זה קרה כשהייתי בערך בן 23. היום אני כבר בן 30, אבל אני עדיין זוכר את הלילה ההוא כאילו הוא היה אתמול.
זו הייתה תקופה של שינויים, של חופש חדש ולא ברור. בדיוק יצאתי ממערכת יחסים, שוב לבד אחרי תקופה ארוכה, מנסה להבין את עצמי מחדש. במקרה, גם היא – אותה בחורה שהכרתי מקודם – נפרדה מהבן זוג שלה באותו שבוע. שנינו היינו רווקים טריים, שני אנשים שמנסים להתרגל למציאות חדשה, מבלי לדעת שהלילה הזה ייקח אותנו למקום שלא ציפינו אליו.
באותו יום, מתוך דחף רגעי של סקרנות ותעוזה, הלכתי לחנות סקס. לא יודע מה בדיוק משך אותי, אבל יצאתי משם עם סטרפ-און חדש. זו הייתה קנייה מוזרה, כזו שהגיעה עם יותר שאלות מתשובות. אפילו הרגשתי טיפשי שקניתי את זה פיזית במקום להזמין באינטרנט, אבל משהו בי רצה להרגיש את זה בידיים שלי.
בערב ישבתי איתה אצלה בבית. זה התחיל בכיף, צחוקים, שיחות על הכול ולא כלום. ואז, בלי לתכנן, סיפרתי לה על מה שקניתי. לא יודע איך הגענו לזה בכלל, אבל היא מיד נדלקה: “אתה רציני? אני חייבת לראות את זה!”
ירדתי לאוטו, שלפתי את הקופסה, חזרתי אליה. היא לקחה את זה בידיים שלה, בחנה את זה בסקרנות ואז בלי לחשוב יותר מדי, פשוט חגרה אותו. שנינו צחקנו, הכול היה קליל, בלי לחץ, רק שני אנשים שנמצאים ברגע.
השעות עברו, השיחה הפכה עמוקה יותר, אישית יותר. השעה כבר הייתה שלוש בלילה. שתינו, היינו עייפים, והיה ברור שאף אחד מאיתנו לא הולך לשום מקום. כבר תכננתי להישאר לישון, אמור הייתי לישון בחדר אחר, אבל איכשהו מצאנו את עצמנו יושבים יחד בסלון, קרובים מתחת לשמיכה אחת, מחפשים קצת חום.
ואז זה קרה.
התחלנו להתנשק. לאט, בהיסוס, אבל עם תשוקה שהתחילה להיבנות. זה הרגיש נכון, טבעי, אפילו בלתי נמנע. ברקע, ידענו שנינו שזה לא רק תשוקה – היה שם גם רגש, גם מטען מהעבר הקרוב, גם הכרה בזה שאנחנו שני לבבות שנפגעו ומחפשים מגע שיחזיר לנו תחושה של חיות.
המשכנו.
המגע הפך עמוק יותר, אינטנסיבי יותר. הידיים טיילו, הגוף בער, הנשימות הפכו כבדות יותר. כשזה התחיל, זה היה סוחף. בלי לחשוב, בלי מעצורים.
זה לא היה רק סקס – זה היה תענוג משוגע. לא הפסקנו. גמרנו שוב ושוב ושוב. כל פעם מחדש, בכל דרך אפשרית. היינו במעגל בלתי נגמר של תשוקה, כל פעם אחד מאיתנו לוקח את ההובלה, כל פעם השני נכנע.
בשלב מסוים, בין נשימה כבדה אחת לאחרת, שלפתי את הסטרפ-און ושאלתי, כמעט בלחישה: “אולי ננסה?”
היא חייכה, כמעט מצחקקת מרוב התרגשות. “כן,” היא אמרה בלי להסס.
ומכאן? הלילה הפך למשוגע.
זה היה משחק. זה היה ריקוד. זה היה כאילו שנינו נכנסנו לתוך לופ של עונג בלתי נגמר. לא זכרנו כבר מי על מי, מי נותן ומי מקבל. כל תזוזה, כל תנועה, כל רגע – הרגיש מושלם.
הגוף שלנו עבד כמו מכונה משומנת של תשוקה. לא היה אכפת לנו מהשעה, לא היה אכפת לנו מכלום. רצינו להרגיש עוד ועוד.
ושוב.
ושוב.
ושוב.
כל פעם מחדש, בכל דרך אפשרית, בלי לעצור לרגע. זה לא היה רק זיון – זה היה תענוג טהור.
כשסוף סוף הבוקר הגיע, שנינו שכבנו זה לצד זה, סחוטים, גמורים, מסופקים עד הקצה. החיוכים לא ירדו לנו מהפנים, אבל העיניים בקושי הצליחו להישאר פקוחות.
זה היה לילה לבן, הכי כיף שחוויתי. לילה של שחרור מוחלט, של חקירה, של פריצת גבולות, של תשוקה בלתי נגמרת.
מאז עברו שנים. היא המשיכה הלאה, אני המשכתי הלאה. אבל הלילה ההוא? הוא תמיד יישאר צרוב בזיכרון שלי.