בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

פנטזיות וסיפורים נוספים

אהבתם תשאירו איזה סימן. עוד בפרופיל שלי
לפני חודש. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 10:15

לא חיפשתי משהו ספציפי באותו ערב, שוב נכנסתי ל-dirtyroulette כמו כל פעם שאני משועמם וחרמן, דילגתי על כמה מהירים שרק הראו זין ורצו לגמור מהר. ואז הוא הופיע, גבר בסביבות 30, חזה רחב, שערות כהות צפופות שמכסות כמו שטיח רך שמזמין ללטף, זרועות עבות עם ורידים בולטים, והמצלמה שלו מופנית למטה, לא מראה פנים, רק את הזיפים הקצרים האלה בחזה. די מהר הבנתי שהוא כנראה מגלח כל יום אבל משאיר את הקצוות, שחורים ומחוספסים, כאילו הוא לא לגמרי החליט מה הוא רוצה לעשות עם השערות בגוף שלו.  בהצחלה הוא לא דיבר, רק הסתכל, הייתי בטוח שאין לו מיק או שיש עוד מישהו בבית. אני התחלתי ללטף את עצמי, קצת מביך אבל הייתי חרמן רצח.

"תעצור" הוא אמר פתאום.  היד שלי קפאה, והוא המשיך: "תיגע שוב, לאט." עשיתי, והרגשתי איך הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, כאילו הוא קורא אותי דרך המסך. "אתה נשלט?" הוא שאל, ואני  לחשתי "כן", והוא חייך - ראיתי את הקצה של השפתיים שהציצו בראש המסך.
"אתה רוצה לתת לי שליטה?" הוא שאל והמשיך "אל תפחד, אני אדאדג לך, מבטיח לך חוויה"

שתקתי, בד"כ נדיר למצוא מישהו באתר הזה שיודע ממש מה זה שליטה.

"תוסיף אותי לטלגרם, זה הכינוי שלי" הוא כתב.

התחלנו להתכתב בטלגרם. הסברתי לו שאני מחפש שליטה, אבל אני צריך לדעת קצת יותר מה הראש ומה הוא זומם. ובעיקר לא מעוניין ללכת רחוק עבור אנשים שרוצים לגמור ולהעלם. היתה לנו התכתבות טובה. הוא הסביר מה חשוב לו ואני הסברתי לו על העולם והזווית שלי. רק בקשה אחת היתה לי לא לראות פנים, ושגם הוא יפתח מצלמה (טוב טכנית זה שתיים, אבל הוא הסכים)


הוא התקשר. מצלמה פתוחה מכוונת ישר לחזה השעיר שלו, שערות כהות צפופות, פטמות בהירות, ואז כיוון קצת למטה, הזין שלו קשה, ארוך, עם ורידים בולטים, pre-cum נוצץ. "מספיק?" הוא שאל, ואני הנהנתי, זה הספיק כדי להבין שהוא אמיתי, שהוא יודע מה הוא רוצה.

קולו נמוך, עבה, חודר לי לאוזניות: "תוריד תחתונים."  הזין שלי קופץ באוויר. ואני ישר נדרך, לא יודע מה יקרה הלאה.

"תירגע, לא טוב להיות ככה לחוץ. אם משהו לא יתאים פשוט תגיד ונעצור".

"תיגע בזין תתחיל לשפשף, לאט לאט, תעלה ותרד, תעצור כשאני אומר," והיד שלי זזה, והזין שלי מתוח, כל נגיעה הייתה כמו חשמל, הזיעה נוזלת לי על הגב, הביצים מתכווצות, הנשימה כבדה, והוא כנרראה הרגיש את הכל. "מהר יותר,  תראה לי כמה אתה קרוב," והייתי קרוב, ממש קרוב, הגוף שלי רועד. 
"עצור" והיד שלי קפאה. אני רואה את השפתיים שלו זזות מראות כמה הוא מבסוט.
"שוב, מהר יותר, אבל אל תגמור," חזרתי לשפשף מהר.
"אתה רוצה לגמור?" שאל, אמרתי "כן אדוני,
"לא" הוא אמר בלי להתבלבל "ותדאג שאתה לא גומר בטעות"  

