אין זיון רע יש זיון שרע לו

נכנסתי לישון מוקדם. לא זוכרת מה קרה ומה היה בערב לפני, אבל מצאתי את עצמי נרדמת לבד. לא ברע, בקטע של החיים עצמם. אני לא בטוחה כמה זמן ישנתי עד שהתעוררתי ממה שחשבתי שהוא רעידת אדמה. אחרי שניה של ערות הבנתי שאמנם המיטה זזה לי מתחת לרגליים, אבל זו לא רעידת אדמה. אתה פשוט מזיין משהי אחרת. אתם לא מנסים להסתיר את זה וגם לא להיות בשקט. אתם פשוט מזדיינים.

רגעים ראשונים של ערות, תודעה מעורפלת, העיניים עדיין 3/4 סגורות ואני מנסה להבין אם זה חלום או מציאות. זו מציאות. אתה פשוט מזיין אותה על המיטה שלנו בזמן שאני ישנה.

בהתחלה אני שוכבת המומה ולא זזה. זמן לא מבוטל עובר עד שאני פוקחת עיניים לחלוטין ומתרגלת לראות בחדר החשוך. עוד דקות רבות יעברו עד שאני מסובבת את הראש לכיוונכם ומפנימה את ההשפלה מהעיניים ועד בין הרגליים. אני חושבת לעצמי שאם הייתי זורמת באמת הייתי אומרת "שקט, מנסים לישון פה", אבל אני לא שם.

אני נושמת עמוק ורוצה לסמן לכם שהתעוררתי, שאני כאן, נכנסתי לסיטואציה, אז אני מתיישבת עם הגב שעון על ראש המיטה ורגליים מעט מפוסקות. אתה מזיז אותה מעט, כך שהיד שלה שמחזיקה את הגוף המדושן שלה בדוגי תהיה בין הרגליים שלי. ככה אתה אוהב. תמיד מקפיד שיהיה איבר כלשהו דרכו ארגיש בין הרגליים שלי את עוצמת וקצב הזיון שלך את מי שהיא לא אני. אני מעבירה את הידיים שלי על הירכיים שלה בעידוד ישנוני. אחרי ששניכם גומרים אני הכפית הגדולה שלה, מלטפת באיטיות.

כשהיא הולכת אתה נכנס למיטה ומחבק אותי אני שואלת אותך בעצב מהול בהחמצה אם אי פעם אזכה בכלל להרגיש את הזין שלך בתוך הכוס שלי. 

"את מרגישה אותו דרכן, זה לא מספיק לך?"

כשאני חרמנית אני הדבר הכי טיפש שנוצר.

לפעמים אני תוהה אם הרטיבות בין הרגליים זה השכל שלי שנמס ונזל.

הוא קם והולך לכיוון השירותים. אני לא חושבת לפני שאני פותחת את הפה שלי ושואלת אותו אם הוא צריך עזרה. הוא מגחך מעט, עוצר ומסובב את הראש שלו לכיווני כשהוא לועג "את חושבת שאני צריך עזרה בלהשתין? אני לא בן שנתיים....".

משהו בי מתכווץ ואני מנסה להסביר במילים המפורשות "אני יודעת שאתה יכול לבד. אני לא מפקפקת בך. אבל חשבתי אולי יהיה לך נעים ונחמד אם אני אחזיק לך את הזין בזמן שאתה בוחר להשתין באסלה".

הוא מחליט להקשות עלי ובמקום להגיב עושה את הדבר הכי מעצבן שהוא יודע: "ו......?"

אני מרגישה את עצמי קטנה עוד קצת ומשפילה מבט כשאני אומרת לאט ובקול חלש "ואם אהיה ילדה טובה אולי תרשה לי לנקות עם הלשון את הטיפה האחרונה".

"לא יקרה. ההשפלה שמתפשטת על הפנים שלך כל פעם שאני מספיג את הטיפה הזו בנייר טואלט במקום בפה שלך מחרמנת מדי".

בהיותי נשלטת בלאי (ראו הרחבה בפרופיל, אני ממש מרוצה מהבלאי שאני), אני אוהבת מחמאות ממי שמעליי. אני מתחרמנת מהן. אני צריכה אותן. הן אשכרה יכולות לעזור לי לגמור.

