אמניטה

מצד אחד פלוס ומינוס נמשכים
מצד שני דומה מושך דומה.
מצד אחד אם אין אני לי מי לי
מצד שני אין עוד מלבדו
אז מה הלו"ז? מי פיצח את האלגוריתם של המטריקס?....

אף חוק בעולם לא יכול לכלול את כל האירועים כולם
כי מול כל חוק, יש את מה שפורע אותו
וזה כנראה חלק ממה שמרחיב ומחולל את החיים.

כל אדם מאמץ (במודע או שלא)
אסטרטגיה בצורת ״מצב תודעה״ שעוזרת לו להכיל ,איכשהו, את הכאוס ולנוע בעולם.
שלום היא צורת מחשבה ומצב תודעה
מלחמה היא צורת מחשבה ומצב תודעה
קארמה היא צורת מחשבה ומצב תודעה
כל אסטרטגיה מאפשרת מגוון מסוים של התנסויות.

מנקודת מבט גבוהה, כל התנסות היא בעלת ערך.

בני אדם מתגלים ומגלים את עצמם מתוך מפגש
מי אני בחוויית משבר? מי אני בחוויית התעלות?
נטישה? אהבה?..פחד..?
ייתכן ולימוד כזה הוא תכלית קריטית לנשמה
במסע הגלגולים שלה.

באמצעות פילטר מסוים, אנחנו פוגשים את העולם
ואת עצמנו.
אם נחליף פילטר נגלה דברים אחרים
ובהכרח נגיע להתנסויות אחרות.

מה שנראה לנו כעת ככאוס מוחלט
עשוי להתגלות כתשתית מושלמת לסדר חדש.

* הבחירה *
היא רעיון שיכול להרחיב את התודעה
ולשחרר לחופשי או לאיים על הקיום שלנו בצורה מחרידה וממוטטת.

בכל מקרה אני כבר עמוק במכונת כביסה
וחומרי הניקוי הפעם, ממש לא עדינים איתי...

שבת ברכה ✨️

הגימגום מקורו בחוסר ביטחון, בפחד, בספק עצמי, בקונפליקט פנימי שלא בהכרח מודע. 

למה לי לגמגם כשאמצא אותך? 

אני רוצה לאבד את כל המילים כולן... 

לשנן את השם שלך וכל טיפת מידע שנתת לי ממך. 

אני רוצה במוחי הקודח את כל הבקשות שלך. ואם זו הייתה בקשה אחת, אפרק אותה לגורמים שתהיה מושלמת עבורך.

למה לי לגמגם כשאמצא אותך? 

לילות של שיחות חסרות תועלת או מלאות פוטנציאל, כשרק חיפשתי לומר: "הינה אתה!". 

אני כובלת את הלשון שלי, שלא תתפרץ ותאמר את שמך. 

למה לי לגמגם כשמצאתי אותך?

אתה נלחם במוח שלך שמנסה לישון, מאבד זמן יקר ואתה, לא מרפה. שואל ורוצה ללמוד.

אני חייבת להיות חדה וברורה!

למרות שלא הייתי אף אחת מהן.  

מוצאת את עצמי, חוזרת להיות ילדה קטנה, 

מלאת תמימות ואמונה. משחקת בעולם, איתך. 

כאילו אף אחד לא רואה אותה.

למה לי לגמגם???... 

זאת לא אני.

זה הלב שלי, שמחסיר פעימה, כשקמתי בבוקר וגיליתי... שאני צריכה את ה"בוקר טוב"

ממך.

אוסקר ווילד היה זה אמר שיש רק שני סוגים של טרגדיות בחייינו.

הטרגדיה הראשונה היא לא לקבל את מה שאתה רוצה. הטרגדיה השנייה היא לקבל אותו.

ההתנגשות עתיקת היומין בין ביטחון וריגוש

היא רוצה הרבה רגעים קטנים של חמימות פשוטה ואושר. הוא רוצה כמה נקודות שיא מטריפות שבשבילן שווה לסבול תקופות ביניים של שיעמום וסטאטיות.

