יומנה של שפחה שהתפכחה

על כתפי האחת התיישב שטן.

הוא לחש לי: "אני השטן. אני הכי רע שיהיה לך."

והקשבתי לו.

על כתפי השני התיישב מלאך. 

הוא לחש לי: "אני מלאך. אני הכי טוב שיהיה לך. תשכחי מכל הרעים שהיו לפניי."

הקשבתי לו גם.

אבל הקשבתי גם קצת לעצמי. לחווה שעמדה בשערי גן העדן והנחש פיתה אותה מן הצד אחד ומן הצד השני אלוהים קרא לה.

חווה שיודעת גם לבחור לעצמה, שבילתה כמה ימים על פני האדמה. היכן שהקרקע טרשים, האנשים קשים, הלחם עבש ואת משלמת בדמך על פת לחם.

"תשכחי מהם אני אלמד אותך מחדש". לחש המלאך.

חווה התמימה לא הקשיבה גם למלאך, משהו שם לא נראה לה כל כך.

האם יש פה בני אנוש, שאינם שדים או מלאכים, אלא בשר ודם בלבד, שמודעים למגבלות שלהם ומחבקים גם את שלך?