אין זיון רע יש זיון שרע לו

בכניסה לבית יש לי קערה למפתחות ופיצ'פקעס. כל פעם שהארנק הופך כבד ממטבעות אני מרוקנת אותם לקערה. בשקלים אני משתמשת לטיפים והאגורות? האגורות מצטברות בקערה וגורמות לי להירטב כל פעם שאני מביטה לכיוון הקערה.

ההתניה הזו להירטב מאגורות חזקה ממני. זה מצחיק, כי מי שיצר לי את ההתניה כבר מזמן לא בחיי. הוא לא היה מעולם אפילו בבית הנוכחי, אבל כשאני רואה את ערמת האגורות אני נרטבת בגללו.

הוא שלט בי 8 שנים (היינו גם נשואים) ובשלב מסוים דיברנו על הרצון שלנו לקחת את השימוש בי צעד אחד קדימה. לא עוד חלוקה עם חברים, אלא תמורת כסף. להיות זונה על מלא, כי גם ככה אני מתנהגת כמו זונה.

יום אחד שאלתי אותו כמו הוא יבקש עלי. ציפיתי לשמוע סכומים גבוהים, בהתאם לזונת העילית שאני אמורה להיות ולביצועים המרשימים שחשבתי שיש לי. הוא חייך את החיוך המרושע שלו ואמר שהמקסימום שהוא יכול לבקש על כוס משומש כמו שלי זה שקל ושמונים אגורות. גם ככה אף אחד לא ישלם עלי יותר.

"שמונים אגורות? מה רע בשני שקלים???"

"אני מת לראות את הבושה בעיניים שלך אחרי שמישהו נותן לי שנקל ורוצה ללכת אבל אני אתעקש להחזיר לו 20 אגורות כדי להיות בטוח שהוא לא שילם יותר ממה שאת שווה"

הבושה והעלבון הרגישו כמו אגרוף בבטן. תמיד החמיאו לי על הביצועים שלי בסקס, זה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי. מהערך העצמי שלי. מכה מתחת לחגורה, אבל כזו שגרמה לי להירטב בלי סוף.

מאותו יום התחלנו לאסוף אגורות לעודף. מעולם לא סורסרתי בסופו של דבר (וזו ממש לא הזמנה לסרסר בי או לשלם לי, יש דברים שנועדו כנראה להישאר בפנטזיה. חסכו את ההודעות), אבל גם היום, שנים קדימה, אני אוספת אגורות ונרטבת מהידיעה שאף אחד לא היה משלם על הכוס המשומש שלי יותר משקל ושמונים אגורות.

הודעה ראשונה היא תמיד מביכה והכל גמלוני ומגמגם עד שההתכתבות תופסת מקצב ועניין ייחודי ופתאום תשומת הלב שלי נתונה להתראות ממנו. בשלב מסוים אני בודקת אקטיבית אם הוא כבר ענה. ואז, לרוב בתוך שיחה ונילית עד כדי סמי-ונילית, יש שניה שאני מרגישה שמשהו משתנה בין הרגליים ופתאום דחוף לי להבין איך זה מרגיש להיות מתחתיו.

אנשים מנוסים ורגישים מספיק יוכלו לזהות את זה עלי עם מספיק תשומת לב לשינוי בחיתוך הדיבור, בקצב, בניסוח, בנשימה ובמבט. זה מביך כשמזהים את זה בשלב כ"כ ראשוני, אבל אם הוא מיד יזהה את התזוזה שחלה בי הסערה בוודאות תתחיל.

