בעקבות פוסט של הכחולה-השחורה (אדם נסגד בלי שום קשר לאתר הזה) הגעתי למסקנה חשובה מאוד.
[*טאמטאמטאאאממם*]
במבט לאחור על החודשים האחרונים, לא הייתי עם אף גבר שהיה ראוי שאכרע ברך בפניו. היחיד שהיה כזה (בלי שום קשר לבדס"מ) שבר לי את הלב בצורה המכוערת ביותר שחוויתי מעודי וכך איבד את הכבוד שרחשתי לו ואת היכולת שלי "לכרוע" בפניו.
במבט לאחור מקיף יותר, על כל מערכות היחסים שהיו לי, אני לא יכולה להעלות בדעתי כמעט אף אחד שבסיכום כולל של כל הדברים שבו, אוכל לכרוע בפניו. לפני כמה שנים וכמה מינוסים בנסיון, ובמהלך אותן מערכות יחסים, מצב כזה אולי היה קיים - כי, הרי, הייתי שם, ויש אלמנט בדס"מי בכל מערכת יחסים שהיא. אבל בפגישה תיאורטית שתתרחש היום, או מחר, או אפילו אתמול - אני מרגישה שהם-הם אלו שהיו צריכים להרכין ראש בפני. אני יכולה להסתכל להם בעיניים ולומר "אני ראוייה לזה, ואתם לא".
[כן, זה אומר שאני צריכה הצדקה כדי להכנע. סיבה טובה. מניאקית, מה לעשות.]
המסקנה הסופית-למדי בעניין זה היא, שככל הנראה מה שאני מחפשת זה איכות. אין בי גאווה מוגזמת שתגרום לי להרים-ראש-ואף מעל אחרים בלי סיבה; להפך, ככל שאני חושבת על זה יותר אני מגלה שתמיד חיפשתי מישהו שיהיה יותר ממני, שאוכל להיות הקטנה-שלידו (מבלי להמעיט בערך עצמי, כמובן. יש גבול וכו'). ואולי (גם) בגלל זה תמיד יצאתי עם מבוגרים ממני.
אבל כדי שאוכל להרכין את הראש בלב שלם וכדי לקבל מרות של אדם אחר, אני צריכה סיבה טובה. אותו אדם דמיוני צריך להיות ראוי לזה - בעיני, כמובן - ולא סתם "שולט" או אדם כוחני. יש לי תחושה עמומה שיהיה לי קל יותר לכרוע בפני עדינות. עוצמה פנימית, כמו עוד אי-אלו תכונות שזה לא המקום לפרטן, לא צריכה תגיות ותוויות, גם לא במקום כמו האתר הזה.
וכנראה שבעצם זה מה שאני צריכה לבחון. האם הוא (שמו יהיה לרבבה, זה לא מישהו ספציפי) ואני עומדים על מדרגה שווה, שממנה יכול כל אחד להרכין ראש בתורו ולוותר על שליטה (או מישהו אחד באופן קבוע, בהסכמת הצד השני), או שהוא עומד מעלי ואני יכולה להרכין את ראשי במצפון שקט? שתי אלו אופציות סבירות. אבל השלישית, שבה אני ניצבת על מדרגה גבוהה יותר, מעולם לא משכה אותי ולא נראה לי שזה יקרה בעתיד.
לפני 18 שנים. 11 בפברואר 2006 בשעה 18:42
