שינוי הוא לא רגע אחד – הוא רצף של תחושות, של מחשבות שמתנגשות, של ימים שבהם הכול מרגיש ברור ואז רגעים שבהם שום דבר לא חד מספיק. אני לא בהתחלה, אני לא בסוף, אני עמוק בתוך זה, חיה את זה, נושמת את זה.
אנשים מבחינים בשינוי שבי. הם עוצרים, מחמיאים, אומרים שמשהו בי השתנה, שאני נראית אחרת, שמשהו בי קורן. אך למרות כל המילים החמות, למרות כל המבטים הרואים בי התחדשות, עמוק בפנים אני עדיין אותה ילדה. אותה ילדה שלא תמיד זכתה להערכה, שנתנה ללא תנאי, שאהבה מכל ליבה אך לא תמיד קיבלה בחזרה. ילדה שהעניקה את עצמה לעולם, אך מעולם לא הייתה בטוחה שמגיע לה לקבל. אני שומעת את המחמאות, מקבלת את ההכרה, ובכל זאת, יש בי חלק שמתקשה להאמין, שמתקשה להפנים שמגיע לי להיות נראית, להרגיש ראויה.
אני לא פוחדת משינוי – אני חלק ממנו. הוא לא משהו שקורה לי, הוא משהו שאני בוחרת. אני חווה אותו בכל מחשבה, בכל החלטה, בכל רגע שבו אני מזכירה לעצמי שאני כאן, שאני ממשיכה, שאני לא נותנת למה שהיה להגדיר את מה שיהיה.
ועדיין, יש רגעים שבהם הספק מתגנב, בהם הביטחון מתערער, בהם חלק קטן בתוכי תוהה אם כל זה אמיתי. אבל אני כבר לא נותנת לחששות להכתיב לי את הדרך. אני לומדת בכל יום מחדש, לומדת להכיר את עצמי באמת, לקבל את מי שאני בלי הסברים ובלי התנצלויות.
החיים שלי משתנים, ואני משתנה איתם. זה לא תמיד קל, זה לא תמיד ברור, אבל בפעם הראשונה אני מרגישה שאני צועדת בדרך שהיא שלי. אני לא יודעת בדיוק מה מחכה לי בהמשך, אבל אני יודעת שאני מוכנה. אני חזקה, אני שלמה, ואני בטוחה שהטוב עוד לפניי.