בשנייה הדגדגן שלי גדל והופך למפלצת ומהרגע הזה החורים שלי מתרגשים ופתאום חייבים לדעת הכל, רק מהפוטנציאל האפשרי. אני רטובה מסקרנות ומהאפשרות שיש בצד השני גבר שאולי החורים שלי ירצו להיכנע לו והמח שלי יורה שאלות:

הוא מהשולטים שיורדים או שזה לא לכבודו? הוא ימנע ממני אורגזמות או יכריח אותי לגמור גם כשזה כבר עינוי? הוא קולני או שקט? הוא מהשולטים שמזיינים רק בתחת או שהוא מעוניין בכל החורים שאני נושאת על גופי? הוא מדבר או שהסשנים שלו שקטים? הוא מרשה לצחוק בסשן הוא מעריך מציצות מושקעות או שהזין שלו מתעלם מכל מה שלפני הענבל? הוא פדנט או מטונף? הוא פומבי? מצרף? חולק? מספר? שומר אותך רק לו? איך הוא אוהב שמתייחסים לזרע שלו? הוא דורש פניה רק בכינוי גנרי? הוא שולט שאוהב לחנוק ברימינג אינטנסיבי או שהתחת שלו לא קשור אלי? הוא ירשה לי להתחכך או שהדרישות של הכוס שלי לא מעניינות אותו? איך הוא מגיב לתחנונים? הוא מעניש? מה סגנון העונשים שלו? הוא דורש עמידת מוצא וטקסים?

כ"כ הרבה שאלות עוברות בראש, ואני מביטה בשעון ובמאבק פנימי עצום מוציאה בכוח את היד שלי שכבר הרבה יותר מדי זמן חופרת לי עמוק בין הרגליים, שוטפת טוב טוב עם מלא מים סבון גם מתחת לציפורניים שלא יישאר ריח שיסגיר כמה פתטית וחרמנית הייתי רק ממשב כניעה חולף בין הרגליים, פותחת את הדלת מחייכת במבוכה ושואלת את השאלה היחידה שמתאים כרגע לשאול:

"אז איך אתה שותה את הקפה שלך?" 

עריכה:

מי שקרא את הפוסט הזה ופירש אותו כרצון שלי בכך ששולטים רנדומליים יענו לי על רשימת השאלות שקפצו לי לראש בתגובה לשולט ספציפי - אל. יש לך בעיה בהבנת הנקרא.

כולם אוהבים תמיד לשאול איך הגעתי לבדסמ, אני אף פעם לא יודעת איך להסביר שלא הגעתי לבדסמ, אלא תמיד הייתי בו. אין לי סיפור על זיון שהציע להתנסות ואז גיליתי את העולם הקסום הזה, כי כשגיליתי את העולם הזה לא ידעתי שיש לו שם ושיש עוד סוטים כאלה, אפילו לא ידעתי שיש לזה קשר לסקס הזה שמדברים עליו. אני לא עד כדי כך סתומה, פשוט צריך להבין שאני מדברת על התקופה לפני שהייתה לי גישה לאינטרנט.

-

אני ילדה קטנה, הרבה לפני התבגרות מינית. אולי כבר ידעתי איך באים ילדים לעולם, לא בטוחה. זו ללא ספק התקופה בה אוננתי את עצמי לדעת על כריות בלי להבין שאני מאוננת.

יש לי קרובת משפחה רחוקה, בערך בת גילי, אנחנו נפגשות בעיקר בחופשות. לפעמים אצלי ולפעמים בבית שלה ותמיד ישנות ביחד. היינו מחכות חודשים להיפגש וכשנפגשנו כמעט תמיד היינו סגורות בחדר, כל אחת עם הכרית שלה (בלבוש מלא), מדברות.

והדיבורים? השפלות. החפצות. הקטנות. הורדות. תמיד היינו פשוט מתארות פנטזיות של חטיפה, עבדות, שימוש, ניצול והשפלה. בכל פעם אחת מאתנו הייתה סאבית והשנייה דום. לא דיברנו שם על סקס "רגיל", אבל היה עירום, היה חוטיני, היה שירות וצייתנות שהעיפו לי את המח.

העברנו ככה שעות על גבי שעות, עד שיום אחד זה נפסק. רק סביב גיל 18 נפל לי האסימון מה היה שם, לכן כשגבר שיצאתי איתו הציע לנסות משחקי שליטה במציאות - לא היססתי.

