בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אמניטה

עוד מעט יגיע
לפני שנה. יום שלישי, 24 בספטמבר 2024 בשעה 15:50

איפה היינו, כמה עוצמה.

 

החלום של זוגיות מסורתית, טוטאלית, מעצימה. שהנשי והגברי באלמנט שלהם.

כמה עמוק בחיים שלי המשפט "לבחור בך בכל יום מחדש" מחלחל ומתרחב.

להעמיד אותי במבחן שלי ושלך ולנצח אותי בכל פעם מחדש. 

להלן העוצמה;

לפרגן, להרים. לאהוב. להביט בעניים חומלות, מקבלות, אוהבות. 

ואם דרכנו על מוקש, לדעת לחזור, להודות באמת, לקחת אחריות, לרפא. 

לפתוח את הלב כשאנחנו שמחים ויפים ולחבק גם כשעוברים תקופות קשות ולהמשיך לאהוב. ולזכות באמון לשים את כל הפצעים בידיים שלך. 

 

להלן החולה הרעה;

ניסו לגנוב לי את הדעת לא פעם בחיי.

לצערי גם הצליחו. אם תשאלו אותי למה אני מרבה לשכוח, אני אספר לכם שזה חלק מ ptsd. כשלא הקשבתי לגוף שלי מספיק פעמים והמוח לא הצליח לתפקד כי הוא היה מארח למשחק של אחר. משחק שלא בחרתי להשתתף בו.

סוסת הפרא שבתוכי בועטת חזק ולא מפסיקה עד שהאיום מורחק. מוסר. 

משחק מילים משעשע, מה למוסר ולשליטה? 

הרבה. 

מוסר עצמי שתדרוש מעצמך, יתבקש מהצד השני מבלי שתדרוש.

מה שנקרא דוגמא אישית.

ולכאן מגיעה גם זכות הבחירה. הבחירה שלי לקבל דוגמא. השראה. ללכת שבי אחריו... 

לסיכומו של שבוע בכלוב, מפישרית שכל הזמן לומדת ולא יודעת בעצם כלום.. 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום שלישי, 24 בספטמבר 2024 בשעה 11:26

כותרת מורכבת שמייצרת מימד משלה. 

טֵסֵרַקְט, גוף במרחב ארבע-ממדי המהווה היפר קוביה. 

יש קובייה פנימית מוכלת וקובייה חיצונית עוטפת 

ובינהן קיימים קשרים.

 

ברוכים הבאים לגיהינום הכי שפל שיכל להמציא מוחו החולה של האדם. 

 

במילה אחת אלוהים ברא עולם-ברא אור.

במילה אחת, שניתנה לו, אדם מחריב את יקומי נפשו של האחר -חושך.

 

ומהצד השני, האם אני מבין שאני אדם כמו חברי או מתחזה לאלוהים, ומבקש שליטה בנפשו של אדם אחר. 

 

אפשר להמשיך ולכתוב שאלות קיומיות, כותרות מפוצצות אפילו הסברים מדויקים מויקיפדיה. 

 

ומה אמרתי? הכל וכלום...

ואם הבנתי, דרשני.

כמה עוצמה.

לפני שנה. יום ראשון, 22 בספטמבר 2024 בשעה 13:29

הפיכחון, אין לו מתחרים.

אי אפשר להתעלם ממנו לאחר שדפק על דלתך.

אי אפשר להמשיך לישון, לאחר שהתעוררת.

אפשר לנסות לנמנם, משום מה זה לא עובד.

לפעמים האנשים הישנים, הם אלו שמשקפים לנו את הפיכחון,

בהיותם ישנים את החיים הללו.

לילה טוב, שינה מתוקה

לא אעשה דבר כדי לערער את שנתם הערבה.

זה היופי בעולמנו, אתה יכול לישון גלגולים שלמים

עד שמגיע הפיכחון, וכל הכללים משתנים.

העולם שחשבת שאתה חי בו, מתחיל להתערער,

ובמה תאחוז ידיך,

על מה תעמודנה רגליך?