הוא צחקק קלות, עם קול עמוק כזה שגרם לי לרעוד עוד יותר. "טוב, ילד טוב. עכשיו שוב, לאט מאוד, תרגיש כל סנטימטר." התחלתי ללטף שוב, היד שלי רועדת על הזין הקשה שלי, כל תנועה איטית ומכוונת, כאילו אני מנסה להאריך את העינויים האלה. הוא לא אמר כלום כמה דקות, רק שומע את הנשימות הכבדות שלו  דרך המיקרופון, והמצלמה שלו רעדה קלות כשהוא נגע בעצמו – ראיתי את היד שלו עולה ויורדת על הזין הארוך שלו, אבל לאט, כאילו הוא שולט בעצמו בדיוק כמו שהוא שולט בי.

הרגשתי את זה מתקרב שוב, הגל הזה שמתחיל בביצים ומטפס למעלה, הלחץ מצטבר, הנשימה שלי הופכת לקצרה ומהירה. "אני... אני קרוב" לחשתי, והיד שלי האטה מעצמה, אבל לא עצרה לגמרי. הוא שתק רגע, ואז אמר בנימה רגועה, "תמשיך, אל תעצור. תראה לי כמה אתה יכול להחזיק." ניסיתי, באמת ניסיתי - שפשפתי מהר יותר, הראש של הזין שלי נפוח ואדום, pre-cum זולג לי על האצבעות, הגוף שלי מתוח כמו קפיץ. אבל זה היה חזק מדי. "אני לא יכול..." אמרתי והיד שלי קפאה מיוזמתי, הזין שלי נשאר לבד באוויר.

הוא שובהשתעשע,  "יפה, עוצר לבד. זה אומר שאתה באמת רוצה את זה. עכשיו תמשיך, אבל הפעם מהר מאוד, תביא את עצמך לקצה שוב." עשיתי כמו שהוא אמר, היד שלי טסה למעלה ולמטה, אני גונח בלי שליטה. הוא ברקע כל הזמן מדבר: "תראה לי את הביצים שלך מתכווצות, תרגיש איך הכל מצטבר... אל תעצור עכשיו, תמשיך חזק." אבל מהר מאוד הייתי  שוב, על הקצה, הגוף רועד, זיעה זולגת לי על החזה. "עצור אמרתי אני לעצמי מפחד מהתוצאה . היד רוצה לא רוצה אבל בסוף נופלת הצידה עוד שניה וזה היה כבר מאוחר מידי.

"לא," הוא אמר מיד, קולו חד. "תמשיך עכשיו. אל תעצור יותר. תשפשף חזק, תביא את עצמך לקצה האחרון." ניסיתי להתנגד, אבל היד שלי זזה שוב, מהר, נואשת.  "כן, ככה, תראה לי כמה אתה סובל בשבילי." זה חזר על עצמו ככה עוד פעמים - אני מגיע לקצה, עוצר מיוזמתי מתפלל שזה לא מאוחר מידי, והוא מאלץ אותי להמשיך, קולו לא מרפה, גורם לי לרצות עוד יותר לסבול בשבילו. כל פעם זה הולך ונהיה חזק יותר , הזין שלי אדום ונפוח, כל נגיעה שורפת כמו אש.

לבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח, הוא אמר: "טוב, מספיק להיום. תתלבש עכשיו, תשים את התחתונים בחזרה." נשמתי לרווחה, הצלחתי לא לאכזב אותו.
היד שלי רעדה כשלקחתי את התחתונים מהרצפה. הזין שלי עדיין קשה, פועם, אבל נרגע קצת. התחלתי להרים אותם, הבד נגע בראש הזין שגם ככה היה סופר רגיש - וזהו. בלי כוונה, בלי לשפשף , פשוט מהלחץ שהצטבר והנגיעה הקלה הזאת, גמרתי. זרמים חזקים יצאו החוצה, נוזלים על התחתונים, על היד שלי, הגוף שלי מתכווץ בגלים, גניחה עמוקה בורחת לי מהגרון.