היא רוצה את האושר שלה קטן, זמין , נוח ואפשרי. הוא מעדיף את האושר שלו בריכוזים גבוהים, טבול בנהר של אקשן, ואם אפשר, עם קמצוץ של סכנה.

כשאת מוסרת את הרצועה ליד שמולך וכל מבוקשך שהיא תתפוס אותה...

כשאת על הברכיים והוא לא ביקש בכלל...

כשאת רוצה להיות טובה, כל כך טובה, שלא צריך לבקש אפילו פעם אחת.

כשהלכת לישון ולא שמעת את ההודעה

ובבוקר ראית שלא נצרבת לו בתודעה.

את עצובה. 

כשכל שם אחר שעולה בך

מחלל את התאים שלך שמוקדשים רק לו.

שרק מלכתוב את המילים הללו מעלה לך דמעות

הצד שלי; הנשלט.

רק לא עוד יום של דינים קשים חורצי גורל. 

לא עוד גינונים, חטאים ועונשים ושיפוטים 

וחתימות והלקאה עצמית  

‏😔 No more of the same pleaseee

לא תמיד קל להסכים להעמיק למסע של הסליחה. 

וכן זה חתיכת מסע. זה בחיים לא נפתר ב״סליחה 

שפגעתי״ או ב״סבבה סולחת״. 

זה מסע שאם לוקחים אותו לעומק הוא יעביר אותנו את 

האמאמא של הטרנספורמציה. וזה לא פשוט.  

כי הוא בהכרח יאמת אותנו עם חומרים מורכבים כמו 

אשמה, זעם, נטישה, קורבנות (ושות׳).

בסוף סליחה זה מהלך של אהבה עצמית. 

כי זה לשחרר את עצמנו. ממשקעי העבר, מטינה, 

ממשקולות כבדות מאוד שעוצרות את החיים. 

כשאנחנו סולחים באמת, מתפנה מקום. זה מוחשי 

ברמה שראיתי אנשים משילים פיזית ממשקלם. 

נכנס אויר שעושה אותנו קלים יותר. 

מאתגרת את עצמי ואת כולנו להגירה אישית 

וקולקטיבית, למחוזות חדשים טובים ומטיבים

של התבוננות פנימית ואחריות אישית

קבלה רדיקלית

הוקרת הטוב

סובלנות

עזרה הדדית

התמרה

יום כיפור הוא מתנה והזדמנות.

החוכמה ביהדות עמוקה ושוזרת אותנו בסיפור 

מופלא, מורכב ונסתר . 

הלוואי שנצליח להתחבר לזהות השורשית שלנו 

ממקום חדש. הלוואי שנצליח, כעם, כיחידים.

לעבור דרך הכאבים השברים והחושכים 

לחבק אותם חזק ולהיאסף אל הוויתנו השלמה.

ישר-אל

שתהיה שנה של התנקות, שחרור והתקלפות

מכל מנגנוני הנפרדות והפחד שאחוזים בנו

הלוואי שנצליח לצמוח מהכל. לקדש את החיים, ולשמוח אותם, למרות ובזכות. 

שנצליח לסור מרע ולעשות טוב. 

בתפילה לשובם של אחינו

בתפילה לשובה של שפיותנו

בתפילה לחיילנו גיבורי ישראל 

בתפילה לרפואה של כל הגופים

בתפילה. 

‏🎗️❤️‍🩹🇮🇱

בן אדם, מה לך נרדם

קום קרא בתחנונים

קול דומייתך לאוזניי כתופים

אם נא מצאתי חן בעיניך, אבי

תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות תלוי על חוט השערה באמצע הים

צועק בכל כוחי

ריבונו של עולם

מה לך נרדם

תציל אותי...

לא בראת אותי

להתהלך כישן

אתה מלא אהבה

אני רוצה גם כן

אז תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות תלוי על חוט השערה באמצע הים

צועק בכל כוחי

תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות כחיה הנוהמת ביער לילות שלמים

ריבונו של עולם

מה לך נרדם

תציל אותי…

שמואל פרדניק_ תן לי תפילה

איפה היינו, כמה עוצמה.

