אמניטה

אני לא אוהבת שמחליטים עליי.

כן, כמו הילדה בת ה- 9 שאני (ברגרסיה). 

עליי לא מחליטים!

אני לא אוהבת שלוקחים ממני את זכות הבחירה. רוקמים לעצמם פנטזיות...

אתם יודעים איזה כיף זה להתמסר?! מי אתם שתקחו ממני את הרגע הזה?!

אני לא אוהבת שמודיעים לי שלא סופרים את הגבולות שלי.

הם שלי, אני הצבתי אותם.

קיבלתי אותם בדם, יזע ודמעות!

אני לא אוהבת לפתוח משפט ב"אני לא אוהבת". ואני לא אוהבת לדבר אל כולם.

הנה, אחת מהטיוטות שלי. פרספקטיבה של עולל.

הטיוטה הזו נכתבה בכניסתי לכלוב. פתיחת שער למימד  שהביאה עימה כאוס, בהלה והמון משחקי כוחות. 

שקר. לכאורה, את מופצצת באהבה. שורה תחתונה, ככה לא נראית אהבה וקבלה. 

בתרבות השפע שבה אנחנו מוצאים את עצמנו יותר מהכל, מחוסרים. 

ומתחילים להילחם בעבור כל פירור. 

ונלחמים בעצמנו לא להפוך לתתי אדם על הדרך.

✨️מי יתן ונהיה מרחב של אהבה✨️

כבר הזכרתי, המון הציעו לי להמשיך להיות חברים, להכיר. 

באחת, אני זכיתי. בגדול! 

קודם כל בת אדם. 

מי יתן ונזכה למרחב מוגן של אהבה. 

ברשותה של הקטנה, החכמה, החדה, חברת אמת שלי. 

♥️טייני ♥️ הכלבה הכי יפה בכלוב ♥️

"יש מי שמקבלת קולר ולא מתוך רצון אלא מכפייה מאלימות מכח ומאונס ולא מחייב קולר פיזי. אבל הוא מונח עליה נגד רצונה.

אבל יש מי שמוכנה ומבקשת לקבל את הנאמנות את הכח והחינוך ממקום של הערצה אהבה וסגידה

בהערכה ובהשתחוויה ובאהבה אין סופית 

שלעולם לא נדע אלימות רעה מכל סוג שהוא"

כלל ברזל - כשפונים לאנשים חדשים, בהקשר של זוגיות, אבל גם בכללי בחיים, חשוב ליישם את כלל inigo montoya!

קודם הצגה עצמית: hello my name is" "inigo montoya.

לאחר מכן מה הקשר הפניה: you killed my "father.

ואז לסגור הסבר ברור מה רוצים מהצד השני "prepare to die". 

חשוב. 

מאוד חשוב. 

מאחורי כל ניק, תמונה, מילה, יש אדם, אדמה, חיים שלמים, מסע. 

מאחורי כל התכתבות יש שמחה סמויה או גלויה, שאולי יש כאן התחלה חדשה. 

שמחה על התחלה של היכרות פשוטה. 

פגשתי גם כאלה שלא יודעים איך ומתי להרפות. 

פגשתי את החוששים, שסימן הכי קטן של חוסר עניין מסלק אותם. 

פגשתי בעצמי וגם באחרים, את הבקשה שיראו אותי. 

שמעתי מנשלטים, שולטים וכל מה שבניהם, את האכזבה. 

שמעתי גם: "בואי נהיה חברים". לחלק הסכמתי ולחלק לא. וגיליתי אנשים מדהימים! והפסדתי אנשים מדהימים! וחלק הם פשוט לא ה cup of tea שלי או אני שלהם. 

שמעתי גם את המשפט: "אל תקחי את האתר הזה כל כך קשה". 

אני מזמינה אתכם לכתוב כאן, מי מכם נחשף/שוחח עם אדם אחר ולא אכפת לו שעושים גוסטינג? ונמקו! 

באתי לפה (לעולם, לא לאתר) להיות עירומה, חשופה, נקייה עם ולמרות כל הלכלוך שיש עליי. 

גם אני לא חפה מפשע ונעלמתי.

ולקחתי לי למשימה, לחזור ולסגור את השיחה ככל שאוכל. 

לפני הכל, בני אדם. 

זה מרגיש לי כל כך עלוב לכתוב את זה. ובכל זאת, אני בוחרת לכתוב. 

מישהו אמר לי: "אני לא מבין מה את עושה באתר הזה ושלא תביני אותי לא נכון, ממש לא ממקום שחצני". 

הבנתי את הנאמר טוב מאוד!