הוא שתק רגע, ואז צחקק בשקט. "וואו... גמרת רק מלהתלבש?
האמת שהייתי בטוח שתישבר הרבה קודם. אל תדאג אתה כלב טוב אני בשמחה אאמץ אותך
לך תתנקה שלח לי אחכ הודעה כמה נהנת, אני בנתיים אחשוב איך נמשיך הלאה"

"תודה" אמרתי בשקט וסגרתי את המצלמה.

 



זה היה סיפור ארוטי שכתבתי בהשראת סיפור אמיתי עוד מלפני המלחמה,  אבל האמת היא שהוא משקף די טוב מה אני מחפש. צייתנות, משחקי כוח שמבוססים על אמון, תקשורת פתוחה ותחושת ביטחון שמאפשרת לי להרפות ולהיכנע. אני מחפש מישהו שיודע להוביל ככה - רגוע, בטוח בעצמו, קשוב לגבולות בתמורה אני מתמסר. אם זה מדבר אליך ומתאים למה שאתה מחפש, אני כאן, פתוח לשמוע ולהכיר.

לפני חודש. יום שבת, 13 בדצמבר 2025 בשעה 17:41

מילואים, מתחילים באימון ומסיימים יום שטח ארוך,  זיעה ואבק בכל מקום.
הגענו לבסיס מאוחר, כולם רצים להתקלח.
המקלחות: 3 ראשים בלבד, קראוון מסכן אבל עם מים רותחים כמו תמיד.
נכנסתי ראשון - רק אני והמים זורמים עליי, מנקים את היום הזה מהגוף.

ואז הוא נכנס.
חבר מהפלוגה, גבוה, חזה רחב, שערות כהות וסמיכות שמכסות אותו כמו שטיח רטוב עכשיו, זקן קצר שחור שנוצץ מטיפות מים.
הוא בוחר את המלקחת האמצית.
ממש לידי.
הוא לא אומר מילה.
רק מסתכל קדימה.
אבל אני מרגיש את המבט שלו עליי, קל, אבל כבד, עובר על הגוף שלי כמו יד.

הוא מתרחץ לאט.
ידיים גדולות, שעירות, מורחות סבון על החזה הרחב, על הפטמות, יורדות לבטן השטוחה, מעל קו השערות שיורד למטה.
המים זורמים עליו, טיפות נוזלות על הזקן, על השערות, נוצצות.
אני מנסה לא להסתכל.
אבל אני מסתכל.
הגוף שלו חזק, רטוב, קרוב כל כך.
הדופק שלי עולה.
הזין שלי כבר קשה קצת, מנסה להסתיר עם הידיים, אבל המים חמים מדי, הגוף שלי בוגד בי.

הוא מסיים, סוגר את המים.
ואז אומר בקול נמוך, צרוד:
"שכחתי מגבת."
מסתכל עליי.
חיוך קטן, ממזרי.
אני עם המגבת שלי על הכתף.
הלב שלי דופק חזק כל כך שאני בטוח שהוא שומע.
אני מושיט לו אותה.
הידיים שלנו נוגעות לרגע.
חמות.
רטובות.
האצבעות שלו נשארות על שלי שנייה יותר מדי.

הוא לוקח אותה, מתחיל להתנגב לאט.
ממש לידי.
מנגב את החזה, את השערות הרטובות, את הבטן, את הרגליים.
המגבת שלי על הגוף שלו.
הריח שלו - סבון מעורב עם זיעה קלה, עולה לי לאף, מעורבב עם האדים החמים.
אני עומד שם, מים זורמים עליי, לא זז.
הוא מתנגב, מסתכל עליי מדי פעם, מבט ארוך יותר בכל פעם.
"תודה," הוא אומר.
מחייך. זורק לי את המגבת חזרה.
רטובה לגמרי מהגוף שלו, חמה מהעור שלו.

