|
|
|
that fits the Wound
וחוזר חלילה.
אני קצת נרגעת מההתקף של יום חמישי ותוהה אם כדאי לי באמת להפגש עם פרנק ביום שלישי.
אני צריכה אהבה. מעצמי.
ואני לא מצליחה.
אני בכזה ריב עם עצמי שאני לא מבינה איך שרדתי ככה שלושים ושמונה שנים.
רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.
עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.
נתן זך
יצא לי לעדכן את קורות החיים שלי.
בא לי להעסיק את עצמי. מאוד.
וטרם עשיתי את מה שאני באמת רוצה.
הלכתי להדביק את קורות החיים על הקיר. בכל זאת.
אני כזאת מפגרת. אבל ברמה.
למה אני כל כך בת זונה עם עצמי?
(לא באמת שואלת)
בוקר מוש שיהיה
ביי
סיפתח לא רע לסיום הסגפנות.
אבוש בלחץ מישיבת המנהלים המתעתדת וכמובן שהזרג שלו מתחיל להשתולל קמעה כשהוא שומע על זיונים עם אחרים. הוא רוצה להיות בתוכי. לפני. אחרי. הוא יודע שאף אחד לא מזיין אותי כמוהו. ואף אחד לא מזיין אותי כמוהו.
היום באוזן. מחר בפה. וביום רביעי בנשמה.
תמיד עדיף לגמור על שלפוחית מלאה.
לסורי.
סיימתי עם הדייטינג. שבעתי. או יותר נכון. מאסתי.
חוזרת להזדיין. ככה. בלי עתיד. בלי תקווה. בלי חלום.
קבעתי עם במאי הסרטים. יום שלישי בבוקר.
נוסעת אליו ״לצפות בסרט״.
פעם שעברה, ״קראנו ביחד״ לוליטה.
מי אמר תרבות ולא קיבל?
הטרלות יתקבלו בברכה.
שלום ולא להתראות.
יש בספר משפט חזק: "אם בהתחלה אתה מאמין שמה שקרה לך זה החיים שלך, בחלוף השנים אתה מבין שמה שקרה לך זה ההורים שלך".
https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryzc00uk9i
אני יודעת שבזמן האחרון הבלוג שלי הפך ליומנה של בריג׳יט.
ואפילו לי נמאס קצת מעצמי בביצת הדייטינג.
אבל. אני מרשה לעצמי עוד דייט. אחד.
כואב לי ועצוב לי בנשמה וזו מצווה להיות שמח.
אז אחרי שלוש שעות שיחה הכל כמעט בוודאות לא יחזיק במציאות. אבל אני נותנת לעצמי כף על הפתיחות והאומץ.
על ההעזה. כי. כי. למה לא. אולי זה בדיוק מה שאני צריכה.
מצחיק לי את השחלות. מצד שני גם מר קבלן הצחיק לי את השחלות עד שגיליתי ממש במקרה שהוא אלכוהוליסט שאפילו לא מסתיר את זה.
אבל די עם ההפכפכות הפנימית הזאת.
מה הכי גרוע שיכול להיות?
יהיה לי טוב?
בהחלט אופציה נוראית לכל הדעות.
ביי
זו חייבת להיות בדיחה. אחרת לא ברור לי מה גורם לגברים לזרוק עלי ענייני סקס/בדסמ אחרי דקה של התכתבות.
מה פה קורה פה?
דייט החושך, בהערת אגב למשפט שלי - עובדת כמו שפחה - כן. שפחה. שולח תמונה של אישה באזיקים.
כשקראתי למישהי זונה בצחוק, הוא בתגובה - אם זה עושה לך את זה אקרא לך זונה.
ערספואט- בהתכתבות - תקראי לי אדוני ואל תפרי את פי.
והטרי מהיום- פרופסור לפילוסופיה - אולי תרצי למשל לשבת לי על הברכיים עם התחתונים עמוק בפה בזמן שאני מלמד אותך איך להיות ילדה צייתנית וממושמעת בעוד היד שלי משאירה סימנים אדומים על התחת שלך.
אחרי כמעט אפס אינטראקציה.
מישהו יכול להסביר לי???
אני בתגובה, בזה תמו שידורינו ובהצלחה בחיפושיך.
הוא בתגובה - לא אוהבת פילוסופיה. לא אוהבת סקס….אז כן. ניפרד.
הצילו 😂😂😂😂😂😂😂😂😂😂😂😂😂
קשקשן. אעלק אני לא שם תמונות לא קשורות בטינדר שלי.
שמת תמונות מגיל 17 כשהפנים והגוף הדוקים ובאת לי דבע רחב חסר סטייל.