-

מעולם לא דיברתי עם אותה קרובת משפחה על מה שהיה בילדות. אין לי ספק שהיא זוכרת את זה, אני גם בטוחה שהיא בבדסמ. לא משוכנעת באיזה צד.

האקס שולט היה היחיד שהכיר את פרטי הסיפור לעומק ואת הזהות של קרובת המשפחה. לפני החתונה שלה נכנס בו שגעון שארד לו ועם הזרע שלו בפה אתן לה נשיקה צרפתית בחתונה. לא רציתי.

לא רציתי לערבב משפחה בבדסמ. לא רציתי לפתוח מולה את הילדות. בעיקר לא רציתי לערבב אותה בכוח בשליטה שלנו. אמרתי לו שזו תקיפה מינית וזו סיטואציה מחרמנת על הנייר אך לא מתאים במציאות.

הוא הציע פשרה - יגמור לי בפה ואתן לה נשיקה על הלחי לפרידה. לא הצלחתי להחליט אם אני בעניין או לא. ניהלנו על זה שיחה שנגמרה בזין שלו בתוך הגרון שלי בתוך הארון בחדר חתן-כלה. כשהוא גמר הוא אמר לי לא לבלוע ובאנו לצאת מהחדר, אני עדיין לא הייתי בטוחה אם אשתף פעולה או שזה חוצה גבולות.

הבעיה הייתה שהדלת לא נפתחה. הצוות חשב שאין אף אחד בחדר ונעלו את החדר כשאנחנו בתוכו. זה כ"כ הצחיק אותי לשלוח הודעות למשפחה שיחלצו אותי כשאני עם זרע בפה שנחנקתי מצחוק וזרע ולא נשאר לי זרע בפה לנשיקה ההיא (אבל שאפתי זרע, חוויה מפוקפקת מאוד). נשאר רק זיכרון חמוץ מתוק של ילדות קטנות שמגלות עולם מחרמן של שליטה והשפלה שהיום לא מסוגלות להסתכל אחת לשנייה בעיניים.

-

בעולם מושלם הייתי מספרת על סשן שבו השולט שלי לוקח אותה כנשלטת ועושה בה דברים בזמן שאני מתחרמנת מזה, קאקווין על מלא שמתחננת לקבל גם קצת ממנו.

אבל הפנטזיות רחוקות מהמציאות והעולם לא מושלם. לרוב אני מנסה לא לחשוב על השעות שלנו ביחד עם הכריות, מדי פעם אני תוהה אם גם היא נשארה בבדסמ, כי הסטיות שלה היו מהטובות ביותר. כנראה שלעולם לא אדע.

כשהגעתי כבר היה ג'וינט מגולגל ומים קרים מוכנים בשבילי. התעלמתי מהם. התיישבתי על הספה ברגליים פתוחות. ראית בקלות שאני בלי תחתונים ונעמדת מולי, לא יודע עדיין מה מקומך ומה אני רוצה ממך הפעם.

בסך הכל רציתי לדעת אם אתה עדיין נעול.

המפתח אצלך ולא תלוי על צווארי כמיטב הקלישאה. אני רוצה שבכל רגע ורגע תדע שאתה כזה אפס שבוחר בעצמו לא לפתוח את הכלוב. אני רוצה שתזכור שאתה יכול טכנית להוריד את הכלוב, אבל בוחר שלא כי אתה אפס שנהנה מזה.

אמרת שהוא עדיין נעול וביקשתי ממך לראות. עמדת מולי ובתנועות ביישניות הורדת את המכנסיים והתחתונים. הזין הקטן והלא שימושי שלך נעול. יכולת לפתוח אותו אבל העדפת להישאר נעול. התפוצצתי מצחוק. אתה נראה כ"כ אפס פתטי כשאתה נעול והביצים כ"כ מלאות שנראה שהן תיכף מתפוצצות. אני לא מאמינה שבחרת בעצמך להישאר נעול, מי יעדיף להיות נעול חוץ מחסר תועלת כמוך?