אני כבר כמה שנים טובות לא מוכנה להסתפק בפירורים מאנשים רק בגלל שכתוב להם בסוגריים ליד הניק את המילה שולט ובהתאם לא רוצה להרגיש שמי שנמצא מעליי מסתפק בפירורים. אני רוצה לדעת שהוא גאה ומרוצה שבחר בי להיות רכוש בבעולותן ולסיפוקו. 

הבעיה היא שלא כל מחמאה משולט עובדת לי. כדי שמחמאה באמת תתאים היא (1) צריכה להיות מותאמת אישית לגורם המוחמא ('את נהדרת' למשל זו מחמאה שאפשר לתת ל100% מהנשים להן אתה רוצה להחמיא. לא מדגדג לי את קצה הציפורן, לא כל שכן הדגדגן), היא צריכה להיות (2) אמתית ונכונה ('הציצי העומד שלך מדליק אותי' יגרום לי ולשני הדברים שנמצאים סביב הפופיק שלי להקרע מצחוק). עדיין לא החלטתי אם זה קשור לזה שבנוסף למחמאות אני מתחרמנת גם מהשפלות, אבל זה לא באמת משנה כי זה מה שיש. לסיום חשוב שהמחמאה (3) תבהיר שהדבר עליו אתה מחמיא מחרמן אותך כי אנחנו לא נמצאים כאן לשם שמיים (אם אתה לא מתחרמן מקיפול כביסה, לא מעניין אותי שתגיד לי שהעולם מפסיד מזה שאני לא משפיענית קיפול כביסה בטיקטוק. צר לי).

לטובת השולטים שלא הבינו מה אני רוצה אצטט כמה מהמחמאות שיצרו המון דברים מעניינים בין הרגליים שלי (כל הזכויות שמורות לכלמיני שולטים):

"את לא מבינה כמה חזק עומד לי כל פעם שאני מבין שאין דבר שאגיד לך לעשות ותסרבי לו. הידיעה הזו יותר מעמידה לי ומחרמנת מאשכרה להרגיש ולראות אותך עושה את כל הדברים המטונפים שאני מבקש ממך"

"זה נפלא שאת מתחננת לדברים שאת יודעת שאין סיכוי שארשה לך פשוט כי להתחנן מחרמן אותך"

"אני רוצה שכל העולם ידע שאת מפנטזת על הרגל שלי יותר מעל הזין שלי. אני באמת גאה בכמה שאת פתטית"

"כל פעם רגע לפני שאני יורד לך אני נזכר שהשתנתי בכוס הזה וזה קצת דוחה אותי. אבל אז אני נזכר באיך שהגבת לזה ואני רעב לטינופת שהיא את"

"את לא מבינה כמה זה מטריף אותי להבין שאת יותר רוצה שאני אזיין אחרות משאני רוצה לזיין אחרות"

"בחיים לא פגשתי מאוננת כפייתית כמוך. זו תופעת טבע, צריך לעשות עליך מחקר מדעי ולתעד בספרות"

"זה משוגע! את אשכרה יותר נהנית ממני כשאני מזיין לך את הגרון"

"הפרצוף שאת עושה כשאני משפיל אותך מולה! ואוו! זה מעמיד לי כמו טיל ואז אני חייב לטחון לה את החורים בראבק מולך. אין ברירה אחרת"

הפואנטה היא פשוטה, כדי להחמיא לי כשולט ולהשיג את המטרה הרצויה אתה צריך להפנים שאין לי praise kink, יש לי כנות קינק.

אני עירומה, חרמנית ומאוד רטובה. שוכבת על השטיח ורגליי פעורות. הוא עומד מעלי ומרים מעט את כף רגלו מהרצפה. הדגדגן שלי מתחכך בכף הרגל שלו מלמטה. אני מרימה את האגן עוד ועוד, מניעה אותו, מנסה בין גניחה לגניחה לקבל עוד מהדבר הזה שעושה בי כל-כך טוב. הוא מתבונן עמוק בתוך העיניים שלי.

"זה יפה. את יפה. זה יפה לראות מה זה עושה בך. יש משהו באוננות עם כף הרגל הזו שמוציאה ממך צד שאני נהנה מאוד לראות. זה צורך שלך. אני יודע את זה ואת יודעת את זה. אין מה להתבייש בזה שאת צריכה את זה. שכשאני מאונן לך עם הלמטה של הבוהן שלי בדגדגן זה מוציא ממך משהו שלא יוצא כשאני עושה לך נעים עם האצבעות או הלשון או הזין או כל דבר אחר. זה בסדר שאת צריכה את זה. אני יודע שאת צריכה את זה. אבל אני רוצה שגם את תדעי שאת צריכה את זה".