 

אין במה לאחוז, אין על מה לעמוד.

האשלייה המתוקה מתמוססת לאיטה,

עד שתבנה בזיעת אפיך את האשלייה הבאה.

זו שתחזיק אותך בחיים, בתפקיד ראשי בהצגה,

וחוזר חלילה, עד הפקחון הבא.

 

עד שתסכים להיות צופה פשוט מן השורה.

אפשר תמיד להתנחם שאין סוף לגלגולים,

ומה שלא הספקנו הפעם, יתדפק על דלתנו בחיים הבאים.

כמה יופי, איזו חוכמה, להתעורר יום אחד ולקחת גלולה אדומה.

לבדוק מה עומק מנהרתו של הארנב

לראות את הבאגים כאן ועכשיו.

להתקין תוכנה, לעדכן גרסה, ולדעת שאף על פי כן, אתה האחד בסיפור שלך!

לפני שנה. יום שני, 16 בספטמבר 2024 בשעה 11:29

לקום ולהיכנס מתוך החלטה, לא זימון או משיכה...

לקום ולהחליט שאת פותחת את הדלת וזה יהיה הבית שלך.

אומרים שהבית הוא איפה שהלב.
אז הוצאתי אותו מהלב ונכנסתי אליו.

בית שלוש קומות עם חוקים וכללים של אבידות ומציאות.

קומה ראשונה, בינה.
אתם כרגע נמצאים בתוכה. כמו לובי פרוץ שכולם עוברים בו, בלי שום התראה, בלי הזמנה מראש.

ללב יש חוקים ותנאים משלו,

ליצרים לרצונות ולתשוקות אין חוקים,
יש תנאים שונים להתקיים בעולם.

אז נכנסתי לבית והתחלתי לסדר,
קודם את חוקי הבית, להבין וללמוד.
איזה חוק טוב לך, עם איזה תתקשי. ולדעת שאת הבית הזה את לא עוזבת ותתמודדי.

שלב הבא, ללמד את הלב
להקשיב
ולבחון
איך הוא מרגיש בבית?
ושיספר מה אפשר לעשות כדי שהבית יהיה נעים לו.

שלב שלישי, איך יוצרים מהמסיבה הפרועה הזו, ליין שיחזיק לאורך שנים.
כמו לנסות לארגן טינאייג'רים להוטים ושינסו להבין ולהסביר מה הם רוצים...
הנקודה בחיים של כולנו שאותה האמונה הלא מדוברת פועמת, הרגעים שבהם אנחנו שוהים בגן העדן של התשוקות והיצרים שלנו.

ואז....הרגע שבו הכל מתייצב לכדי הרמוניה מושלמת.

את זה עוד לא פתרתי, איך מנהלים את התזמורת הזו מראש?
אולי אם סידרתי את כל הקומות לפני אז מתוך החלטה היא פשוט תקום ותחליט לסדר את עצמה.
אולי?!

לפני שנה. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 4:17

מרגישה אותך אל מולי, בתוכי, אחד איתי מחובק

ואתה במרחק.

 

נושמת אותך ואתה אותי,

כבר בוהה בך במבט אחד,

טורף אותי איתך. 

 

ובשפתייך והבל פיך סבבת אותי במלוא 

עוצמתך

ושוב המילים הרכות

ליטוף אוהב ומבט עניים

תודה.

 

והמיית העכשיו 

אנחנו אדון לזמן 

והוא 

קופא.

 

בין אנדרטה לדומדמניות ועלי המרווה מתמסרת מתמוססת למגעך

ובכל אשר חזיתי

כבר ידעתי

אני 

שלך.

 

וגל עוצמתך השקטה 

אליי חדר

התפרץ לדלת פתוחה כאילו זו לא התחלה

וגופי רוטט פורק את ההדף ומטעין אותי בך.

 

כל רחש כל נים כל איבר קורא בי אותך

שתטיח את ראשי בעוצמת החדירה

שתחפון ותרעיד אותי האדמה.