ביקשתי ממך לשבת ומיד התמקמת בין הרגליים שלך. ליטפתי אותך על הראש ואמרתי לך שלא הבנת אותי, אני לא צריכה את הזין חסר התועלת שלך. אני רק צריכה לדבר ואתה כ"כ טוב בדיבורים. בוא, שב על ידי עם הזין בכלובון ואספר לך על על השיט שקורה לי בחיים. אני רוצה לשמוע מה אתה חושב. תמיד יש לך עצות כ"כ טובות. הן בטוח יותר טובות מהזין חסר התועלת שלך.

אתה יושב מולי במבט מיואש ומקשיב לזיוני השכל שלי. אני מספרת לך רכילות על חברות ומתלבטת איתך איך להגיב. אתה כ"כ חמוד, זה תענוג לראות איך אתה מנסה להקשיב ולא מצליח. הזין שלך מת לצאת מהכלובון. ברגע של יאוש אתה מבקש "סליחה, אבל אני חייב לזיין". אני מסתכלת לך בעיניים, מלטפת את הראש ואומרת "בסדר חמוד שלי".

אני נוגעת בעדינות בביצים והכלוב מבחוץ ואתה מתפתל. אני מעבירה קצת לשון והקולות שיוצאים ממך גורמים לי להיות גאה בך. אתה מסתכל עלי, בטוח שעכשיו אבקש ממך את המפתח לכלוב, אבל אני מבקשת ממך סטראפאון. לרגע אתה חושב שאני הולכת לחדור אותך, אבל זה לא הכיוון שלי היום. היום אתה תרגיש איך זה לזיין עם זין אמתי.

אני מלבישה את הסטראפאון ואתה כמו ילד קטן שלקחו לו את הממתק. הרגליים רוקעות. הקולות מייבבים. חשבת שתזיין עם הזין העלוב שלך. חשבת שהוא ראוי להיות בשימוש. הוא לא. הוא כלום ושום דבר. אני לא צריכה אותו. תלבש את הזין הזה. תסתכל למטה ותראה איך זה נראה כשיש לך זין של גבר אמתי. תראה איך זה נראה כשאישה מוצצת זין אמתי. זה כ"כ חמוד שאתה עושה קולות כאלה כשאני מוצצת פלסטיק ולא את הזין שלך. בסוף עוד תגמור מזה.

"בבקשה. תני לי לזיין. אני רוצה להרגיש אותך. אפילו דרך הפלסטיק. אני חייב לעשות משהו עם מה שקורה לי בגוף"

"לזיין? בכיף. אותי? היית מת" העיניים שלך נפתחות ואני מגישה לך פלאשלייט. לא מגיע לך כוס אמתי, אפילו אם זה רק דילדו. 

"מה הסיכוי שתרשי לי לגמור?"

"אתה בכלוב. אתה עד כדי כך חרמן מלזיין עם סטראפאון פלאשלייט שתגמור בכלוב?"

אתה מהנהן בבושה, ואני מחייכת "אני אצלם אותך מזיין את הפלאשלייט עם הסטראפאון וגומר מזה ומעכשיו כל פעם שתקבל אישור לגמור תצטרך לראות את זה תוך כדי. הולך?"
אתה מהנהן ומזיין את הפלאשלייט כמו חיה. הסטראפאון נכנס ויוצא בקצב מסחרר ואתה גומר בתוך הכלוב בשאגות כאב. אני מחבקת אותך ומלטפת אותך. כ"כ גאה בך, "בוא, אני אוריד לך את הכלוב ואנקה אותך. הכל בסדר עכשיו. מותר לך גם לבכות. אני שומרת עליך. הכל בסדר עכשיו"

לא ידעתי שזה קשור בכלל למין או לדרך בה ילדים באים לעולם, אם אני לא טועה זה התחיל בכלל לפני שידעתי שכל עניין החסידה הוא שקר. זה בכלל התחיל מזה שהיה לי פיפי והשירותים היו תפוסים אז לקחתי את הכרית שהייתה בצד המיטה שלי ורכבתי עליה. זה היה נעים ונמשך עוד ועוד. בדקתי כל מיני סוגי כריות ומשטחים אחרים, אבל אף אחת מהן לא הייתה מוצלחת כמו הכרית שהייתה בצד המיטה ההיא. יכולתי לבלות עליה שעות. 