כי הסטיגמה, שכולם הגיעו מתוך טראומות ומקומות פצועים, עולה על כל דימיון. 

מי הפתי הצעיר שחושב שמגיעים לנקודה בחיים מבלי להיות פצוע? להישבר? להישרט?.

נכון, אפשר לתקן, לטפל, ללמוד להתנהל עם השריטות, הפגיעות. 

אותו אחד, אל מצחיק שכמותו, חסר ביצים או אינטלגציה רגשית, לדעתי גם שקרן (הרגשתי בת 17 לכמה שעות בזכותו), היה כל כך פגיע במפגש איתו. 

אתם מבינים כמה בני אדם הם יצורים שבירים?

וכמה אנחנו שמים את עצמנו אל מול היררכיה בכל מפגש בחיינו. 

אני עומדת בסטנדרטים שהצבתי לעצמי אל מולי. לא אל מול שום אדם אחר. תקראו את זה שוב. 

עצם האמירה ששמה אדם מורם מעם, דוחה אותי! 

נעלמתי וחסמתי. נעלמתי, חסמתי וחזרתי לכתוב: "זה גדול עליי, יותר מדיי עבורי, תודה וסליחה". 

וגם: "תשמור על עצמך ולך לעזזל". 

וגם: "אני עוברת עם עצמי משהו, לא מתאימה לי תקשורת עכשיו". 

הכרחתי את עצמי לשים את ידי תחתונה.

אין סיכום. 

שלכם, 

אמניטה. 

כשאתה מבקש אותי, האם אתה מודע

לעובדה שאתה מבקש דם?

אתה מבקש תמרות עשן מסתלסלות, אתה מבקש לשון נחש לוחשת.

קיים בי ארס אהובי,

שמעולם לא למדתי לרסן, 

ועל כן, 

הוא מודחק.

ומחכה להתפרץ על חושף האמת, על העומד בסף, ועתה אתה עומד בדלת.

כשאתה מבקש אותי, האם אתה מודע

לעובדה שבתוך גופי מוצפנים כל סודות החיים, יש בי צלילים וצללים לוחשים שאומרים שבסודות אלה אין לשתף זרים.

ואתה זר אהובי,

זרה עבודתך,

אהבתך

השדים שלי רוצים לשרוף אותך, על רצונך להיכנס.

לא לימדו אותך לא לשחק באש?

ואתה, ממשיך לבקש…

ללקק ולנשק את עורי, לנשוך לסטור, מצמיד אותי מטה בכוח, מניף אותי מעלה

חודר אלי בעוצמה, עמוקות, שוב ושוב. 

לשוב, לשוב...

גופי מרפה, ולפתע שפתי רעבות אלייך, והחיה העצורה משתחררת

בבכי, בעונג, בכעס, בכאב.

במבטך הרעב אתה נותן לי

להשיל את אנושיותי

ולנשום אל הזאבה המורעבת

שעתה עטה עלייך, מלקקת מוצצת נושכת נוהמת.

מבקשת לכלות את שנינו לפני זריחת השמש. 

כשאתה מבקש אותי,

אתה מודע לעובדה שבסערה שלי, אתה תעמוד יציב, מאפשר לי לזרוע הרס ושרפות?

כי בתוכך שוכן ידע ישן ועמוק 

שמעומקי הסוערים, יתאפשר לך לינוק

תמצית חיות מרוכזת

כמו לצלול לאגם קפוא

כמו להישרף חי על המוקד

זו

עת 

הסערה

הגעת לעומקה של אישה.

מצד אחד פלוס ומינוס נמשכים
מצד שני דומה מושך דומה.
מצד אחד אם אין אני לי מי לי
מצד שני אין עוד מלבדו
אז מה הלו"ז? מי פיצח את האלגוריתם של המטריקס?....

אף חוק בעולם לא יכול לכלול את כל האירועים כולם
כי מול כל חוק, יש את מה שפורע אותו
וזה כנראה חלק ממה שמרחיב ומחולל את החיים.

כל אדם מאמץ (במודע או שלא)
אסטרטגיה בצורת ״מצב תודעה״ שעוזרת לו להכיל ,איכשהו, את הכאוס ולנוע בעולם.
שלום היא צורת מחשבה ומצב תודעה
מלחמה היא צורת מחשבה ומצב תודעה
קארמה היא צורת מחשבה ומצב תודעה
כל אסטרטגיה מאפשרת מגוון מסוים של התנסויות.

מנקודת מבט גבוהה, כל התנסות היא בעלת ערך.

