אמרתי לך שאני אוהבת את הלבד שלי ושאתה יכול ללכת עכשיו. שנינו ידענו שלא באמת התכוונתי למילים שהתגלגלו לי מהגרון ובכל זאת החדר איכשהו הפך קטן מדי בשבילנו והקירות ניהיו דחוסים, אז בחרת להאמין לי ויצאת מהדלת לחיים חדשים משלך והשארת את כל מה ששלנו מאחור.פייר לא האמנתי שלא תתקשר, בניתי על זה שתתאפס על עצמך תוך יום-יומיים ותיזכר איפה הבית שלך ולמי הלב שלך שייך כשזה לא קרה הבנתי שהגיע הזמן לסיים סיפור כדי להתחיל אחד חדש. הקאתי כל טיפת רגש שהייתה לי על הדף ולפני שיצאתי לחיי הלילה העגומים של תל אביב עטפתי את עצמי בשכבת אגו שגם 5 כוסות מרטיני מחוזק לא יכולות לשבור. ניסיתי להתחיל מחדש אני נשבעת לך שניסיתי אבל זה לא עבד זה רק לקח אותי אחורה וככל שהתאמצתי להרחיק את הזיכרון שלך ממני ככה זה חזר אליי כמו בומרנג של רגש במהירות כפולה שהגדילה את החיסרון שלך בלב שלי.לפעמים נדמה לי שרק אני נדפקתי מהקשר הזה שרק אני ממשיכה לנתח ולנסות להבין מה היה שם. רק אני זוכרת, רק אני בוכה, רק אני מפחדת שלא אמצא מישהו מספיק דפוק לפחות ברמה שלך שיפרק לי את הלב לרסיסים רק כדי שאני אוכל להעביר לילות שלמים בלהרכיב אותו מחדש.ואני לא רוצה שתחזור אני באמת לא רוצה שתחזור אני רק רוצה שתשכח, שתמחק לי מהמוח, שתגמר כמו האהבה הזו שנגמרה עלינו.
לפני חודש. 22 בפברואר 2025 בשעה 20:35