הוא יוצא.
אני נשאר שם.
מים זורמים.
הזין שלי קשה, כואב.
המגבת שלי מריחה כמוהו.
אני לא זז עוד דקות ארוכות.



#עדיין_רווק

לפני חודשיים. יום חמישי, 27 בנובמבר 2025 בשעה 16:00

מישהו שאני מעריך שלח לי הודעה

"אתה בטוח שאתה רוצה שכולם יראו? לא כולם אנשים טובים כמוך"

מתלבט. אבל נראה לי שאשאיר בנתיים

 

לפני חודשיים. יום חמישי, 27 בנובמבר 2025 בשעה 10:37

 

אני לא מחפש מישהו שיגמור וייעלם. אני מחפש מישהו שירצה להישאר.

תחשבו על זה רגע: רוב האנשים שמחפשים מצלמה,  פותחים אותה גומרים תוך 7 דקות, אומרים "וואו אש" ונעלמים.
אני לא שופט - גם אני הייתי שם פעם. אבל אני כבר לא.

אני מחפש את האחד שמבין ששליטה אמיתית מתחילה בראש, לא בזין.

שליטה אמיתית מתחילה בראש, לא בזין.

שיבין שאם הוא אומר לי ב-01:00 בלילה "תעצור. תישן רטוב עד הבוקר" ואני באמת אעשה את זה – זו התחושה הכי חזקה שיש.

שירצה לבנות משהו אמיתי, שכולל כמובן דברים פייזים.

בסוף גם אני נהנה לגמור (אבל יותר נהנה מedgging) גם אני נהנה לקבל מכות מחגורה, 
מבין שיש כאלה שירצו שאטעם את השתן שלי או להשוויץ בי מול החברים שלהם שיצטרפו לצפות גם

 

אני מחפש מישהו שירצה להכיר אותי: מה מפחיד אותי, מה מדליק אותי, מה גורם לי לרעוד עוד לפני שאני פותח מצלמה.

שלא יפחד להגיד לי "אתה שלי גם כשהמצלמה כבויה".

מרחק זה לא מגבלה - זה כוח. כי כשאתה שולט בי ממרחק, אני באמת לא יכול לברוח. ואני לא רוצה לברוח.


אז אם אתה קורא את זה ומרגיש שהלב שלך דופק קצת יותר חזק, כי גם אתה עייפת מפריקות חד-פעמיות, כי גם אתה רוצה מישהו שיהיה שלך באמת, לא רק לשעה, אלא לימים, לשבועות, לחודשים, תכתוב לי

אם אתה מתלבט ואומר לעצמך "אני מעדיף להרגיש אותו פיזית" - תשאל את עצמך בכנות: כשאתה משפשף מול מצלמה לבד, זה לא היה הרבה יותר חזק אם היה מישהו בצד השני? אם היית רואה איך הוא גדל בזכותך?


אני פה. תשאל אותי הכל. מבטיח לענות בכנות.

כי אני לא צריך המון,
אני צריך רק את האחד

לפני חודשיים. יום רביעי, 26 בנובמבר 2025 בשעה 10:21

שוב שישי, 14:00 בדיוק, ירושלים–תל אביב, קו 405.
האוטובוס רועש, הנהג שם רשת ג', ילד קטן מתווכח עם אמא שלו שלוש שורות מאחור, ומישהו מדבר בטלפון על העבודה כאילו כל האוטובוס צריך לשמוע.
שוב בחרתי את אותו המושב ליד החלון, תיק קטן מתחת למושב עם קצת נשנושים ומגבת ים כחולה על הברכיים, אני מנסה לשים את הראש על החלון ולהירדם.

הוא עלה בשער הגיא.
שטוב אותו גבר, זקן שחור סמיך של שלושה-ארבעה ימים, חולצת טי אפורה דהויה, ומכנסי ג’ינס כהים.
הוא ראה אותי, חייך חיוך קטן, ממזרי, והתיישב ישר לידי.