בני אדם מתגלים ומגלים את עצמם מתוך מפגש
מי אני בחוויית משבר? מי אני בחוויית התעלות?
נטישה? אהבה?..פחד..?
ייתכן ולימוד כזה הוא תכלית קריטית לנשמה
במסע הגלגולים שלה.

באמצעות פילטר מסוים, אנחנו פוגשים את העולם
ואת עצמנו.
אם נחליף פילטר נגלה דברים אחרים
ובהכרח נגיע להתנסויות אחרות.

מה שנראה לנו כעת ככאוס מוחלט
עשוי להתגלות כתשתית מושלמת לסדר חדש.

* הבחירה *
היא רעיון שיכול להרחיב את התודעה
ולשחרר לחופשי או לאיים על הקיום שלנו בצורה מחרידה וממוטטת.

בכל מקרה אני כבר עמוק במכונת כביסה
וחומרי הניקוי הפעם, ממש לא עדינים איתי...

שבת ברכה ✨️

הגימגום מקורו בחוסר ביטחון, בפחד, בספק עצמי, בקונפליקט פנימי שלא בהכרח מודע. 

למה לי לגמגם כשאמצא אותך? 

אני רוצה לאבד את כל המילים כולן... 

לשנן את השם שלך וכל טיפת מידע שנתת לי ממך. 

אני רוצה במוחי הקודח את כל הבקשות שלך. ואם זו הייתה בקשה אחת, אפרק אותה לגורמים שתהיה מושלמת עבורך.

למה לי לגמגם כשאמצא אותך? 

לילות של שיחות חסרות תועלת או מלאות פוטנציאל, כשרק חיפשתי לומר: "הינה אתה!". 

אני כובלת את הלשון שלי, שלא תתפרץ ותאמר את שמך. 

למה לי לגמגם כשמצאתי אותך?

אתה נלחם במוח שלך שמנסה לישון, מאבד זמן יקר ואתה, לא מרפה. שואל ורוצה ללמוד.

אני חייבת להיות חדה וברורה!

למרות שלא הייתי אף אחת מהן.  

מוצאת את עצמי, חוזרת להיות ילדה קטנה, 

מלאת תמימות ואמונה. משחקת בעולם, איתך. 

כאילו אף אחד לא רואה אותה.

למה לי לגמגם???... 

זאת לא אני.

זה הלב שלי, שמחסיר פעימה, כשקמתי בבוקר וגיליתי... שאני צריכה את ה"בוקר טוב"

ממך.

אוסקר ווילד היה זה אמר שיש רק שני סוגים של טרגדיות בחייינו.

הטרגדיה הראשונה היא לא לקבל את מה שאתה רוצה. הטרגדיה השנייה היא לקבל אותו.

ההתנגשות עתיקת היומין בין ביטחון וריגוש

היא רוצה הרבה רגעים קטנים של חמימות פשוטה ואושר. הוא רוצה כמה נקודות שיא מטריפות שבשבילן שווה לסבול תקופות ביניים של שיעמום וסטאטיות.

היא רוצה את האושר שלה קטן, זמין , נוח ואפשרי. הוא מעדיף את האושר שלו בריכוזים גבוהים, טבול בנהר של אקשן, ואם אפשר, עם קמצוץ של סכנה.

כשאת מוסרת את הרצועה ליד שמולך וכל מבוקשך שהיא תתפוס אותה...

כשאת על הברכיים והוא לא ביקש בכלל...

כשאת רוצה להיות טובה, כל כך טובה, שלא צריך לבקש אפילו פעם אחת.

כשהלכת לישון ולא שמעת את ההודעה

ובבוקר ראית שלא נצרבת לו בתודעה.

את עצובה. 

כשכל שם אחר שעולה בך

מחלל את התאים שלך שמוקדשים רק לו.

שרק מלכתוב את המילים הללו מעלה לך דמעות

הצד שלי; הנשלט.

רק לא עוד יום של דינים קשים חורצי גורל. 

לא עוד גינונים, חטאים ועונשים ושיפוטים 

וחתימות והלקאה עצמית  

‏😔 No more of the same pleaseee

לא תמיד קל להסכים להעמיק למסע של הסליחה. 

וכן זה חתיכת מסע. זה בחיים לא נפתר ב״סליחה 

שפגעתי״ או ב״סבבה סולחת״. 

זה מסע שאם לוקחים אותו לעומק הוא יעביר אותנו את 

האמאמא של הטרנספורמציה. וזה לא פשוט.  

כי הוא בהכרח יאמת אותנו עם חומרים מורכבים כמו 

אשמה, זעם, נטישה, קורבנות (ושות׳).