 

רגע

 

נשימה

 

הלב שועט

מבט עניים כל כך מוכר 

חיוך

חדש

ועכשיו אני כמהה

כבר ידעתי אותך

ורצית שאדע אותי

דרכך.

 

והנה באופק סגרירי בשעת שקיעה השמש זורחת בי,

בך,

ואני מפציעה מתוכך

דוהרת אל הלא הנודע

ואתה קורא בשמי 

כמו חורט אותך

על גבי

ואני

ואתה

 

ברגע

אחד.

לפני שנה. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 4:01

כשאסגור את הדלת באמצע המדבר
שני גופים שוכבים
בלי דבר.
ובצבעים של אדום כתום
העולם ידמום.

אביט בענייך מבלי לזוז
אנעל את העולם בחוץ
ונקשיב למילים
ולשתיקות
וננשום.

שני אורות
בתנוחת עובר שכובים
מדברים בלי מילים
מספרים את כל הסיפורים
נזכרים מאיין באו
ולאן הם הולכים,
מחייכים.

ואף אחד לא יכנס
לחודש או יותר
לאין זמן
לאין
ולהיות.

ואספר לך
שבדרך שלך
פעם עמדתי
ובכיתי דמעות משלי
ובירכתי על הרעה
כמו על הטובה
ונשאתי בליבי הודיה
ונשאתי בליבי אהבה עצומה
ומערכת הגנה.

והכל היה כבד
ושקעתי באדמה
והשלתי קליפה ועוד קליפה
את הטובה כמו את הרעה
ולא היה בי טוב ולא היה בי רע,
ואם מצאתי משהו
אז בהודיה.....

והשביל נהיה אוויר
ואני ריחפתי
באין זמן
או לדקה
ונגעתי בעננים
וביקשתי אדמה.

רק שלא תבלע אותי,
שלא אפול ואקבל שוב מכה.

אז ציירתי לי קו
והוא הפך לי למורה
ובניתי לי גבול
שלא יברחו ממני מים חיים
וסכרתי את גדותיי,
וציירתי לי נתיב
את נהר חיי.

ובשמיים כחולים אפורים ציירתי בעזרת הכוכבים את כל מה שלא היה ועדיין לא נברא
ואף אחד לא יבין כמה חזק זורחת מתוכך נשמה שכל רצונה אהבה פשוטה.

שהמציאות הזאת תפער את פיה ותבלע את עצמה
ונחזור להיות שני גופים
ללא גוף
מבלי להיות אור,
נאיר
ונביט אחד לשנייה בעניים
ונדע ששבנו למקור

ואין אדמה
ואין דלת
ואין שקיעה
ואין כאב
ואין גבול
ואין מים
ואין חיים

רק
אני
אתה
ואלוהים.

כן, אלוהים...

לפני שנה. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 3:47

כשאתה מנסה להכאיב 

במאמץ נסחף

כשאתה יורה כל כך נמוך 

ומוריד את הרף

 

כשהניסיון לפגוע נהיה נואש 

מתעורר בתוכי זכרון ישן 

של ימים מרים 

בהם האמנתי 

לאמירות קשות 

שאין בי כח או יכולות 

שמהותי שזורה 

אשליות. 

 

כשאתה בא כשליח אמיץ 

להעמיד אותי על מקומי 

מתגלה לפתע 

מתחת למילים רעילות וחריפות  

כאב 

אך הוא אינו שלי 

 

וישנה אמירה שלא נאמרת

והיא לוחשת דרך תדר עמוק ונשגב

האם את מזהה את הרעב? 

 

של היצר שרוצה שתפגעי 

ותקמלי

של הצער שרוצה להציף אותך

בסבל אינסופי

 

וכשאלו עוברים זיהוי ראשוני 

פתאום רואה ומגלה אל מול עיניי

כמה פאר והדר מתגלה

בתוך כל ניסיון 

שמגלה לי...