הוא לא דיבר.
אבל מהר מאוד עוד לפני שהספקתי לזוז ולעשות לו מקום, הוא הניח את היד השרירית שלו על הירך שלי.

הריח שלו עולה לי ישר לאף,  זיעה קלה משולבת בדאודורנט חזק.
אני מיד נכנס למצב דריכות.
מרגיש שהדופק שלי קופץ ואני כמעט שומע את הלב שלי פועם.

האוטובוס ממשיך לנסוע, והיד שלו נעה יותר ויותר למעלה.
הוא מרים את המגבת קצת, ומכסה אותנו לגמרי.
בנתיים הוא לא אומר כלום, וגם אני.
הסכמה (והנאה) שבשתיקה.

מידי פעם הוא מוציא את הנייד שלו, פותח את המצלמה למצב סלפי ומשתמש בה כמראה קטנה - בודק מה המצב מאחורינו.
שהוא רואה שכל אחד עסוק בענייניו, הוא פותח לי את הרוכסן.
היד נכנסת פנימה, תופסת אותי דרך התחתונים, זה השלב שכבר הטיפות של pre-cum כבר מתחילות לצאת.
הוא מלטף לאט, לאט.

אח"כ הוא ממשיך להעמיק את האחיזה שלו, מוציא את היד מהרוכסן ופשוט מחדיר אותה ישירות מהמכנס מתחת לתחתונים.

הוא אוחז בזין שלי, ועם האגודל שלו עובר במעגלים סביב הראש של הזין שלי, 
מורח את הנוזל החלקלק מסביב.
אני פשוט מתחיל לרעוד. אף פעם לא נגעו לי בזין ככה.

כל פעם שמישהו קם או עובר במעבר  הוא עוצר וקופא.
לא ברור לי אם הוא בעצמו חושש או שסתם הוא מבין שזה גבול גם בשבילי.
היד שלו נשארת בתוך המכנסיים שלי, לוחצת חזק, אני לא נושם. והזרע שלי מזמן מטפטף החוצה, כשאני בעצם מתפלל שאני לא אגמור באמצע האוטובוס בטעות

הוא מוציא את האצבע הרטובה, מרים אותה לאט, מלקק אותה לאט מול העיניים שלי – הטעם שלי על הלשון שלו.
ואז, בלי להסתכל עליי, מכניס את אותה אצבע רטובה לפה שלי.
אני מלקק את עצמי ממנו, מלוח, חם.
אני כמעט גומר.

הוא מוציא את האצבע מהפה שלי, מנגב אותה במגבת, ולוחש לי באוזן "תתאפק. עוד רגע הגענו"

האוטובוס עוצר,

"תביא את הטלפון שלך" הוא אומר בקול

אני עוד בהלם לא מגיב, הוא לא מהסס ופשוט לוקח אותו בעצמו מקליד משהו

ואז אני מבין שהוא בעצם מחייג לעצמו,

יורד מהאוטובוס ונעלם


"תגיד תודה." קופצת לי הודעה בוואסאטפ
אני מקליד ביד רועדת: "תודה אדוני".
ומחכה לתגובה שלו להודעה שלי.

 

מחכה.

  

לפני חודשיים. יום שני, 24 בנובמבר 2025 בשעה 15:21

אני מתלבט אם לענות בכנות בתשובה ישירה (כן)
או לנסות להבין קודם מי הבנאדם מולי, ואם יש עתיד ואופק להתקשקשות הזו עכשיו (כנראה שלא)

לפני חודשיים. יום שני, 24 בנובמבר 2025 בשעה 10:02

יצאתי מירושלים ב-14:00 בדיוק כי קבעתי עם החבר’ה בחוף גורדון.
תחנה מרכזית בירושלים, קו 405, כמעט ריק, לקחתי מושב ליד החלון באמצע, תיק על הברכיים, אוזניות, מוזיקה רגועה.
חשבתי שאני לבד, או כמעט לבד, עד תל אביב.
ואז הוא עלה בתחנה של שער הגיא.