בכלל, אפשר לבקש מכם, הגברים - לא להגיע לדייט בנעלי ריצה? מה המחשבה מאחורי הלוּק הזה? אתם לא באולימפיאדה ו/או בחדר כושר.
בחזרה לדייט. מסתבר שעם קול סקסי לא הולכים רחוק.
ובכלל. נושא הפוסט הזה הוא סינון. נכון. מוקדם. מדוייק.
כששאלתי אותו עם כמה פגועות הוא נפגש מטינדר. תשובתו - עם אפס פגועות. כי הוא יודע לסנן אותן. נכון. מוקדם. מדוייק.
עכשיו, כל הסיפור הזה בעצם מלמד אותי על ערך הסינון בהתחלה.
אז התקשקשנו בטקסט איזה שבוע והוא הזמין אותי להפגש. נענתי. התרגש להודיע לי שהוא מגיע עד אלי, שעתיים נסיעה. כי. כמה לפגוש אותו במציאות כבר. אוקי. קשקשן.
בימים שלפני הפגישה הוא שולח לי קישור למסעדה, אני שמה בגוגל ומאשרת. הסתכלתי בתפריט. נראה נחמד.
בקיצור. מגיע עד אליי. אחרי שעתיים נסיעה. אני יורדת למטה ובשניה הראשונה מבינה שעשיתי טעות. אנוש. אבל אין לאן לברוח. חייבת להיות חמודה ומנומסת. כי.
נקודות לזכותו, פתח לי את הדלת לכרכרה.
מתחילים לנסוע ואני כבר במוּד עצבני. אבל מקשקשת מצידי. מנהלים שיחה. קולחת. מפה לשם. כמעט מגיעים למסעדה והוא שואל- את מוכנה למסעדה? אני עונה - כן. בטח.
למרות שעוד שניה הכליות שלי מתנגשות אחת בשניה.
יופי הוא עונה. תכף נאכל בחושך.
סליחה? בחושך?
אנחנו עוד שניה במסעדה אחרי דקות ארוכות של נסיעה.
כן. בחושך. זו מסעדת חושך 😂
זהו. מה יש להמשיך לכתוב?
לזכותו. הוא שלח לי את השם של המסעדה.
לזכותי - עשיתי גוגל.
נגדי - לא שמתי לב שזו מסעדת חושך.
אמרתי לו שאני מצטערת. אבל שאני לא מוכנה לסיטואציה.
ברצינות. שלא הבנתי נכון. ולא מתאים לי לשבת בחושך.
הוא משחק אותה קוּל. ואני אומרת לו - תראה אני לא רוצה להשמע גחמנית אבל לא ידעתי ולא הכנתי את עצמי למעמד.
וגם. פאק. שעה וחצי התארגנתי. התייפייפתי. התאפרתי. התלבשתי. באתי אה לה מקס - בשביל לשבת בחושך לשפוך על עצמי דברים? ל א.
וגם 2. ציינתי שזו פגישתנו הראשונה. מה ההגיון לשבת בחושך? כל הפואנטה להסתכל אחד על השני. לקרא שפת גוף. ואיך לא - לשפוט אחד את השני עד דק (אתה זה לא אמרתי לו רק לכם).
וגם3. ביקשתי שלפני שניסע למקום אחר, שיסיע אותי בבקשה הביתה. כי. אני צריכה משהו בבית. והאמת הייתה, שהייתי פשוט צריכה לצאת מהמחוך המגוחך שטחבתי את עצמי לתוכו. מפה לשם. הסיע. עליתי הביתה. תוך שתי דקות הייתי בחזרה ברכב. בדרכנו למסעדה אחרת.
הגענו. אני לא רעבה. מזמינים מְתַאֲבֵן. חולקים. אני מזמינה שתיה לא אלכוהולית. הוא מזמין בירה.
לארוחה הזמנתי מרק קטן (כאמור, לא רעבה) והוא מזמין סטייק. לבריאות.
מקשקשים. מסיימים לאכול. מגיע חשבון. אחד. הוא מוציא כרטיס. אני מושיטה את היד לתיק. ואז לארנק. אני לא רואה שהוא מתנגד. שמה כרטיס. מה שנקרא. חצי. חצי. 😂
מסיע אותי הביתה. ממשיכים לקשקש ברכב. נימוס נטו.
באה להפרד ממנו והחצוף הכין את עצמו לנשיקה.
איחלתי לו לילה טוב. עליתי הביתה.
ושמחתי שהוא גר שעתיים מרחק נסיעה ממני.
שלחתי לו הודעה - הודיתי לו שהגיע כל הדרך עד אלי והתנצלתי על חוסר ההבנה לגבי המסעדה שינהג בזהירות וחלומות נעימים.
בבוקר התעוררתי לאנמאטש.
אלוהיי🤦♀️
