(אני, על חוויה שהיתה)
"הביטוי 'שליטה מלמטה' אומר לך? משהו?"
(לא נבהל)
(על רמיזה מינית-שס"קית שלי)
"מה, כאילו, BDSM?" -- וחיוך.
(בהמשך)
"לא, אני רק בקטע של מכות וקשירות"
(ומסביר, וזה נשמע הרבה יותר טוב)
ומסכמים, שדעותינו בנושא לחלוטין זהות; ומי היה מצפה לזה בקורס הזוי בבה"ד מוזר איפשהו-באמצע-הארץ; מי בכלל חשב שאי פעם אפגוש מישהו כמוהו, ואיך משפט אחד, אקראי, בצחוק, בחום היום יכול להוביל לכל כך הרבה שעות של שיחה מדהימה, לכזה חוסר שינה, לכל כך הרבה עקיצות מהחברים לקורס שבטוחים שאנחנו מכירים כבר שנים או שאנחנו בכלל זוג ו"כמה זמן אתם ביחד" ואיזה קטע זה שהגענו לאותו קורס באותו זמן, וכאלו הזיות מוזרות באמצע היום/לילה/אוכל/מקלחת/שיעור וכל כך הרבה דברים שהם פשוט נכונים.
ככה. במקרה. בטעות.
מושלם.
מדי.
אסור לשקוע בזה אסור לפתח את זה אסור להתעמק בזה אסור לקוות לזה אסור לחלום על זה אסור אסור אסור אסור. כי זו הדרך למטה, זו הדרך הלא נכונה, לקחת דברים בפרופורציות בפרופורציות בפרופורציות ולא לשכוח לחשוב ולזכור שיש עוד בעולם מלבד ולזכור ולזכור ולזכור תוכניות וחלומות ותכנונים ואת הלבד, הוי, הלבד הכל כך נחוץ הזה עכשיו.
(הערת מערכת.)
אמרה הג'אנט, רק כדי שאדע, שאני מיוחדת - בכתיבה שלי. ואני אוהבת את זה, בחיי, כמה שאני אוהבת לשחק עם המילים. לא כותבת דגולה ועתידי לא טמון במילים, רק ההווה, העכשיו, המחשבות והחיים. וטוב שחזרתי לכתוב, הוי, כמה טוב, וכמה הנאה כמעט-ילדותית אני מפיקה מההתעסקות הזו עם המילים, לסדר ולהחזיר ולהזיז ולחשוב חצי שעה על המילה הנכונה במקום הנכון כדי להצליח להעביר בדיוק את מה שאני רוצה להעביר.
ואני כבר [כמעט] לא כותבת בשצף-קצף-רצף-בלתי-ניתן-לשבירה כמו פעם, לפני שנים, שהכי חשוב היה להוציא הכל החוצה ולשטוף את הבפנים. כי עכשיו יש יותר, יש מחשבה ולא רק רגש, יש סיבה לכל מילה ופסיק ונקודה חסרים וקיימים בסוף משפט או באמצע
ואני לא אומרת שבהכרח אני כותבת טוב; אני רק אומרת שאני אוהבת את איך שאני כותבת. אני אני אני, כי אני עכשיו קודם כל.
אבל אני עדיין (תמיד, לנצח) אוהבת תגובות.
[אז מי זה, מי זה שקורא פה כל כך הרבה בלי שאני כותבת משהו בכלל?
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 18:26