גבוה, חולצת טריקו אפורה דהויה שמתוחה על חזה רחב, זרועות שריריות עם שערות כהות וצפופות, מכנסי ג’ינס כהים, זקן של שלושה-ארבעה ימים שחור וסמיך, שיער קצר קצר, עיניים חומות עמוקות.
הוא הסתכל סביב, ראה אותי, חייך חיוך קל כזה של "מה נסגר" ופשוט התיישב לידי.
במושב הצמוד.
אין סיבה. היו עוד ספספלים ריקים לגמרי.

בהתחלה הוא ישב רגיל, אבל אחרי חמש דקות ראשו נשמט קצת לצד, ואז הכתף שלו נגעה בכתף שלי.
חום.
כבד.
הרגשתי את זה דרך החולצה הדקה שלי.
הוא נרדם.
או העמיד פנים.
הראש שלו נשמט עוד קצת, עכשיו על הכתף שלי ממש, הזקן שלו מתחכך לי בצוואר, השערות הקצרות והקשות מלטפות את העור שלי בכל נשימה שלו.
אני קופא.
הלב שלי דופק כמו משוגע.
האם הוא באמת ישן?
או שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה?

האוטובוס ממשיך, הכביש מתפתל, כל סיבוב גורם לגוף שלו להיצמד אליי עוד קצת.
הזרוע השרירית שלו נשמטת על הירך שלי, כבדה, חמה, השערות על הזרוע שלו מתחככות לי דרך הג’ינס הדק.
אני לא זז.
אני לא רוצה שהוא יתעורר.
אני רוצה שימשיך.
אני מרגיש את החום שלו עולה לי לראש, את הריח שלו - זיעה קלה של גבר, דאודורנט חזק, משהו גברי שגורם לי לרעוד מבפנים.
והזקן שלו… אלוהים, הזקן שלו כל פעם מתחכך לי בצוואר, קשה ורך בו זמנית, כאילו הוא מנשק אותי בלי לפתוח את הפה.

אני כבר קשה.
קשה ברמות.
הג’ינס שלי מתוח, אני מקווה שהתיק על הברכיים מסתיר.
היד שלו זזה קצת, כאילו בחלום, והאצבעות שלו נוגעות לי בירך הפנימית, ממש קרוב למפשעה.
אני נושם עמוק.
האם הוא באמת ישן?
אני מרגיש את הדופק שלו דרך הכתף, את החום של הגוף שלו, את הרגל שלו שנצמדת לרגל שלי עכשיו, שערות הרגליים שלו דרך הג’ינס מתחככות לי בירך.

אני רוצה לגעת בו.
אני רוצה להזיז את היד שלו עוד קצת למעלה.
אבל אני לא זז.
אני נהנה מהמשחק הזה, מהמתח, מהאפשרות שהוא לא באמת ישן ומרגיש הכל.
שהוא בחר לשבת לידי.
שהוא רוצה שאני אהיה קשה ככה.
שהוא רוצה שאני אסבול בדממה.

האוטובוס נכנס לתחנה המרכזית בתל אביב.
הוא פתאום מתעורר, מרים את הראש, מסתכל עליי בעיניים חומות עמוקות, מחייך חיוך קטן, ממזרי, ואומר בקול נמוך ועבה:
"סליחה, נרדמתי עליך קצת… נראה לי שזה היה נעים לשנינו."
הוא קם, לוקח את התיק שלו, והולך.
בלי שם.
בלי מספר.
רק החיוך הזה והזקן שנשאר לי על הצוואר עוד שעות אחר כך.

אני ירדתי מהאוטובוס עם זקפה שלא נרגעת וחיוך מטופש.
מי זה היה?
ולמה לעזאזול אני מקווה שהוא יעלה שוב על אותו אוטובוס?

נ.ב. הייתם רוצים להיות בסיטואציה? באיזה צד?
נ.ב.2 כן, אני עדיין מחפש אדון וירטואלי שיודע לקחת את מה ששלו. 