אני מהנהנת בין גניחה לגניחה. לא רוצה או לא יכולה לדבר. גם לא רוצה כרגע שידחוף את הרגל שלו לתוכי ויזיין אותי עם כף הרגל. לא, זה לא הזמן לזה. עכשיו אנחנו בהכי משפיל, הוא מאונן אותי עם הבוהן שלו ואני צריכה בדיוק את התחושה הזו כדי לכבות את המחשבות בראש שלי ולעבור למקום אחר.

"זה לא מספיק שאת עושה כן עם הראש. אני רוצה שתפסיקי להתבייש בצורך הזה שלך. שתרגישי בנוח לתת לו להיות שלך".

הוא שותק וממשיך להסתכל בי עמוקות. אני ממשיכה לנוע עם האגן והמח שלי הופך לפירה. לפעמים נדמה לי שכשאני חרמנית השכל שלי נשפך דרך החורים שלי ולא נשאר ממנו דבר. ככה אני מרגישה כרגע כשאני לא יודעת כבר על מה אני חושבת ומה הוא רוצה ממני. אני בקושי זוכרת מי אני ומי הוא. כרגע כל הקיום שלי מסתכם בשטיח, דגדגן, בוהן, רגל והשפלה נעימה שמלטפת כל תא בכוס הדורשני להפליא שלי. 

רק כשהגניחות שלי מתחילות להשתנות הוא פותח את הפה "אני יודע מה נעשה איתך. אל תגמרי עכשיו. לא משנה מה קורה, אסור לך לגמור עכשיו. אני לא מרשה. גם ככה כשאני אומר לך שאני מת על הפרצוף של האורגזמה שלך אני מתכוון באמת לדבר הזה שאת עושה עם השפתיים שניה לפני שאת גומרת, אז זה מה שאני רוצה, שנמשיך עד שנגיע לדבר הזה שאת עושה עם השפתיים ותעצרי ולא תגמרי. אני רוצה שתשארי רעבה ומיוחמת עם כוס דורשני לפליי הערב, ככה אני יודע שתהיי מספיק חרמנית כדי שהחרמנות תנצח את הבושה ויהיה לך האומץ לבקש בקול שאני ארשה לך לגמור מזה שאאונן לך בדגדגן עם הבוהן שלי. אבל באמת תבקשי בקול, לא ברמיזה, לא בלחישה, לא במילות קוד. החוק יהיה שכדי שארשה לך אנחנו צריכים להיות משוכנעים שלפחות 5 אנשים בסביבה שלנו שמעו והבינו מה את מבקשת לפני שהם יראו את המופע הקטן של הדגדגן שלך על כף הרגל שלי. רק במקרה כזה אני אסכים ואתן לך לגמור מול כולם. לא נהיה משוכנעים תצטרכי לבקש שוב, יותר ברור, יותר חזק. עד שנהיה משוכנעים. מה את אומרת?"

אני לא אומרת כלום. השפתיים שלי עושות את הדבר שהן עושות רגע לפני שאני גומרת ואני ממהרת להרחיק את האגן שלי מכף הרגל שלו, שלא אגמור כשאסור. 

"תרשה לי לרדת לה? אני מתה מסקרנות לדעת מה הטעם וההרגשה שלה"

בחרת לזיין אותה מולי ולהשאיר אותי זנוחה ומיוחמת כ"כ הרבה פעמים שאני כבר לא יכולה לספור. אני לא חושבת שיש זווית של זיון שלא ראיתי אותה נמתחת לתוכה. אני יכולה רק לדמיין כמה פעמים שמעתי אותה גומרת וראיתי אותה חוגגת את עצמה בעודך נמצא בצורה כזו או אחרת בתוכה. גם היא ראתה אותי. ראתה אותי בוכה מרגשות שאני לא יודעת לתת להם שמות. מנועה. גומרת. מתחננת. מעודדת. מלטפת. לפני ואחרי (ולפעמים גם תוך כדי) היו לנו שעות לא מבוטלות של שיחות מעניינות ושנונות.