פעם אחת ביקרה אצלי בבית חברה. באותה התקופה זה לא היה קורה הרבה. שיחקנו בבובות ואני רכבתי על הכרית תוך כדי. בשלב מסוים אחותי הגדולה קראה לי ואמרה לי שזה בסדר שכיף לי עם הכרית, אבל לא לעשות את זה כשיש חברות אצלי. הפסקתי ורק רציתי שהחברה תלך. לא הבנתי גם אז מה אחותי אומרת ולמה זה בסדר לעשות את זה אבל לא ליד חברות. 

המשכתי עם הכרית ההיא עד שהחליפו לי את המיטה למיטת נוער. הכריות שבאו עם המיטה החדשה היו הרבה יותר יפות, אבל פחות מוצלחות למטרה ההיא. כבר ידעתי איך באים ילדים לעולם. ידעתי מה זה סקס ואוננות. למדתי על אמצעי הגנה ואפילו כבר התנסיתי מעט עם גברים ועדיין לא הבנתי את הקשר בין רכיבה על כריות לאוננות. סתומה.

רגע לפני התיכון הכרתי בחור מעיר אחרת, באחת משיחות הטלפון דיברנו ואני רכבתי על הכרית. בשלב מסוים הוא אמר שאני בקושי מדברת ורק גונחת ושאל אם אני מביאה ביד. רק ברגע הזה הבנתי שאני מביאה ביד עם הכריות כבר מהגן. רק ברגע הזה הבנתי למה אחותי לא רצתה שאעשה זאת ליד החברה. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו, הרגשתי כ"כ מושפלת שנתפסתי מאוננת ועוד יותר מושפלת שלא הבנתי שאני מאוננת.

היום אני כמעט ולא רוכבת על כריות מיוזמתי. לא נמצאה כרית מדויקת כמו הכרית ההיא שכבר לא אתנו וגם עניין ההשפלה וה"להביא ביד כמו ילדה קטנה ונואשת" מנגן לי במח. גם ההבנה שהבאתי ביד בסיטואציות לא מתאימות בלי להבין זאת מגעילה אותי. לרוב אאונן על כרית או בחיכוך עם חלקי גוף של אדם אחר או משטחים רלוונטיים אחרים רק לפי דרישה, נדיר שזה יהיה מיוזמתי עוד יותר נדיר שזה יהיה לבד.

עד היום הדרך הכי טובה להשפיל אותי היא לגרום לי להתחכך בדברים. עד היום אני נהנית מזה. עד היום אני מתביישת בזה. עד היום לא מבינה למה זה כ"כ משפיל אותי. ועדיין, עד היום, לרכב על כרית יכול להביא את הכוס שלי למקומות ששום דבר אחר לא יכול. 

יושבים עם החברים שלו על בירה אצלו בבית. סתם שיחה רגילה שעוברת מפוליטיקה לשיט אחר של היומיום ומפה לשם הגענו לדבר על גברים שמקבלים נודז ומעבירים אותם הלאה. כולם הקשיבו לנאום המרשים שלי בנושא ובשניהם שסתמתי את הפה, ברגע של השתיקה הזו שלא ידעתי אם היא השקט שלפני הוויכוח הפמיניסטי המתיש הוא חייך ואמר "אני אף פעם לא מעביר סרטונים שהחורים שלי שולחות לי. אני לא צריך להסתכן ככה, אני פשוט אומר להן לתת שואו לחברים שלי".

