אתמול בערב, לראשונה מזה תקופה לא קצרה, יצאתי לדייט.
האמת? היה כיף. היה אפילו יותר מכיף. להיפגש עם מישהי שאני לא מכיר, להרגיש את ההתרגשות שבמפגש ראשון, את השיחה שזורמת, את הרגעים הקטנים של מבטים מתעכבים שנייה יותר מהרגיל.
החלטתי לקחת אותה לאזור הים. משהו בים תמיד מרגיע אותי, תמיד נותן אווירה של משהו קצת אחר. הבאתי איתי עצים מראש, הדלקתי מדורה קטנה, וכשהטמפרטורות התחילו לצנוח, מצאנו את עצמנו מחובקים מסביב לאש, בזמן שכולם מסביב קפאו מקור.
אפילו ניסינו להכניס את הרגליים למים בשלב מסוים, איזו התלהבות רגעית של “בוא נבדוק אם אפשר לטבול”, אבל זה נגמר מהר מאוד. המים היו קפואים, וכמו שני ילדים שניסו להעז יותר מדי, חזרנו בריצה חזרה אל החום של המדורה.
ואז, הרגע הזה הגיע.
היה ברור שזה הרגע הנכון. הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עליי, והתחלנו להתנשק. זה היה עדין, טבעי, בלי למהר לשום מקום. לא חיפשתי לקחת את זה הלאה, וגם היא לא שידרה שהיא רוצה יותר. פשוט נהנינו מהשקט של הרגע, מהחום של המדורה ומהקרבה הזו, שבאה כל כך בקלות.
הכול היה טוב, באמת. אבל אז, בדרך חזרה, כשהמדורה דעכה ואיתה גם ההתרגשות של הרגע, משהו בי התחיל להתנגש בעצמו.
כימיה זה לא הכול
היא מדהימה. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. חכמה, זורמת, אוהבת את אותם תחביבים כמוני. סוף סוף מישהי שמבינה את אהבת החיות שלי, לא רק ברמה של “איזה חמוד הכלב שלך”, אלא באמת ברמה עמוקה יותר. יש לי בערך שלושים בעלי חיים – זוחלים, חרקים, יונקים, מכרסמים – והיא? היא לא נרתעת מכלום. אפילו החיות שאחרים מגדירים כ”מגעילות”, היא גידלה בעבר. יש לה אהבה אמיתית לטבע ולחיות, וזה היה רגע מיוחד לגלות שאנחנו חולקים את אותו החיבור לעולם הזה.
אבל משהו בי מרגיש שהתפשרתי.
היא מקסימה, היא יפה, היא חכמה, יש לנו נושאי שיחה משותפים, אבל עדיין… משהו בפנים לא שלם. אני לא בטוח שזו בדיוק הזוגיות שאני מחפש. זה לא שהיא לא מספיק טובה – היא נהדרת. אבל האם היא האחת? אני לא יודע.
וזו הדילמה.
ללכת עם הראש או עם הלב?
מצד אחד, אני תמיד אומר לעצמי שצריך לתת צ’אנס, לראות לאן הדברים מתפתחים. אולי ההרגשה הזאת היא רק חשש מהלא נודע, אולי זה רק הפחד להיקשר שוב למישהי אחרי תקופה ארוכה.
מצד שני, אני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לדעת מתי משהו פשוט לא מרגיש נכון. ואני לא בטוח שזה העניין כאן – לא בטוח שזה המקום שבו אני רוצה להיות.
אז מה עושים?
זו לא שאלה שהתשובה עליה ברורה לי כרגע. אולי אני צריך לתת לזה זמן, אולי אני צריך להקשיב לאינטואיציה שלי. מה שבטוח הוא שאין כאן תשובה אחת נכונה.
לפעמים, הדילמות הכי קשות הן אלה שבין הראש ללב. ואני? אני עדיין מנסה להבין מי מהם צודק הפעם.