עוד לפני הפעם הראשונה שנפגשנו היא הבהירה לנו שהיא לא בעניין של נשים ושהאזור הדרומי שלי הוא מחוץ לתחום. יש מצב שהיא מעולם לא נגעה בי נמוך יותר מהקו הפופיק. זה לא הפריע לי מעולם, כי לא הרגשתי שהיא נרתעת ממני. פשוט, זה סוג המגע ביננו. אני מלטפת, מחבקת ומעודדת אותה בזמן שאתה מזיין לה את הצורה בדרכים שעד היום רק פינטזה עליהן. אז פתאום, אחרי אינספור אורגזמות והישגים לשמוע אותה מבקשת רשות לרדת לי, משהו לא הסתדר לי. נדרכתי. התחלתי לתהות אם המוח הסוטה שלך הנדס לי כאן איזו השפלה בפינה. הדגדגן שלי התחיל לפעום והבטתי בך במתח מהול בציפייה חרמנית שלא ידעתי שקיימת בי שבריר שניה מוקדם יותר.

"ואוו. זה חתיכת מאורע, פעם ראשונה שאת אוכלת כוס. ברור לך שאני לא יכול לתת לזה להיות סתם משהו על הדרך?"

 סידרת אותי על האי במטבח. שוכבת כשהכוס שלי פעור ומוצג לראווה. כל אחת מהרגליים מונחת בצד אחר של כיסא הבר הממוקם ליד האי, ובאמצע היא יושבת, צריכה להתכופף ממש מעט כדי שהלשון שלה תהיה בדיוק בתוכי. בהתחלה היא רק נושמת. עמוק. אולי גם מריחה. לאט לאט היא מתחילה ללטף את הירכיים ובמגע סקרן מתקרבת יותר ויותר. אף אחד לא נותן לה הוראות או הנחיות. היא מתקדמת על דעת עצמה. חוקרת את הארץ הלא נודעת שבין הרגליים שלי. אחרי המון גניחות ואנחות של עונג צרוף היא צוללת בין הרגליים שלי. נעים לי.

אני קשה עם אורגזמות והיא טירונית בדגדגנים ולמרות העונג המאוד ברור של שתינו האורגזמה שלי לא נראתה בפתח. זה לא ממש עניין אותי. אותך זה העסיק מאוד. רצית שהיא תרגיש את העוצמה והבוסט לאגו שמתקבלים ממבט בדגדגן שנכנע ואיבד שליטה לאורגזמה שהיא בעצמה יצרה. ביקשת ממני להתרכז.

"קשה לי" אמרתי בכנות מנמיכת ציפיות והיא בתגובה הרחיקה את לשונה ממני והפנתה את ראשה אליך כשאמרה במבט מעט מבויש "האמת שגם לי קצת קשה".

"טוב שאמרת" הבטת בעיניה וטפחת על ראשה בחיבה מקטינה "אני אלמד אותך בדיוק מה את צריכה לעשות. הרעיון הוא שאני לא רוצה שתחשבי מה לעשות ואיך להגמיר אותה. אל תעבדי מהמח הסוטה שלך. תחשבי מהחורים שלך. תרגישי כרגע מה קורה בין הרגליים שלך. תרגישי מה את רוצה שאני אעשה שם, איך את רוצה שאני אגע ואחקור ואלקק בין הרגליים שלך - ותעשי את זה עליה. תעניקי לה את מה שאת כ"כ רוצה לחוות". 

הלב שלי התרחב מהתיאור הזה. היא אמנם רק הנהנה בחיוך ממוקד מטרה, אבל ההבדל בחווית הירידה הורגש כמעט מיידית. רמות העונג עלו פלאים. היא עשתה בי דברים ולא רק עשתה לי נעים. היא הוציאה ממני קולות חייתיים וגניחות עמוקות. הרגשתי את הגל מגיע, ראיתי אותו מתחיל להבנות. ובשניה האחרונה - פספסתי את האורגזמה המיוחלת כמו הנשלטת בלאי שאני.

את קריאת התסכול שלי מהאורגזמה שהוחמצה אי אפשר היה לפספס. זה היה לא מנומס ולא ראוי, אני יודעת, זו פעם ראשונה שלה. אבל זה יצא ממני אינסטנקטיבית. זה לא היה נשלט. היא הרגישה רע, אולי מאכזבת, כשמשכה בכתפיים ואמרה "קשה לי" ואני הסתכלתי לה עמוק בעיניים כשאמרתי "נעים לי מאוד, אבל האמת שגם לי קצת קשה".