החלום של זוגיות מסורתית, טוטאלית, מעצימה. שהנשי והגברי באלמנט שלהם.

כמה עמוק בחיים שלי המשפט "לבחור בך בכל יום מחדש" מחלחל ומתרחב.

להעמיד אותי במבחן שלי ושלך ולנצח אותי בכל פעם מחדש. 

להלן העוצמה;

לפרגן, להרים. לאהוב. להביט בעניים חומלות, מקבלות, אוהבות. 

ואם דרכנו על מוקש, לדעת לחזור, להודות באמת, לקחת אחריות, לרפא. 

לפתוח את הלב כשאנחנו שמחים ויפים ולחבק גם כשעוברים תקופות קשות ולהמשיך לאהוב. ולזכות באמון לשים את כל הפצעים בידיים שלך. 

להלן החולה הרעה;

ניסו לגנוב לי את הדעת לא פעם בחיי.

לצערי גם הצליחו. אם תשאלו אותי למה אני מרבה לשכוח, אני אספר לכם שזה חלק מ ptsd. כשלא הקשבתי לגוף שלי מספיק פעמים והמוח לא הצליח לתפקד כי הוא היה מארח למשחק של אחר. משחק שלא בחרתי להשתתף בו.

סוסת הפרא שבתוכי בועטת חזק ולא מפסיקה עד שהאיום מורחק. מוסר. 

משחק מילים משעשע, מה למוסר ולשליטה? 

הרבה. 

מוסר עצמי שתדרוש מעצמך, יתבקש מהצד השני מבלי שתדרוש.

מה שנקרא דוגמא אישית.

ולכאן מגיעה גם זכות הבחירה. הבחירה שלי לקבל דוגמא. השראה. ללכת שבי אחריו... 

לסיכומו של שבוע בכלוב, מפישרית שכל הזמן לומדת ולא יודעת בעצם כלום.. 

כותרת מורכבת שמייצרת מימד משלה. 

טֵסֵרַקְט, גוף במרחב ארבע-ממדי המהווה היפר קוביה. 

יש קובייה פנימית מוכלת וקובייה חיצונית עוטפת 

ובינהן קיימים קשרים.

ברוכים הבאים לגיהינום הכי שפל שיכל להמציא מוחו החולה של האדם. 

במילה אחת אלוהים ברא עולם-ברא אור.

במילה אחת, שניתנה לו, אדם מחריב את יקומי נפשו של האחר -חושך.

ומהצד השני, האם אני מבין שאני אדם כמו חברי או מתחזה לאלוהים, ומבקש שליטה בנפשו של אדם אחר. 

אפשר להמשיך ולכתוב שאלות קיומיות, כותרות מפוצצות אפילו הסברים מדויקים מויקיפדיה. 

ומה אמרתי? הכל וכלום...

ואם הבנתי, דרשני.

כמה עוצמה.

הפיכחון, אין לו מתחרים.

אי אפשר להתעלם ממנו לאחר שדפק על דלתך.

אי אפשר להמשיך לישון, לאחר שהתעוררת.

אפשר לנסות לנמנם, משום מה זה לא עובד.

לפעמים האנשים הישנים, הם אלו שמשקפים לנו את הפיכחון,

בהיותם ישנים את החיים הללו.

לילה טוב, שינה מתוקה

לא אעשה דבר כדי לערער את שנתם הערבה.

זה היופי בעולמנו, אתה יכול לישון גלגולים שלמים

עד שמגיע הפיכחון, וכל הכללים משתנים.

העולם שחשבת שאתה חי בו, מתחיל להתערער,

ובמה תאחוז ידיך,

על מה תעמודנה רגליך?

אין במה לאחוז, אין על מה לעמוד.

האשלייה המתוקה מתמוססת לאיטה,

עד שתבנה בזיעת אפיך את האשלייה הבאה.

זו שתחזיק אותך בחיים, בתפקיד ראשי בהצגה,

וחוזר חלילה, עד הפקחון הבא.

