מיומנה של פיתה עם זעתר

*בלוג ראשון ויש לי קצת פרפרים בבטן*
בשנתיים האחרונות אני בהתעוררות. הכל נוחת עלי בבום. והגוף הזה שמוריד ומעלה היקפים מנסה לסחוב את כל מה שנוחת ולא תמיד מצליח. אז הגוף יהיה חזק. עוד שעה בחדר כושר. עוד ריצה. אבל הכאוס הזה כמו שמכנים אותו ״פריחה מאוחרת״ עושה לי לפעמים קצת פריחה. מה דחוף לי לגלות את העולם בדיליי כזה רציני? אולי עדיף היה להישאר ב4 קירות המוכרים. היה עדיף להתחתן עם מי שחשבתי שבחיר ליבי ולסגור פינה. אבל לא. ״לכי תגלי עולם״, ״לכי תשאלי שאלות״.
ומאז אני שואלת שאלות. ומגלה כמה סימני השאלה רבים. ואיזה כיף זה. איזו הקלה לדעת שלא הסתפקתי במה שידעתי. שהתחלתי להטיל ספק. לא יודעת מה משך אותי דווקא לפלטפורמה הזאת. אולי משהו באנונימיות ירשה לי דווקא לשחרר הכל. אני יכולה להיות כל מי שבא לי כאן.