לפני 3 חודשים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2025 בשעה 14:44

 
כשנרשמתי לאתר הייתי תמים.

מתן היה תפוס אז הוספתי לו את התוספת עבד.

 

פתאום שמתי לב שאפשר לשנות פה את הניק,

וחשבתי אולי הגיע הזמן להתבגר ולשנות את הניק פה.

 

ואז התחרמנתי ואמרתי מה היה קורה אם איזה אדון היה מאמץ אותי

ומבקש ממני לשנות את הניק. איזה מדליק זה

 

נראה לי שאני אשנה.

יש למישהו הצעה?

 

לפני 3 חודשים. יום חמישי, 6 בנובמבר 2025 בשעה 9:37

הלילה השני הגיע מהר מדי, אבל שעה קודם כבר הייתי מוכן. ישבתי בחדר על המיטה ותהייתי מה הולך להיות, ובכלל אם הוא באמת יופיע, או שיכנס לרשימת החרמנים החד פעמיים, שלפעמים כיף איתם אבל בסוף אני תמיד יודע שאני מחפש משהו אחר יציב יותר, כזה שמאפשר להתפתח בתוך קשר ולא רק לגמור בסוף אירוע חד פעמי.

חמש דקות קודם כבר בדקתי את הדופק, והדלקתי את המחשב. ההודעה שלו הגיעה ב-21:59 בדיוק: "אתה בזמן. טוב מאוד."  ושניה אחר כך - "תתקשר".

להפתעתי הפעם כשהמסך נדלק המצלמה שלו היתה דלוקה – בפוקוס על החלק התחתון של הפנים שלו. זקן קצר כזה ספק חום ספק בלונד, השערות קצרות צפופות עומדות במסודר על הלסת החזקה. הוא מדבר ואני מהופנט הפעם לא רק לקול העמוק  אלא גם לשפתיים ולפה שלו. השפתיים – מלאות, ורודות-כהות, תחתונה מעט בולטת, כאילו תמיד מוכנה לנשק או לנשוך, לרגע כשהו דיבר התלבטתי אם יש לו פירסינג בלשון (אין לו). תוך כדי המילים שלנו אני מוצא את עצמי מתענג על השילוב בין קשיחות ורצינות לבין חיוך ממזרי ושיח קליל. שילוב מדהים שגרם לי לרעוד מבפנים.

ידעתי שאני רוצה אותו.

וז בקול הנמוך הזה שלו שחודר לי למוח באינפוזיה הוא אמר: "תסתכל עליי, אל תזוז, אל תיגע, רק תסתכל."

הידיים שלי היו על הירכיים, הזין שלי עומד, פועם, רטוב, ומחכה. 

זה הרגיש כמו נצח השתיקה הזו - ואז בסוף הוא שאל "אתה רואה אותי?"  ."כן" לחשתי".
"אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה" הוא אמר ברכות
"אני רואה אותך אדוני" אמרתי קצת יותר בקול

"אני רוצה שתתחיל לשפשף לאט לאט. "

"תעצור"

"שפשף מהר"

"תעצור"

"לאט לאט" 

"תמשיך"

"תגיד לי שאתה קרוב"

ככה איזה חצי שעה הוא מדריך אותי, לוקח אותי למחוזות רחוקים, אני מהופנט מולו- והוא מעביר את הידיים החזקות שלו על החזה השעיר שלו, לאט לאט כאילו מתגרה בי בכוונה. "אתה רוצה לגעת בחזה הזה?" הוא שאל. "כן"  אמרתי, "עוד לא" הוא אמר בלי להתבלבל.