כולם צוחקים חוץ ממני. הם חושבים שזו בדיחה להקליל את האווירה, אני כבר מבינה שאין כאן שום דבר מצחיק כי תיכף החורים שלי יתבקשו להציג את עצמם מול חבורת אנשים שעבורי הם כמעט זרים. אני אפילו לא בטוחה עד כמה הוא סיפר להם על אופי הקשר ביננו. 

מגלגלת ג'ויינט ומדליקה בשקט, אני דרוכה. מבינה שזה לא יהיה סתם ערב עם החברים שלו, אבל עוד לא יודעת מה יהיה. לוקחת שאכטה ותוך כדי שאיפה מזכירה לעצמי שאני סומכת עליו ושהוא לא יעשה שום דבר שיעשה לי רע. מעבירה את הג'ויינט הלאה.

לא יודעת כמה סבבים עברו עד שאחד הליצנים החזיר את הנושא "אתה באמת יכול לבקש ממנה לעשות לנו הופעה והיא פשוט תעשה?". "אני לא מבקש ממנה כלום, אני אומר לה והיא מצייתת. ככה זה אצלנו. רוצה הדגמה?". צחוק של מבוכה עובר בקהל ורק חכמולוג אחד פותח את הפה "עזוב, אל תכריח אותה לעשות מה שהיא לא רוצה. חבל להתעסק עם פמיניסטית משוגעת".

אני מתכווצת. מנסה להעלם כמה שיותר, לתפוס כמה שפחות מקום בחדר. שלא ישימו לב אלי. שלא ישאלו אותי מה אני רוצה. זה לא עוזר לי.

-"את רוצה להראות להם מה את יודעת לעשות?"

אני שותקת. הפה שלי יבש וזה לא רק בגלל שעישנתי.

-"קשה לך לדבר פתאום. אני מבין אותך, את מתביישת בכמה שאת חרמנית כרגע. זה מביך אותך שפמיניסטית כמוך מתרגשת מזה שאני אומר לה מה לעשות. קשה לך להודות שעם כל הפמיניזם הזה בסוף את רק רוצה שישתמשו בך"

אני מנסה לפתוח את הפה ולא ממש מצליחה, אז אני מהנהנת ממש בקטנה.

ואז הוא פשוט אומר להם שהוא מוכן לשים כסף על זה שאני מטפטפת מחרמנות כרגע, שאני מתה לתת להם הופעה. שאני כ"כ רוצה כרגע מגע בדגדגן ולא מעניין אותי מי רואה אותי. "דחוף לה אצבע לבדיקת שמן מים. אם היא יבשה נעזוב את זה, אם היא רטובה ניתן לה את מה שהיא כ"כ צריכה". זה לא מספיק לחכמולוג הזה, הוא חופר על זה שרטיבות זה טווח ואיך הוא ידע מה זה רטובה רגיל שלי ומה זה רטובה רוצה להביא ביד מול כולם. "אם תרגיש שהיא מספיק רטובה כדי להביא לעצמה ביד עם בקבוק בירה, אז נמשיך"

אני נעמדת ליד האפס הזה ומכניסה את היד שלו מתחת לשמלה. הוא בטוח שתכף ההצגה תתפוצץ לו בפנים, אבל הוא ממשיך, חושב שאנחנו משחקים צ'יקן כנראה. האצבע שלו נכנסת בקלות מאוד. חיוך קטן ו"טוב, צדקת. היא נוזלת. בקבוק קטן עליה"

"תגעי בעצמך יפה, תראי להם כמה את רוצה אותי" ואני מיד מתחילה. מתנתקת מכולם והופכת כל כולי לדגדגן ענק שרוצה עוד ועוד. אני בקושי זוכרת שהם שם תוך כדי שאני מזיינת את עצמי על הבקבוק הריק. אני רק רוצה עוד. 