שאלת אותנו אם אנחנו חושבות שיהיה לנו קצת יותר קל אם נמשיך לעשות את כל זה בזמן שהיא יושבת על הזין שלך. בלי לחשוב ובלי להחליף מבטים שתינו ירינו מהבטן - "כן" חד משמעי מהול בהקלה.

"בשמחה, האמת היא שגם לי קשה"

שולטים שבהגדרה לא יורדים לנשלטות שלהן בגלל שזה כביכול לא מתאים להיררכיה מעצבנים אותי. בכלל נמאס לי מהשיוך של אקטים ותנוחות למיקום בהיררכיה. זו לא הזווית שקובעת מי למעלה ומי למטה, זה ההקשר.

לא בטוחים שאתם מסכימים איתי?

קחו סיפור שכל פסיק בו התרחש במציאות ותגידו לי האם זה שישבתי על הפנים שלו הפריע לו איכשהו להפוך אותי לדבר הכי מושפל שקיים.

-

אנחנו בבית על הספה מול הטלוויזיה. הוא מקבל הודעה בטלפון ונודד למסך הקטן לכמה דקות. אני מכורבלת על ברכיו כשהוא אומר שיותר מאוחר היא תקפוץ לביקור אבל זריז כי היא ממהרת.

כשהיא מגיעה זה באמת זריז, אבל אפקטיבי. אני יושבת על הרצפה, הראש שלי פחות או יותר בגובה המיטה. הוא עובר באפקטיביות מרשימה בין הפה שלה לכוס שלה. אני שומעת ומריחה את הנוזלים. אני רואה אותם בחיבור ייצרי מטורף ומאוד אינטנסיבי, חייתי. שניהם יודעים שהזמן קצר והמלאכה מרובה והוא נכנס עמוק ומהר ומשתמש בה לפרוק את כל מה שיש בתוכו. העיניים שלי מהופנטות אליהם. הם מתעלמים מקיומי. הכוס שלי בוכה את עצמו לדעת. אסור לי לגעת בעצמי. אני רוצה לגעת בעצמי.

כשהוא גומר היא כמעט מיד הולכת, אמרה מראש שהיא ממהרת. אני עוד לא מצליחה להסדיר נשימה או לנסח מחשבות כשהוא נשכב על המיטה שלפני רגעים בודדים שימשה אותו לזיין לה את הצורה וקורא לי לשבת על הפנים שלו. אני מתביישת שיגלה עד כמה אני רטובה, אבל הכוס שלי דורשני מאוד בסיטואציה הזו והחרמנות מתגברת על הבושה כשאני פושטת את בגדיי וממקמת את עצמי בזווית המושלמת מעל הפנים שלו, רואה שהזין שלו עדיין מכוסה כולו בה.

רגע לפני שאני מתיישבת הוא טופח לי קלות על הירכיים ועוצר אותי. אני מסתכלת עליו היטב כשהוא מבהיר את החוקים: אני עכשיו יושבת על הפנים שלו ועושה הכל כדי לגמור. מותר לי להפסיק רק אם הוא אומר או אם אני גומרת. כל עוד אני על הפנים שלו אני לא סותמת את הפה. אני חייבת לדבר ולספר על המפגש שלו איתה. לא גמרתי? אסור לי להפסיק. לדבר או לענג את עצמי. ייקח כמה שייקח. יש לו זמן וסבלנות.

בהתחלה אני מספרת בדיוק מה קרה. הפרטים היבשים. מה הוא עשה לה. אחר כך אני מספרת מה ראיתי שקורה לה תוך כדי. ואז אני מספרת על מה קרה לי תוך כדי. בהתחלה אני מתמקדת בעיקר בהיבטים הפיזיולוגיים. רטיבות. חרמנות. רעד. אבל הזמן עובר וכשאני עושה הפסקות ארוכות מדי בדיבור הוא נותן לי ספאנק או שניים שאבין את המסר ואין לי מה לתאר עוד, אז אני מתחילה לתאר גם את מה שעבר לי במח תוך כדי. אני נותנת קול להשפלות שרצו לי בראש. למחשבות המטונפות. למחשבות המקטינות. כשאני מבינה שאני מדברת על האירוע יותר זמן משהוא נמשך במציאות ולא גומרת אני מבינה שאין לי מנוס, אני חייבת לחשוף גם את הפנטזיות הכי מטונפות. אלה שאני מפחדת שיתגשמו.

