אני רוצה לאהוב את עצמי - את גופי, את נפשי, את נשמתי, את כל הדברים שהם אני - בגללי. אני רוצה להעיר את עצמי ולא לחכות לאחרים שיעירו אותי.

בצער רב חברה שלי נאלצת למסור את החתול האהוב שלה (עקב מעבר דירה ).
מדובר בחתול פרסי מעורב לבן וארוך שיער, מדהים ביופיו ובאופיו, שובב, חכם ומלא חיים. היא תשמח אם יימסר למשפחה טובה הגרה בבית עם גינה, שאוהבת ומכירה את אופן גידול החתולים. כמו כן חשוב לציין כי המסירה נעשית עקב אילוצים שאינם תלויים בה.
צ'מפ יימסר עם כל הציוד שלו (ארגז חול, כלי אוכל, מנשא, מברשת שיער, משטח גירוד).
צ'מפ בריא, מחוסן ומסורס.
לפרטים אנא שלחו אלי מסר.

~ כל השווים הומואים ואם הם לא הומואים הם נשלטים.

~ פולניות הן שולטות מנטאליות מלידה.

~ אחד הדברים היותר מצחיקים הוא סאבית שמרביצים לה והיא צועקת: "איה, זה כואב!".

זה חייב להיות הדבר הבא בהופעות בדנג'ן! 😄
http://www.stockroom.com/Anal-Ring-Toss-P2862.aspx

איזה מקסים! 😄
אני רוצה כזה.

רק חסרים לי קוסם וארנבת...

ב-22/9/06 פירסמתי פה פוסט שנקרא "אני כבר מתחילה את רשימת הקניות לשנה החדשה" ובו כתבתי שאני רוצה מצבטי פעמונים. ראיתי את אלו - http://www.stockroom.com/Nipple-Clamp-with-Bell-P580.aspx באתר של ציוד בדס"מ ומאז אני מפנטזת על הרגע שבו הם יהיו שלי.

לפני שבועיים בערך פיה של חורף, חברתי היקרה, ואני עשינו שופינג ובזמן שחיפשנו משהו אחר לגמרי מצאנו פעמונים! פעמונים יפהפיים בכל מיני גדלים וכל מיני צבעים. הסתכלנו אחת על השניה וידענו שאנחנו הולכות להכין לי (מיד אח"כ הסתבר שגם למעתיקנית הקטנה 😉 מצבטי פעמונים!

בסופו של דבר היו לנו פעמונים אבל לא ידענו במה נשתמש כמצבטים ואחרי חיפושים ועזרה מאנשי הכלוב הגענו לרעיונות הסופיים ויצרנו לנו מצבטים!

או בקיצור - יש לנו סטארט אפ! -
"משחקי פיות בע"מ", מנכ"ל - mind games (בגלל שללא הערגה שלי למצבטים מהלינק לא היינו עושות כלום), סמנכ"ל ייצור - פיה של חורף (כי יש לה ידי זהב ואם היינו סומכות רק על יכולותיי במלאכת יד לא היינו מגיעות רחוק...)

את התוצאות המקסימות אתם מוזמנים לראות באלבום שלי.




ורק רציתי לומר -
יששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש!!!
סופסוף יש לי מצבטי פעמונים 😄

רוב האנשים יגדירו טוטאליות כהתמסרות רגשית עזה של השפחה לאדונה, מישהי שבינה ובין אדונה קיימת קרבה עמוקה כל כך שהיא מאמינה בו בעיניים עצומות (או עצומות כמעט) ובוטחת בו מעבר לכל ספק. מישהי שקיימת בינה ובין אדונה שליטה מנטאלית בעוצמות חזקות עד כדי כך שהיא תחשוב על כל דבר לפי צורת מחשבתו של אדונה, תראה כל דבר בעיניו, גם אם בסופו של דבר תבחר לפעול אחרת, בניגוד לדרכו. מדובר פה בקרבה עמוקה מאוד בין שני אנשים, דבר שיכול להיות מושג רק לאחר תקופת זמן לא קצרה ובעיני, רק כאשר יש אכפתיות, הערכה הדדית (לפעמים אפילו הערצה) וברוב המקרים גם אהבה.

יצא לי לדבר עם מספר נשלטות שאינן מגדירות עצמן כטוטאליות אך מסכימות שכל הנ"ל קיים ביניהן ובין אדונן. כחושבים על זה עוד קצת ניתן לראות שהדבר קיים גם אצל זוגות וניליים רבים אך הם לא מגדירים זאת כטוטאליות או כשליטה מנטאלית.

האם טוטאליות חייבת להתבטא גם במעשה או שניתן להיות טוטאלית במחשבה אך לא לקיים מערכת יחסים טוטאלית לכל דבר בסגנון 24/7 או שליטה שבה כל דבר יוחלט אך ורק השולט ועל פיו ישק דבר?
ואם ניתן להיות טוטאלית רק במחשבה - האם לא רובנו כאלה?
אז מה בעצם ההבדל?

תבפתחתי היום את האינטרנט ואחד הדברים הראשונים שקפצו לי מול העיניים היה שלנפתלי יש אחות! כן, כן, לנפתלי מסיר הסירים, זה שהקריאו לי כשהייתה פיצפונת וזה שקראתי לאחותי כשכבר ידעתי לקרוא.
אז מסר שלנפתלי יש אחות, ציונה, ומסתבר שהיא נולדה כבר מזמן באמריקה אבל עושה עליה רק עכשיו. הכתבה הנפלאה הזו של אריאנה מלמד עם אלונה פרנקל לקחה אותי חזרה לימים שפיפי וקקי היו תענוג ו-וואו! לימים שהם בכלל לא היו דברים מגעילים אלא סוג של הפתעה שהדבר הזה יצא ממני. לי זה העלה חיוך ענק על הפנים. פיסת נוסטלגיה יפיפיה!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3353953,00.html

החתולים שלי אוהבים לישון על הארון של המטבח. זה המקום הכי גבוה בבית והם אוהבים להיות שם ולצפות על הכל ולפעמים נרדמים שם. היום החתול ישן שם בשקט עד שלפני כמה דקות נשמע בום!
החתול נפל מהארון ולא על הרגליים!
ברגע הראשון הייתי בהלם, ברגע השני התפקעתי מצחוק ומיד הלכתי לבדוק שהכל אצלו במקום. הוא מצידו קם אחרי כמה שניות והחל לטייל ברחבי הבית.
מסתבר שהכל במקום. לחתול שלום :)

ברגעים הכי קשים, כשתיגע בי עמוק עמוק, כל כך עמוק שזה כבר מפחיד, אני בטוח אבעט.
תהיה שם כדי לספוג את הבעיטה בשקט?
תהיה שם כדי לעטוף ולחבק חיבוק ארוך ארוך?
תבין שאם אני בועטת זה לא בהכרח אומר שאני כועסת אלא שאני פשוט מפחדת ומחפשת הגנה?
תגן עלי?
תדע לעמוד בביטחה מולי, להראות לי שלא אתה ולא אני נתפרק?
תוכל להכיל אותי?

או שלא תבין כלום ותברח, תפנה את הגב ותלך?