בין אור לצל

זה בכי שבוכים עם קול
בכי שמרגיש שכל הגוף בוכה,
שכל התאים בגוף עובדים יחד כדי להתנקות.
זה בכי שמרגיש כמו יציאה למלחמה,
מלחמה על השקט, על השחרור, על אוויר לנשימה.

זה בכי שאחריו צריך איזה שנ”צ טוב,
כזה שהראש מתרוקן והלב קצת פחות כבד.
זה בכי שמשחרר הכל,
עד כדי כך שהנשמה לרגע יוצאת מהגוף,
מרחפת מעל, מתבוננת, ואז חוזרת חזרה.

הבכי הזה, הוא לא חולשה.
הוא כוח טהור, כוח של אמת,
הוא עדות לרגש שצעק לצאת,
לכאב שסירב להישאר כלוא.

ובין הדמעות, פתאום,
יש רגע קטן של שלווה.
רגע שבו מבינים שהכל בסדר,
שהבכי הזה היה נחוץ,
שהוא היה הדרך של הלב לנשום שוב.

אז אם יום אחד תמצאו את עצמכם בוכים ככה,
אל תעצרו את זה.
תנו לזה לצאת, תנו לזה להיות.
כי הבכי הזה, הוא הכי טוב בעולם