אני יושבת על הפנים שלו ומתארת לפרטי פרטים את אינספור הפנטזיות שרצו לי בראש תוך כדי שהוא השתמש בה והם התעלמו ממני ואני מרגישה כמו האפס המוחלט כשאני גומרת בקולי קולות. רגע אחר כך אני מחבקת לו את הרגל ומתייפחת בבכי קולני לא פחות. 

כשאני חלשה ונזכרת בכל מה שאני כושלת בו ומרגישה שכדאי לכתוב לי על המצח בגדול 'פוטנציאל לא ממומש', במקום לבכות ולהתפרק וליפול ולא לקום זמן רב, אני נושמת עמוק מסיטה מבט מהמציאות ונזכרת שמסתובבים בעולם לפחות אישה אחת ולפחות גבר אחד שברגע של חרמנות נגעו בעצמם כשהראש שלהם עסק בי.

אני בכלל לא הייתי שם, לא ידעתי שזה קורה. בכל זאת, הם הגיעו לפורקן בזכותי. בלי שאזיז אצבע או אתאמץ אפילו.

זה סוג של כח על. כח על של נשים סוג ב.

רגע, רגע. לאן אתה רץ? אני עוד לא אומרת לך מה לעשות, אנחנו רק מדברים ובודקים אם אולי יתמזל מזלנו ושנינו נרצה לבסס שליטה ביננו. 

מה שכן, אני רוצה להציע הצעה.

מהניסיון הלא מאוד מאוד רב שלי במפגשים ראשוניים כאלה של בדיקה אני יודעת שהרבה פעמים הם מלווים בחרמנות גדולה. אני יכולה לשתף בכיף שהנוכחות שלך כאן והרצון שהבעת עכשיו לבדוק איך זה מרגיש כשאנחנו לא בגובה העיניים מעוררים אותי מינית. 

זה בסדר שזה גורם לך להסמיק, זה נעים לי לראות את זה. אתה לא צריך להסתיר או להתבייש בזה. זה קסום בעייני.

יכול להיות שגם אתה חרמן כרגע. אתה מהנהן, איזה יופי שאתה חרמן. זה נעים לי לדעת את זה. תודה שאתה משתף אותי. אני מעריכה את זה.

הבעיה היא שאני יודעת שהרבה פעמים, במיוחד בסיטואציות הראשוניות האלה, כשהחרמנות מאוד גדולה מי שלמטה וקצת משחרר שליטה, אפילו אם זה רק לבדיקה קטנה, עלול לפעול יותר מהזין ופחות ממה שנכון לראש וללב שלו. אני מפחדת שזה יגרום לך לעשות דברים שתצטער עליהם, דברים שאם הייתי שואלת אותך כשאתה לא חרמן אם תרגיש בנוח לעשות אותם בשלב כל כך מוקדם כנראה היית אומר בכנות שפחות. החרמנות הרבה פעמים גורמת לנו למתוח עוד קצת את הגבולות שלנו ובשלב התחלתי כשההיכרות עוד מועטה זה מאוד מסוכן.

עכשיו, אל תבין אותי לא נכון. חרמנות זה דבר נהדר ואם נבחר להעמיק ולהמשיך בקשר שלנו אני ארצה להכיר גם את הצד הזה בך. פשוט כרגע אני חוששת שהחרמנות עשויה להפריע לנו לשמור עליך.

אז אני מציעה הצעה, שאתה יכול לקבל ויכול גם לא:

לך לשירותים, תעשה מה שאתה צריך כדי לגמור, אתה יכול לקחת את הטלפון אם אתה רוצה, אני סומכת עליך שתשאיר שם הכל נקי ולא תעשה שטויות. אני אחכה לך כאן ואדע שאתה עושה את זה כדי לצאת משם ולגלות אם עדיין מתחשק לך לבדוק איך זה מרגיש כשאני קצת מעליך גם אחרי שהתרוקנת. זה יהיה ממש בסדר גם אם לא תרצה לרדת למטה אחרי, זה יהיה בסדר אם תרצה להמשיך לדבר בגובה העיניים, זה גם יהיה בסדר אם אפילו תרצה מיד לקום וללכת. הכל בסדר מבחינתי כל עוד נשמור על כנות ביננו.