עד שתסכים להיות צופה פשוט מן השורה.

אפשר תמיד להתנחם שאין סוף לגלגולים,

ומה שלא הספקנו הפעם, יתדפק על דלתנו בחיים הבאים.

כמה יופי, איזו חוכמה, להתעורר יום אחד ולקחת גלולה אדומה.

לבדוק מה עומק מנהרתו של הארנב

לראות את הבאגים כאן ועכשיו.

להתקין תוכנה, לעדכן גרסה, ולדעת שאף על פי כן, אתה האחד בסיפור שלך!

לקום ולהיכנס מתוך החלטה, לא זימון או משיכה...

לקום ולהחליט שאת פותחת את הדלת וזה יהיה הבית שלך.

אומרים שהבית הוא איפה שהלב.
אז הוצאתי אותו מהלב ונכנסתי אליו.

בית שלוש קומות עם חוקים וכללים של אבידות ומציאות.

קומה ראשונה, בינה.
אתם כרגע נמצאים בתוכה. כמו לובי פרוץ שכולם עוברים בו, בלי שום התראה, בלי הזמנה מראש.

ללב יש חוקים ותנאים משלו,

ליצרים לרצונות ולתשוקות אין חוקים,
יש תנאים שונים להתקיים בעולם.

אז נכנסתי לבית והתחלתי לסדר,
קודם את חוקי הבית, להבין וללמוד.
איזה חוק טוב לך, עם איזה תתקשי. ולדעת שאת הבית הזה את לא עוזבת ותתמודדי.

שלב הבא, ללמד את הלב
להקשיב
ולבחון
איך הוא מרגיש בבית?
ושיספר מה אפשר לעשות כדי שהבית יהיה נעים לו.

שלב שלישי, איך יוצרים מהמסיבה הפרועה הזו, ליין שיחזיק לאורך שנים.
כמו לנסות לארגן טינאייג'רים להוטים ושינסו להבין ולהסביר מה הם רוצים...
הנקודה בחיים של כולנו שאותה האמונה הלא מדוברת פועמת, הרגעים שבהם אנחנו שוהים בגן העדן של התשוקות והיצרים שלנו.

ואז....הרגע שבו הכל מתייצב לכדי הרמוניה מושלמת.

את זה עוד לא פתרתי, איך מנהלים את התזמורת הזו מראש?
אולי אם סידרתי את כל הקומות לפני אז מתוך החלטה היא פשוט תקום ותחליט לסדר את עצמה.
אולי?!

מרגישה אותך אל מולי, בתוכי, אחד איתי מחובק

ואתה במרחק.

נושמת אותך ואתה אותי,

כבר בוהה בך במבט אחד,

טורף אותי איתך. 

ובשפתייך והבל פיך סבבת אותי במלוא 

עוצמתך

ושוב המילים הרכות

ליטוף אוהב ומבט עניים

תודה.

והמיית העכשיו 

אנחנו אדון לזמן 

והוא 

קופא.

בין אנדרטה לדומדמניות ועלי המרווה מתמסרת מתמוססת למגעך

ובכל אשר חזיתי

כבר ידעתי

אני 

שלך.

וגל עוצמתך השקטה 

אליי חדר

התפרץ לדלת פתוחה כאילו זו לא התחלה

וגופי רוטט פורק את ההדף ומטעין אותי בך.

כל רחש כל נים כל איבר קורא בי אותך

שתטיח את ראשי בעוצמת החדירה

שתחפון ותרעיד אותי האדמה.

רגע

נשימה

הלב שועט

מבט עניים כל כך מוכר 

חיוך

חדש

ועכשיו אני כמהה

כבר ידעתי אותך

ורצית שאדע אותי

דרכך.

והנה באופק סגרירי בשעת שקיעה השמש זורחת בי,

בך,

ואני מפציעה מתוכך

דוהרת אל הלא הנודע

ואתה קורא בשמי 

כמו חורט אותך

על גבי

ואני

ואתה

ברגע

אחד.