בסוף סליחה זה מהלך של אהבה עצמית. 

כי זה לשחרר את עצמנו. ממשקעי העבר, מטינה, 

ממשקולות כבדות מאוד שעוצרות את החיים. 

כשאנחנו סולחים באמת, מתפנה מקום. זה מוחשי 

ברמה שראיתי אנשים משילים פיזית ממשקלם. 

נכנס אויר שעושה אותנו קלים יותר. 

מאתגרת את עצמי ואת כולנו להגירה אישית 

וקולקטיבית, למחוזות חדשים טובים ומטיבים

של התבוננות פנימית ואחריות אישית

קבלה רדיקלית

הוקרת הטוב

סובלנות

עזרה הדדית

התמרה

יום כיפור הוא מתנה והזדמנות.

החוכמה ביהדות עמוקה ושוזרת אותנו בסיפור 

מופלא, מורכב ונסתר . 

הלוואי שנצליח להתחבר לזהות השורשית שלנו 

ממקום חדש. הלוואי שנצליח, כעם, כיחידים.

לעבור דרך הכאבים השברים והחושכים 

לחבק אותם חזק ולהיאסף אל הוויתנו השלמה.

ישר-אל

שתהיה שנה של התנקות, שחרור והתקלפות

מכל מנגנוני הנפרדות והפחד שאחוזים בנו

הלוואי שנצליח לצמוח מהכל. לקדש את החיים, ולשמוח אותם, למרות ובזכות. 

שנצליח לסור מרע ולעשות טוב. 

בתפילה לשובם של אחינו

בתפילה לשובה של שפיותנו

בתפילה לחיילנו גיבורי ישראל 

בתפילה לרפואה של כל הגופים

בתפילה. 

‏🎗️❤️‍🩹🇮🇱

בן אדם, מה לך נרדם

קום קרא בתחנונים

קול דומייתך לאוזניי כתופים

אם נא מצאתי חן בעיניך, אבי

תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות תלוי על חוט השערה באמצע הים

צועק בכל כוחי

ריבונו של עולם

מה לך נרדם

תציל אותי...

לא בראת אותי

להתהלך כישן

אתה מלא אהבה

אני רוצה גם כן

אז תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות תלוי על חוט השערה באמצע הים

צועק בכל כוחי

תן לי תפילה אחת טובה

שתפתח לי את כל השערים

תן לי מילה אחת כנה

שתותיר אותי בלי שום אוויר

אני רוצה להיות כחיה הנוהמת ביער לילות שלמים

ריבונו של עולם

מה לך נרדם

תציל אותי…

שמואל פרדניק_ תן לי תפילה

איפה היינו, כמה עוצמה.

החלום של זוגיות מסורתית, טוטאלית, מעצימה. שהנשי והגברי באלמנט שלהם.

כמה עמוק בחיים שלי המשפט "לבחור בך בכל יום מחדש" מחלחל ומתרחב.

להעמיד אותי במבחן שלי ושלך ולנצח אותי בכל פעם מחדש. 

להלן העוצמה;

לפרגן, להרים. לאהוב. להביט בעניים חומלות, מקבלות, אוהבות. 

ואם דרכנו על מוקש, לדעת לחזור, להודות באמת, לקחת אחריות, לרפא. 

לפתוח את הלב כשאנחנו שמחים ויפים ולחבק גם כשעוברים תקופות קשות ולהמשיך לאהוב. ולזכות באמון לשים את כל הפצעים בידיים שלך. 

להלן החולה הרעה;

ניסו לגנוב לי את הדעת לא פעם בחיי.

לצערי גם הצליחו. אם תשאלו אותי למה אני מרבה לשכוח, אני אספר לכם שזה חלק מ ptsd. כשלא הקשבתי לגוף שלי מספיק פעמים והמוח לא הצליח לתפקד כי הוא היה מארח למשחק של אחר. משחק שלא בחרתי להשתתף בו.

סוסת הפרא שבתוכי בועטת חזק ולא מפסיקה עד שהאיום מורחק. מוסר. 

משחק מילים משעשע, מה למוסר ולשליטה? 

הרבה. 

מוסר עצמי שתדרוש מעצמך, יתבקש מהצד השני מבלי שתדרוש.

מה שנקרא דוגמא אישית.

ולכאן מגיעה גם זכות הבחירה. הבחירה שלי לקבל דוגמא. השראה. ללכת שבי אחריו... 

לסיכומו של שבוע בכלוב, מפישרית שכל הזמן לומדת ולא יודעת בעצם כלום..