כשהרגשתי שאני על הקצה התחלתי לנבוח. כולם נקרעו מצחוק. כולם, חוץ ממנו שהסביר להם שאין מה לצחוק, ככה אני פשוט מבקשת רשות לגמור. הוא ליטף את הפנים שלי ברכות ופנה אליי "עדיף שאני לא ארשה לך היום קטנה. אני לא רוצה שלא תצליחי ותשפילי את עצמך מול כולם שיראו שכמה שאת חרמנית ככה את לא מצליחה לגמור"

בשנייה הזו שכחתי מהכל וגמרתי.

החפצה. להיות חפץ, כלי לשימוש של אחרים. 

להיות מוחפצת ולהפוך לחור, לצעצוע או סתם כלבה זה אחד מהדברים שהכי מרגשים אותי. לא להראות, לא להיות האישה שאני עם הרצונות, התשוקות וההעדפות - שם מונח העונג האמיתי שלי כשאני למטה. אני לא חובבת כאב גדולה, לא מתרגשת מסטירה או קיין. זו תמיד ההשפלה שמרגשת אותי. 

בזמנים אחרים אני מעדיפה להחפיץ אחרים ולהשתמש בהם לרצונותיי. גם כאן אני לא מתרגשת מלהכאיב לגוף, אני מתרגשת מההתמסרות, מהריצוי, מהכניעה לצרכיי. להכאיב לנפש מעורר אותי פי מיליון מלבעוט בביצים. זה מה שגורם לי לעוף כשאני למעלה.

אבל זה לא מעניין אותי כשההחפצה מגיעה על דף ריק. כשלא מכירים ואין חיבור, כשאין הבנה של מי שעומד מולי ואני מבחינתו רק חפץ או הוא מבחינתי כלי ותו לא. זה כ"כ טכני שזה מעקר את המהות, את ההשפלה העמוקה. איך אפשר להשפיל אדם בכינוי גנרי וברצף של אקטים אקראיים? הרי כדי להשפיל ולהוריד צריך לדעת מה קורה בנפש האדם, מה התהומות שלו ומה מרגש אותו.

יש נשלטות שגרון עמוק ישפיל אותן. לאחרות מניעה של גרון עמוק יכולה להשפיל פי כמה. אם אני מתה על אנאלי אז לזיין אותי רק בתחת לאו דווקא יהיה להשתמש בי. אבל אם אני שונאת אנאלי זה כבר סיפור אחר. 

יש נשלטים שלא רוצים לזיין נשלטת, נמנעים מזה, חוששים. זיון במקרה הזה יכול להשפיל פי כמה מאיסור על חדירה אליי. נשלט שמתחרמן מהימנעות ופתאום אני מכריחה אותו לגמור עבורי יכול למצוא את עצמו מושפל מגמירות או מחוסר הצלחה לגמור. אחרים יושפלו מאדג'ינג אינטנסיבי.

החפצה שאני באמת נהנית ממנה מגיעה רק מתוך היכרות כנה ואמתית. מתוך שיח וקילוף אמיתי של שכבות המגננה אפשר ללמוד איך לבטל את האדם ולהחפיץ. אז הריגוש הרבה יותר גדול, כי לא החפצתי או הוחפצתי על ידי מי שרואה בי רק כלי או שאני רואה בו רק כלי. נמצא מולי אדם שראה אותי כאדם שלם ואני ראיתי את השלם שבו אך החלטתי לבטל אותו כרגע ולהפוך אותו לכלי לסיפוק עצמי, או להפך. שם הריגוש. 

לא מעניינת אותי החפצה אינסטנט. היא לא משפילה באמת. מעניין אותי להפוך לחור של מי שיכול לראות אותי כשלם. מעניין אותי לקחת אדם שראיתי בו אדם שלם ולבטל את רצונותיו רק לצורך לספק אותי. 

זה לא מחייב זוגיות, זה רק מחייב אנושיות ושיחה טובה ופתוחה. משם נפתח גם דברים אחרים.