והוא ממשיך לעשות לי אדג'ינג, תוך שהוא מלמד אותי להרגיש ולהיות קשוב לגוף שלי. "תיגע, לאט, תעלה ותרד, תעצור כשאני אומר," והיד שלי זזה, והזין שלי היה כל כך רגיש, כל נגיעה הייתה כמו חשמל, הזיעה נוזלת לי על הגב, הביצים מתכווצות, הנשימה כבדה, והוא ראה, הוא ידע, אמר "מהר יותר, חזק יותר, תראה לי כמה אתה קרוב," והייתי קרוב, ממש קרוב, הגוף שלי רועד, הזין פועם, הדמעות בעיניים, ואז "עצור," והיד שלי קפאה, הזין שלי עמד, אדום, רטוב. הוא חייך, אמר "שוב, מהר יותר, אבל אל תגמור," וחזרתי, והוא ראה את הרעד, את הזיעה, את ה"בבקשה" שיצא לי מהגרון, שאל "אתה רוצה לגמור?" ואמרתי "כן אדוני," "לא" הוא אמר בתקיפות. המילה הזו – "לא" – שברה אותי, גרמה לי להתחרמן עוד יותר, הגוף שלי בוער, הזין שלי כואב מרוב רצון. 

הרגשתי שאני לא יכול והיד שלי המשיכה לשפשף למרות האיסור המפורש, באמת שלא רציתי להרגיז אותו אבל פשוט זה היה חזק ממני

"תן לעצמך עכשיו שתי סתירות" הוא אמר בתקיפות אבל עם החיוך הממזרי הזה שלו

מיד התאפסתי וחזרתי להיות הכלבלב שלו.

"מגיע לך עונש יותר גדול מזה" הוא אמר וראיתי שוב את החיוך הממזרי שלו בעוד הוא משאיר אותי לתהות מה הולך לקרות

"לך לאמבטיה ותיקח את המצלמה איתך"

נכנסתי לאמבטיה מחכה להוראות

"יפה עכשיו אני רוצה לראות אותך משתין על עצמך כלב"

לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, הוא כנראה הרגיש את ההיסוס שלי ורק אמר בשקט ובביטחון "אל תחשוב, כלכלבים כמוך לא אמורים לחשוב שהם משרתים את האדון שלהם, פשוט תתן לזה לצאת"  באותו רגע הרגשתי איך הוא לוקח עלי בעלות במובן הכי טוב ומרגיע שיכול להיות ופשוט שחררתי 

הבנתי שהתפקיד שלי, לרצות אותו, לציית, אפילו כשזה קשה, אפילו כשזה מביך, אפילו כשזה שובר אותי. בהתחלה זה יצא בטפטוף, אבל בסוף מצאתי את עצמי משתין על הבטן שלי את הנוזל הצהוב החם הזה. השתן הרטיב לי את כל השערות בחזה בבטן ומשם ירד לרגליים. הרגשתי את החום זורם לי בכל הגוף ואז גם את הריח, את הבושה שמציפה אותי כמו גל, המוח שלי צועק "די, זה יותר מדי," אבל הרצון לרצות אותו חזק יותר, חזק מהכל, אני מבין שזה מה שהופך אותי לשלו, זה הקושי הנפשי שגורם לי להרגיש חי, שבור אבל שלם, מבוזה אבל גאה, כי אני עושה את זה בשבילו, והשתנתי עד הסוף, עד שהאמבטיה הייתה רטובה, עד שהגוף שלי רעד.

הוא לא אמר כלום, הוא רק הסתכל, חייך ואז ניתק את השיחה.

"חסר לך שאתה גומר עכשיו" הוא מיהר לכתוב

ומיד הגיעה הודעה נוספת "יום ראשון. אותה שעה."


המסך כבה, האמבטיה רטובה, הגוף שלי רטוב, המוח שלי ריק, אבל אני יודע, ביום ראשון – אני אהיה שם


מה אתם הייתם עושים במקומי?
נ.ב. מחכה לתגובות שלכם - כמו כלב לטיול.
נ.ב.2 – עדיין מחפש אדון וירטואלי עוד בפרופיל שלי

 

לפני 3 חודשים. יום רביעי, 5 בנובמבר 2025 בשעה 10:03

גוף פצצה אבל הפנים פחות

או פנים מטריפות אבל הגוף פחות?