אז מה אתה אומר, תלך להביא ביד בשירותים?

אישה, שהיא במקרה אני, שוכבת על גבר, שהוא במקרה אתה. הפנים שלי בין כפות הרגליים שלך. מלקקות. מנשקות. מוצצות. גם קצת מתחפרות בהן ומשתמשות בהן כסוג של חומה ששומרת עלי מהעולם החיצון. התחת שלי מולך, קצת מורם, חשוף. אתה פותח את הפלחים של התחת הגדול והממש לא מעוצב שלי וביניהם משכן את הטלפון שלך. אני מחזיק הטלפון שלך. עם התחת. והוא נשאר במקום. אפס מאמץ (אם נתעלם מהמאמץ לא לזוז ככל שהרטיבות בין הרגליים גועשת ועולה), מקסימום שימוש. כל נגיעה שלך במסך שולחת אותי לעונג שכל המילים בשפה העברית לא יצליחו לתאר את השלווה המזוככת שהוא מכיל. מוחפצת. משומשת. נהנית. אני במקום שלי וטוב לי יותר משיכולתי לדמיין.

אבל זה מעבר לזה. מעבר ליפה. מעבר לשימושי. זו הייתה החפצה אינטימית ומרגשת שהרגישה כמו נצח קטן של שלמות. החפצה במיטבה.

אתה בפלאפון וכל נגיעה שלך במסך, שהיא בכלל לא נגיעה בי, הופכת את הקולות שאני מייצרת ליותר חייתיים ופחות ופחות אנושיים. ככל שהחיה שבי מתעוררת הידיים שלי אוחזות חזק יותר ברגליך. ננעצות בהן. מבקשות מהן הגנה. מבקשות מהן עוד מהתחתית שכל כך מרימה אותי.

אולי בכלל ראוי לספר על כמה שלא חשבתי על כלום באותו רגע. לא על איך אני נראית. לא על מה אתה חושב עליי. לא על מצב שיער הגוף שלי. אפילו על מה אתה עושה בטלפון לא חשבתי תוך כדי. 

רק עכשיו אני חושבת על האם באמת עשית דברים של עבודה שהיו דחופים או שחיפשת בכוח מה לעשות רק כדי לתת לי עוד מזה? אולי בכלל נכנסת לכלוב? אולי קראת אותי בזמן שהתחת שלי מחזיק לך את הטלפון? האם היית בדברים של שגרה? של זימה? זימה שאני כתבתי? ומה אם קראת פמדום שלי כשאני ככה? ומה אם קראת זימה של אחרות? אולי סתם כתבת הודעה בקבוצה של המשפחה? אולי סיפרת לחבר שהוא לא יאמין איך אתה מקליד לו את ההודעה כרגע? אולי היית בעיצומו של סקסטינג? אולי גללת בפיד של ינון מגל? כל כך הרבה אפשרויות וכל אחת מהן מגרה בדרכה שלה. חוץ מינון מגל, זה כבר ב-א-מ-ת משפיל.

אבל על כל זה אני חושבת רק עכשיו, בדיעבד, כי בזמן אמת לא חשבתי על כלום.

כשהתחלת לגעת בי בעדינות רכה רכה כמעט בלתי מורגשת וסף הגירוי עבר מחרמנית למיוחמת חוויתי דיסוננס אמתי. מצד אחד רציתי שתיגע עוד, רציתי עוד מהעונג הממכר הזה של המגע שלך בי. מהצד השני, היה לי כ"כ טוב להפוך את התחת שלי לסטנד לטלפון עבורך בזמן שאני מתעלסת עם כפות הרגליים שלך. אני באמת מודה לך שלא ביקשת ממני לבחור והחלטת בעצמך. לא יודעת מה הייתי עושה אם היית מעמיד אותי בפני הדילמה הזו.

אבל נדמה לי שהכי מרגש זה מה שקורה בי כשאני נזכרת ברגע הזה. נזכרת איך הייתי נינוחה להפליא. חופשיה להפליא. שימושית להפליא. אני נזכרת איך הייתי אני להפליא, אני שבוחרת בכל רגע ורגע לאורך הסשן להיות חפץ לשימושך ונהנית מזה ללא בושה. 

אני רק חושבת על זה ובין הרגליים שלי הכל פועם. פועם לשימושך.